הדף היומי – מועד קטן דף ג

הלימוד לעילוי נשמת
גמילה בת דיאמנטה ז"ל
אישה חזקה ומיוחדת שעברה בגבורה מסכת חיים לא פשוטה. ת.נ.צ.ב.ה

ולעילוי נשמת מרים בת ר' משה ולינה נוימאיר ז"ל,
חלוצה ומגשימה.
נצר להורים, רבי משה למשפחת ברלינגר ומרת לינה למשפחת יפה,
אשר נרדפו על ידי הצורר הנאצי ונפטרו בדרכם לארץ ישראל, תנצב"ה
להקדשות ליחצו כאן

Download

להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת מגילה לחץ כאן.

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

הדף היומי הקצר – הסיכום הכתוב

(ב: רבע תחתון – ד. מעל האמצע)

דיני מלאכות בשביעית (תולדות, תוספת שביעית)

חלק א – דיני תולדות

א. למה המשנה התירה השקיה וניכוש גם בשביעית?

(מילא בחול המועד – יש היתר של הפסד, אבל איזה היתר יש בשביעית?)

1. אביי – מדובר בשביעית בזמן הזה (אחרי החורבן) – דרבנן,
   והקלו במקום הפסד.

• כפי שסבר רבי שמיטה בזמן הזה דרבנן (ולמד משמיטת קרקעות גם לשמיטת כספים).
• (משמע שכשהשביעית מהתורה – התולדות אסורות מהתורה,
  ואז אסור להשקות גם במקום הפסד).

2. רבא – מדובר גם כשהשביעית מהתורה,
   אלא שהשקיה וניכוש הם רק תולדות, ותולדות נאסרו בשביעית רק מדרבנן,
   והקלו במקום הפסד.

מקור שלא נאסרו (ויקרא כה, ד-ה) –

וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת… שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר.
אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר, וְאֶת־עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר, שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ׃

האזכור של הגפן נלמד מהתבואה, לשם מה נכתב?
ללמד שרק תולדות אלו אסורים.

(ג. 6)

קושיא – ברייתא ארוכה שמוסיפה הרבה איסורים והיתרים:

תשובה (ג. באמצע) – הם אסורים מדרבנן, והפסוק רק אסמכתא.

(ג. מתחת לאמצע)

ב. סוגיה מקבילה –
איתמר: החורש בשביעית (לכאורה הנושא זה כל התולדות) – מחלוקת רי"ח ור"א אם לוקה.

במה נחלקו – האם תולדות (או חלקם) אסורות מהתורה:

1. לוקה – דנים כלל פרט כלל, ולכן מרבים את מה שדומה לפרט – חרישה.

לא לוקה – זה רק כלל ופרט, ולכן לא מרבים.

2. גם אם עקרונית היה ניתן לעשות פה כלל פרט כלל,
   כאן יש לימוד מיוחד שמלמד שלא מרבים תולדות – כרבא לעיל –
   שלומדים מאיסורי הגפן שרק זה נאסר ולא תולדות.

ומקשים כנ"ל: הרי בברייתא יש הרבה איסורים נוספים?
ועונים כנ"ל: זה רק מדרבנן והפסוק אסמכתא.

(ג. 6)

ג. הברייתא הארוכה – מה מותר ואסור בשביעית

1. A. ברייתא (והתניא) – (כאמור: אביי – מהתורה, רבא – מדרבנן)

מצד אחד מרבה הרבה איסורים (כאילו כתוב "שדך לא, כרמך לא") –

בשדה – לא מנכשים, עודרים, מכסחים
בענפי האילן – לא מקרסמין, לא מזרדין, לא מפסגין
בשורשי האילן – לא מזבלין, לא מפרקין (את האבנים), לא מאבקין, לא מעשנים.

אבל – יש דברים שמותרים:
לקשקש (לעדור) תחת הזיתים, למלא נקעים מים ליד האילן להשקותו ועוגיות מים סביב הגפנים.

מה ההבדל?
"שדך לא תזרע" – לכאורה מיותר כי כבר כתוב "ושבתה הארץ שבת לה'",
אלא ללמד שמה שאסור זה "עבודה מיוחדת בשדה ובכרם".
ומסביר רש"י בכת"י[1] שזה מתאים לחלוקה שנראה עוד רגע:

"עבודה" שנעדה ל"אברויי" (לגדל יותר) – אסור,
אבל מה שרק "לאוקמי" לא נחשב "עבודה" ומותר.[2]

(ג. באמצע)

והרי בברייתא קשקוש אסור?

(שמות כג, יא – "והשביעית תשמטנה (מלקשקש) ונטשתה (מלסקל אבנים)").

עונה רב עוקבא ב"ח אותו עיקרון:

לאברויי – אסור,
לסתומי פילי (לכסות שורשים) – מותר.

[זה כמו החלוקה בע"ז נ: –
לאברויי אסור,
לאוקמיה – מותר].

(ג: 1+)

ד. כשהגיע רב דימי: שמעתי שאמרו – יכול ילקה על התוספת, והביאו לימוד שלא לוקה.

על מה מדובר?

ר' אלעזר – על חרישה, ולמדו שלא לוקה, כנ"ל.
רי"ח – על תוספת שביעית, כפי שיפורט.

לסיכום:

א – יש מחלוקת (בין אביי ורבא, בין ר"א ורי"ח, וכן רב דימי מצטרף למי שאומר שזה דרבנן) האם התולדות נאסרו מהתורה או מדרבנן.
ב – בתוך התולדות יש חלוקה (בין אם זה מדרבנן ובין מדאורייתא):

עבודה שמיוחדת בשדה ובכרם – אסורה,
עבודה שלא מיוחדת בשדה ובכרם – מותרת.

(ברבא הסברנו שהכוונה לחלוקה לאברויי לאוקמיי,
אך באביי נראה שצריך לפרש אחרת).

(ג: רבע, אגב שהזכרנו תוספת שביעית)

חלק ב – תוספת שביעית

(נחלק את הסוגיה לשלושה נושאים שבגמרא מעורבבים זה בזה:

• א. משנה – עצם העובדה שיש תוספת
• ב. מקור התוספת (תקנה, הלמ"ס, מהתורה).
• ג. ביטול התוספת – את מה ואיך ביטלו.

א. המשנה שיש תוספת:

(ג: רבע)

כדתנן – משנה שביעית א, א-ב – יש תוספת שביעית (עד מתי חורשין בשישית) –

דעה א – זה משתנה:

בשדה אילן: ב"ש – כל זמן שיפה לפירות שביעית, ב"ה – עצרת
בשדה לבן: כל זמן שיש לחות (שזה כל זמן שחורשים בשביל ליטע מקשאות ומדלעות).

דעה ב – ר"ש – יש זמן קבוע לכולם:

בשעה אילן – עצרת,
בשדה לבן – פסח.

ב. מקור התוספת

(ג: מתחת לאמצע)

ר' זירא, ר"ל – מניחים שזה תקנה דרבנן.

(ג: רבע תחתון)

ר' אסי – רי"ח – ר' נחוניא איש הקנא – זה הלמ"ס.

"עשר נטיעות, ערבה, וניסוך המים – הלמ"ס"
כלומר – יש הלמ"ס שאסור לחרוש לפני השביעית,
אבל אם זה נטיעות ילדות (צעירות), ונטועות 10 בבית סאה (50 על 50 אמה), התירו.

(ודווקא בצפיפות הזו – כי אם יותר צפוף זה יער ולא שדה אילן, ואם פחות צפוך אין סיבה לחרוש כל השדה בשבילם).

(ג: 4-)

במשנה בשביעית שם (ד) –

רבנן (ר"ע בברייתא) – פסוק – "בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבֹּת" (שמות לא, כד),
שזה מיותר (כי כבר כתוב "את ספיח קצירך לא תקצור), אלא מלמד לחריש של שישית וקציר של שמינית.
רי"ש – זה הלמ"ס (והפסוק מלמד שמותר לקצור קציר של מצווה (עומר)).

איך המקורות מסתדרים?

(ד. 4+)

1. A. לגבי ההלמ"ס באמוראים ודאורייתא במשנה –
2. רנבי"צ – התורה אוסרת עץ בוגר, ההלמ"ס מתיר עץ צעיר (10 נטיעות בבית סאה)

קשה: אם יש הלמ"ס שמתיר, שנלמד מההלמ"ס גם את האיסור, אז למה צריך פסוק?

2. זו מחלוקת תנאים במשנה בשביעית:

לר"ע – מהתורה (וההיתר של 10 נטיעות זה כמו כל ההיתר בשביעית לקיים את האילן)
לרי"ש – הלמ"ס.

(ג: רבע תחתון)

1. B. לגבי התקנה וההלמ"ס/דאורייתא –

           ר' יצחק – יש שני שלבים:

                      30 יום אחרונים – הלמ"ס/דאורייתא.
מפסח/עצרת – תקנה דרבנן.

(ג: באמצע)

ג. ביטול התוספת:

ר"ש בן פזי – ר"ג ובית דינו ביטלו את תוספת שביעית.

איך ומה ביטלו?

1. A. ר' זירא/ר"ל מניחים שביטלו רק את השלב של התקנה (שלפני ה30 יום).
   ושואלים – הרי אין בי"ד יכול לבטל תקנה של בי"ד אחר.

ועונה רב הונא/רי"ח – מראש תיקנו שבי"ד אחר יוכל לבטל.

(ד. 8+)

1. B. שיטת רי"ח – ביטלו הכל!
   איך ביטלו גם את השלב של דאורייתא/הלמ"ס?

הבנה א – בגלל גז"ש "שבת" "שבת" –
כמו שלשבת בראשית אין תוספת (משמעותית)[3],
כך גם לשמיטה.

דוחה רב אשי – איך גז"ש דוחה דין מהתורה או מהלמ"ס?
(רש"י – הרי גם גז"ש נאמרה בסיני, איך נאמרו שני דברים סותרים?)

הבנה ב – אכן היה הלמ"ס (כרי"ש),
אך מראש הוא הוגבל רק לזמן המקדש.[4]

[1] על פי "דרך אמונה" שמיטה ויובל א, ט בביאור הלכה. ויש בזה פירושים נוספים בראשונים (וכן ברש"י על הדף).

[2] זה לפי רבא. עכשיו לגבי אביי –
לפי אביי תולדות אסורות מהתורה.
ממילא – את הברייתא הארוכה הוא יסביר מהתורה.
לפי זה, לא יתכן שהוא יסביר את החלוקה בברייתא כחלוקה בין "אוקמיה" ל"אברויי", כי אז יותא שהשקיה אמורה להיות מותרת מהתורה (כי היא "לאוקמיה" – להימנע מהפסד).
אלא לפי אביי לכאורה צריכים לפרש את החלוקה בברייתא כאחד ההסברים האחרים, למשל רש"י, שהתורה אסרה רק מלאכות שהם גם בשדה ובכרם (ובכלל זה גם השקיה), ואין לזה שום קשר לאוקמיה.

[3] תוס', שהרי גם לשבת צריכים תוספת כלשהי.

[4] (ויוצא שבוטל בשני שלבים: בחורבן בוטל ההלמ"ס, אבל עדיין הקפידו על התוספת בגלל תקנת חז"ל, ואז ר"ג ביטל גם את התקנה).