להורדת חוברת של סיכומי הדף היומי בכתב על מסכת ערכין לחץ כאן.
להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן
דף יא
(יא. 7+ עד יא: 1-)
א. מי ניגן במקדש?
ר"מ – עבדי כהנים כנענים
ר' יוסי – ישראלים מיוחסים
ר' חנינא בן אנטיגנוס – לויים
מה המחלוקת?
A. עיקר שירה בפה – ואילו הכלים זה רק ליווי, ולא צריך לוי
עיקר שירה (גם) בכלי – וצריך לויים (כמו בשירה).
דחייה : אז מה ר' יוסי סובר? (או גוי או לוי, למה שנצריך דווקא ישראל?)
B. לכו"ע עיקר שירה בפה – ולא צריך לויים,
והמחלוקת רק האם חוששים שמי שיראה יניח שמי ששר הוא לוי או מיוחס:
ר"מ – לא חושש,
ר' יוסי – חושש שיחשבו שהוא ישראל מיוחס (וכיוון שכן, ממילא "מעלין מדוכן ליוחסין"),
ר' חנינא – חושש שיחשבו שהוא לוי (וכיון שכן, ממילא "מעלין מדוכן למעשרות").
(יא. מעל האמצע)
ב. האם השיר מעקב?
ברייתא:
ר"מ – מעקב (תוס' – הכוונה שמעקב את הניסוך)
היקש : "ואתנה את הלויים… לעבוד את עבודת בני ישראל באוהל מועד ולכפר על בני ישראל" – מה כפרה (זריקת הדם) מעקבת, כך העבודה (שירה).
חכמים – לא מעקב,
ההיקש מלמד שכמו שכפרה ביום גם שירה ביום.
(ההבנה שהעבודה היא שירה זה רק אחרי שאנחנו כבר יודעים שצריכים לשיר. אבל מה המקור שבכלל צרריכים לשיר?)
(יא. באמצע)
ג. מה המקור למצוות השירה?
תוס': יש כמה פסוקים בהם הלויים שרים, אבל הגמרא שואלת מה המקור שזה חובה.
באמת זו הלמ"ס, אבל הגמרא מביאה 10 דרשות שונות לזה:
1. שמואל – ושרת בשם ה' – שירות שהוא בהזכרת שם שמיים זה שירה.
ואולי הכוונה לברכת כהנים?
דחייה: ברכת כהנים אינה שירות – "לשרתו ולברך בשמו" – שני דברים נפרדים בפסוק.
2. רב מתנה – "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב ".
שירה זה עבודה שעושה שמחה וטוב לבב ("הנה עבדי ירונו מטוב לב ")
ואולי הכוונה ללימוד תורה ("פיקודי ה' ישרים משמחי לב")
דחייה: בתורה לא כתוב "טוב" בקרבה ל"שמחה"
אז אולי הכוונה לביכורים? ("ושמחת בכל הטוב"),
דחייה – בביכורים לא נאמר טוב לבב.
ואגב, רב מתנה לומד גזירה שווה לביכורים (טוב-טוב) שגם ביכורים חייבים שירה,
והגמרא מקשה – הרי אין שירה אלא על היין? (לכן שרים בניסוך היין),
ועונה – גם ביכורים יכול להביא לעזרה ושם לעשות מהם יין ויוצא יד"ח [1]
3. חזקיה – "וכננינהו שר הלויים במשא יסור…" – תקרי ישור, ירים קולו בשיר, ומכאן ששירה זה משא, ולויים חייבים במשא.
4. בלווטי-רי"ח – "לעבוד עבודת עבודה" – עבודה שצריכה עבודה אחרת – שירה.
5. ר' יצחק – "שאו זימרה ותנו תוף כינור נעים עם נבל" – מכאן שעבודת משא כולל גם שירה.
6. רב נחמן בי"צ – "המה ישאו קולם ירונו …" – כנ"ל.
7. תנא – "ולבני קהת… בכתף ישאו" – ישאו מיותר, ובא לרבות שחייבים בעוד סוג של משא: שירה (לומד מהמקורות הקודמים ששירה זה משא).
8. חנניא בן אחי ר' יהושע – "משה ידבר והאלוקים יעננו בקול" – משה הלוי הצטווה על עסקי קול.
(יא: 1+)
9. רב אשי – "והלויים משוררים… במצלתיים ובנבלים… ויהי כאחד למחצצררים ולמשוררים…" – כפי שהחצוצרות זה חובה כך גם השירה.
10. ר' יונתן (וכן בברייתא) – לגבי הלויים: "אך אל כלי הקודש ואל המזבח לא יקרבו, ולא ימותו גם הם (הלויים) גם אתם (הכהנים). ולומד היקש בין הלויים לכהנים – כפי שלכהנים יש עבודת מזבח, כך ללויים יש עבודת מזבח – עבודת השירה.
(יא: 5+)
ד. כשמי מי שלא אמור לשיר שר
כהן ששר – חייב מיתה
מקור בהיקש בין לוי לכהן בברייתא הנ"ל:
כפי שלוי שעובד את עבודת הכהן חייב מיתה, כך גם כהן ששר (אך לא כהן ששוער).
לוי שוער ששר או להפך :
אביי – חייב מיתה (והזר הקרב יומת – מיותר, אלא לרבות זר לאותה עבודה)
אך קשה : בברייתא הנ"ל ובעוד ברייתא – באזהרה, אך לא במיתה.
תשובה: זו מחלוקת תנאים:
האם מותר ללוי רק לסייע לווי אחר בשער?
מהתורה ודאי אין איסור, האם אסור מדרבנן?
מעשה בר' יהושע בר חנניה שחשב שמותר,
ואמר לו ר' יוחנן בן גודגדא שאסור,
ולכאורה זו המחלוקת:
אם זה רק לאו – לא גזרו על סיוע,
אם זה במיתה – גזרו גם על סיוע.
[אך אפשר לדחות – גם אם זה רק לאו אולי גזרו על סיוע].
(יא: מעל האמצע)
ה. בעי ר' אבין – האם שרים על קרבנות ציבור שבאים בנדבה?
תזכורת:
על קרבן יחיד (חובה או נדבה) לא שרים,
על קרבן ציבור חובה (תמיד, מוסף) שרים,
אבל מה לגבי קרבן ציבור נדבה – כמו עולות של קיץ המזבח?
בפסוק של החצוצרות: "ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם" –
האם עולותיכם כולל כל סוג של קרבן ציבור – גם נדבה,
או שהכוונה לעולות של כל הציבור, כלומר חובה.
ראיות:
1. "ויאמר חזקיהו להעלות עולה להמזבח, והעת החל העולה החל שיר…" –
והגמרא מבינה ש"ויאמר…" – משמע שלפני כן התלבט ושאל את הסנהדרין,
במה התלבט? כנראה שמדובר היה בקרבן נדבה, והתלבט אם צריכים וענו לו שכן.
דחייה:
a. רב יוסף – זה היה קרבן חובה (מוסף ראש חודש),
והתלבט האם קבעו להיום את ר"ח וענו לו שכן.
דחייה : הרי בפסוק זה היה בט"ז ניסן…
b. רמי בריה דרב ייבא – הכוונה לכבש שבא עם העומר,
והתלבט האם היום ט"ז ניסן (האם קבעו את ר"ח בזמן),
דחייה : האם לא יודע אם אכלו אתמול מצה או אם הקריבו שלשום את הפסח?!
רב אשי – לא באמת התלבט. פשוט נמלך בסנהדרין בדרך כבוד.
(ובעצם לפי זה – אפשר גם להעמיד בקרבן תמיד רגיל, כי הרי לא התלבט).
(יא: רבע תחתון)
2. ברייתא: ר' יוסי: היום שחרב המקדש הראשון היה 9 באב, יום ראשון בשבוע, והלויים שרו, ותוך כדי נכבשו.
למה שרו? הרי התמיד בטל כבר ב17 בתמוז?
אלא כנראה מצאו בן בקר ועשו עולת נדבה ציבורית (אל לא תמיד, כי לא מצאו כבש).
מכאן ששרים על נדבה!
דוחה רבא/רב אשי: שם לא שרו על קרבן,
הראיה: לא שרו את השיר של יום ראשון אלא של יום רביעי ("וישב עליהם את אונם…").
אז מה זה היה?
a. רבא/רב אשי – פשוט אמרו קינה
והרי עמדו על הדוכן?
b. אלא כריש לקיש – שמותר ללויים להוסיף שיר מעצמם
(מקדש דוד – וזה לא חייב להיות השיר של אותו יום).
(אבל בעולת נדבה אסור להם לעשות שיר בהתנדבות כי יכולה לצאת מזה תקלה – שלפעמים יעשו ולפעמים לא, ואז יטעו לחשוב שגם בקרבן חובה לא חייבים).
(יא: 3-)
3. תני רב מרי בריה דרב כהנא – "ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם" –
כמו שעולה היא תמיד קודש קודשים, כך דווקא בשלמי קודש קודשים (=שני כבשי עצרת, שלמי הציבור היחידים שיש),
וכמו ששלמים קבוע להם זמן כך עולה.
כלומר בנדבה – לא!
(יב. 1+)
ו. האם נסכים הבאים בפני עצמן צריכים שירה
(אם הביאו קרבן ציבור ולא הביאו נסכים בו ביום אלא למחרת – האם שרים על הנסכים?)
הסבר : ר' יונתן (לעיל יא. למטה): אין אומרים שירה אלא על היין.
מצד אחד – הרי זה יין, אז שרים
מצד שני – אולי רק כשיש אכילה + שתייה (אכילת מזבח + נסכים).
ניסיון ראיה שכן:
הברייתא מאתמול על השיר ששרו ביום החורבן –
שאלנו אתמול למה שרו, הרי לא היו קרבנות?
אתמול תחילה הצענו ששרו על קרבן ציבור נדבה,
עכשיו מציעה הגמרא ששרו על נסכים שעשו בפני עצמן (ואת הקרבן עשו לפני כמה שבועות).
דחייה (בדיוק כמו אתמול):
לא שרו על קרבן (שהרי לא שרו את של יום ראשון אלא של רביעי!), אלא קינה/שירת נדבה.
[1] לא ברור האם זה אומר שרק אם סחט את הביכורים חייבים שירה או שכייון שיכול לסוחטם – גם אם לא סחט חייבים שירה, ואפילו בשאר פירות (כך בתוס').
