להורדת חוברת של סיכומי הדף היומי בכתב על מסכת ערכין לחץ כאן.
להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן
(טו: 4- עד סוף פרק יש בערכין) חלק א – הלכות לשון הרע 1. חומרא: גם לומר "אצל מי יש אש אם לא אצל ראובן…" – זה לשון הרע. 2. קולא: אם מוכן לומר את זה גם בפניו – לא לשון הרע. 3. קולא: אם נאמר/התפרסם בפני שלושה אנשים – מכאן ולהבא אינו לשון הרע. 4. חומרא: גם לשבח מישהו יותר מדי זה לשון הרע (כי אחרים יעבירו ביקורת). חלק ב – על לשון הרע וצרעת 1. "בדד ישב" – הוא הפריד בין איש ואשתו ואיש לרעהו, לכן ישב בדד. 2. "שתי ציפורים" – הוא עשה מעשה פטיט (פטפוט), לכן יביא קרבן פטיט (ציפורים). 3. ר' שמואל בר נחמני: צרעת באה על לשון הרע, שפיכות דמים, גילוי עריות ועוד. קשה – הרי ר' ענני בר ששון: בגדי הכהונה מכפרים על הנ"ל! תשובה: רש"י – לגבי גילוי עריות ושפיכות דמים: צרעת למי שחטא, הבגדים מכפרים על הציבור. לגבי לשון הרע – עם הלשון הרע עבדה – צרעת, אם לא – הגדים מכפרים. [קשה על ר' ענני בר ששון: הרי היש דברים אחרים שמכפרים: קטורת על לשון הרע ועגלה ערופה על שפיכות דמים! תשובה: לגבי שפיכות דמים: אם לא ידוע מי זה – בגדים, אם ידוע (וא"א להורגו) – צרעת. לגבי לשון הרע (שלא עבדה): בפרהסיא: מעיל, בצנעא – קטורת. (טז: 11+) חלק ג – מצוות תוכחה א. לימודים מהפסוק: 1. מצווה להוכיח. 2. אפילו לקלל ולהרביץ (העיקר שבלב לא ישנא אותו). 3. להוכיח שוב ושוב עד שיקבל. 4. אך לא עד כדי כך שישתנו פניו של המוכח (למשל בפרהסיא). ב. הגבלות 1. תמיהני אם יש בדור הזה מי שיודע לקבל תוכחה/מי שיודע להוכיח. (מלבד ר' עקיבא שיודע לקבל תוכחה ואפילו אוהב את המוכיח יותר). 2. תוכחה מול ענווה (אפילו שלא לשמה) – ענווה עדיפה (לכן אם יש סיכוי שהמוכח יתבייש – לא מוכיחים). ג. עד היכן צריך לספוג מהמוכח שאז מותר להפסיק להוכיח: עד שינזוף, עד שיקלל, עד שיכה אותו חלק ד – עוד דוגמאות ל"עד היכן" א. עד היכן צריך לסבול מבעל האכסניא כדי לשנות לאכסניא אחרת? אם מכהו או מוציא כליו – יכול לשנות אם "רק" מכה את אשתו – מחלוקת. ב. עד היכן גם דבר ממש קטן יכול להיחשב כייסורין. (יז. 1+) חלק ה – נספח: גם את האבות אפשר להוכיח כי כל אדם חייב לה' יותר ממה שקיבל. ואגב, מדרשיו על הדור ומנהיגיו: שהם דומים (לא בצדיקות/רשעות, אלא בתקיפות ונינוחות).
