להורדת חוברת של סיכומי הדף היומי בכתב על מסכת ערכין לחץ כאן.
להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן
(תחילת פרק השג יד – יח. במשנה)
א. פשט משנה :
המשנה מתחילה בכותרת עם 4 דינים קצרים:
הישג יד בנודר, והשנים בנידר, והערכין בנערך, והערך בזמן הערך.
בחלק הראשון נפרש את הדין הראשון: הישג יד בנודר.
אמר ערכו עלי – הישג יד לפי הנודר (מקור: "על פי אשר תשיג יד הנודר").
גמרא: המשנה קוראת להם הנודר והנידר ולא המעריך והנערך – כי משתמשת בלשון התורה.
אבל בקרבן מצורע – אמר שיביא את הקרבן במקום המצורע: הולכים לפי הנידר.
ב. הדין בקרבן מצורע:
נוסח המשנה:
"ובקרבנות אינו כן.
היה מצורע עני, מביא קרבן עני, עשיר מביא קרבן עשיר".
זה לא מפורש לגמרי, אבל מהניגוד לערכין ("ובקרבנות אינו כן"),
הפשט, כאמור, הוא שאם בערכין הולכים לפי הנודר, בקרבנות הולכים לפי הנידר (המצורע).
(בין אם הנודר עשיר והנידר עני ובין אם הנודר עני והנידר עשיר),
אך שואלת הגמרא בנודר עשיר ונידר עני:
"ואם דל הוא" – והרי הנודר אינו דל, ולכן צריך להביא עשיר (כלומר לפי הנודר, כמו בערכין).
אבל מצד שני –
1. הרי המשנה אמרה "עני – מביא עני", משמע לכאורה גם כשהוא עשיר!
2. "מה שאין כן בקרבנות" – צריך שיהיה הבדל בין ערכין לקרבנות!
לכן מסכמת הגמרא כך:
"ואם דל הוא" – מתייחס לשני דברים: שהמצורע והנודר (שבדרך כלל זה אותו אדם) יהיה דל. אם אחד מהם עשיר – מביא עשיר. לכן:
1. בנודר עשיר ונידר עשיר – ברור שעשיר.
2. אבל – נודר עשיר ונידר עני – מביא עשיר (לפי הנודר, כמו בערכין).
"ואם דל הוא" – והנודר לא עני.
3. אבל – נודר עני ונידר עשיר – מביא עשיר (לפי הנידר, בשונה מערכין).
מקור: "ואם דל הוא" – והמצורע אינו דל!
ולזה התכוונה המשנה שבמצורע עשיר – מביא עשיר, גם כשהוא עני.
(הו"א:
A. היינו חושבים שהריבוי מ"ואין ידו משגת" (להלן) מספיק לרבות גם כשרק הנודר עני, שיביא עני, קמ"ל שלא.
B. בברייתא – היינו חושבים ללמוד מערכין שהוכלים לפי הנודר.
4. בנודר עני ונידר עני – עני.
ולזה התכוונה המשנה "מצורע עני – מביא קרבן עני", רק כשגם הוא עני.
ומה החידוש?
יכולנו לחשוב שאפילו כששניהם עניים – אולי יביא קרבן עשיר, כי אולי ההנחה זה רק למצורע עצמו ("ואם דל הוא"), קמ"ל שגם נודר עני מביא קרבן עני.
(מקור: "ואם דל הוא ואין ידו משגת" – לרבות את הנודר).
(יז: 3+ "לפי שמצינו…")
דעת ר"י ואיך הוא מסתדר עם הברייתא:
נחזור למשנה: נשים לב ששני המקרים לא דומים:
בערכין הוא עצמו התחייב בערך, ולכן הישג יד לפי הנודר.
במצורע – מישהו אחר שהתחייב (הנידר-המצורע), והנודר נכנס לנעליו – לכן לפי הנידר.
מה יקרה במקרה דומה בערכין?
כלומר שמעון התחייב בערכין, ובא ראובן ונדר להחליף אותו –
ר"י – כמו במצורע – לפי הנידר.
חכמים (לרוב הראשונים) – לפי הנודר.
לפי רבי שואלת הגמרא על ההו"א בברייתא:
הרי גם אם נלמד מערכין לקרבן – אכן נלך לפי הנידר! אז למה צריך לימוד ("הוא") שהולכים לפי הנידר?
תשובה : היינו חושבים שכיון שרבי הולך גם בערכין לפעמים לפי הנידר, אולי בקרבן אפילו בנודר עשיר ונידר עני ילך לפי הנידר, קמ"ל.
(יז: משנה)
חלק ב – מי שהשתנה מצבו הכלכלי
כדי להביא קרבן עני צריך להיות עני גם בהתחלה (שעת הנדר) וגם בסוף (שעת התשלום).
ורבי – גם באמצע (מקור: "ואם מך הוא" – שיהא במכותו מתחילתו ועד סופו).
קושיות לרבי מתחומים אחרים בהם כתוב הוא:
1. בקרבן מצורע – הולכים לפי מצבו בתחילת תהליך טהרתו (מהמוקדם למאוחר:)
ראב"י – ציפורים, ר"י – אשם, ר"ש – חטאת.
והרי גם שם כתוב הוא?
תשובה : שם יש לימוד: "אשר לא תשיג ידו בטהרתו".
(ומ"הוא" לומדים את מה שראינו בחלק א).
2. עדות – צריך להיות עד כשר בהתחלה ובסוף (בשעת הראייה ובשעת העדות),
אבל לא צריך להיות כשר גם באמצע! (למרות שכתוב "והוא עד").
תשובה : שם יש לימוד (בשבועת העדות): "אם לא ראה… אם לא יגיד").
(ומ"הוא" לומדים ששבועת העדות זה רק לעד שהוא ייחד אותו).
חלק ג – מי שעומד להיות עשיר – עדיין נחשב עני.
למשל מי שאביב גוסס,
או מי שאוניה שלו מתקרבת עם חוכר שישלם לו פירות.
(ועצם האנייה לא מחשיבה אותו עשיר, כי בזה מתפרנס ולא מצופה שימכור אותה).
