להורדת חוברת של סיכומי הדף היומי בכתב על מסכת ערכין לחץ כאן.
להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן
דף כה
(כה. במשנה עד כה: במשנה)
חלק א – איך מחשבים
א. כור זרע, ולא כור תבואה (שאז זה היה קטן בהרבה),
ומחשבים צפיפות בינונית של זרעים (מפולת יד ולא שוורים).
[אם יחשבו צפוף מדי – השדה בית כור יוצא קטן, וזה מגדיל את שווי השדה ומפסיד לפודה,
ואם יחשבו מרווח מדי – מגדיל את השטח, ויוצא שההקדש מספיד].
ב. ברייתא: גם שטח קטן מבית כור ואפילו חצי תרקב – גם לפי בית כור –
מקור: "משדה אחוזתו" – שדה – מכל מקום.
ג. נקעים וסלעים בעומק/גובה 10 טפחים
לא נפדים עם השדה אלא:
אם ריקים ממים – נפדים לפי 50 כשדה בפני עצמה,
אם מלאים מים – נפדים בשוויים (ועל זה דיברה המשנה, כמו שבסלעים לא זורעים).
ואם הם לא 10 טפחים – בטלים לשדה ונפדים עמה, אפילו כשאי אפשר לזרוע שם.
ד. משנה וברייתא – אם הוא גואל – מוסיף חומש.
(כה. שליש תחתון)
ה. ספירת השנים –
משלם סלע ופונדיון לפי השנים שנארו עד היובל.
מפשט הפסוק סופרים משעת ההקדשה – "ואם אחר היובל יקדיש שדהו… ונגרע מערכך".
אך הברייתא – זה הולך לפי שעת הפדיון.
(כה. 😎
חלק ב – התשלום
משנה וברייתא: יכול ישלם בתשלומים מדי שנה?
ת"ל – "וחישב לו הכהן את הכסף" – הכל בבת אחת.
(כה. משנה למטה)
חלק ג – מה קורה ביובל?
אם הוא פודה – נשאר אצלו,
אם לא פדיתי, או אם מישהו אחר פודה (אפילו קרוב, אפילו אחיו) – ביובל הולך לכהנים,
אבל אם בנו פודה – ביובל חוזר לאבא,
(אם אף אחד לא פדה – נראה במשנה הבאה).
א. מקור שהבן נחשב והאח לא –
"…ואם מכר את השדה לאיש אחר, לא יגאל עוד… כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו" –
איש – לרבות אחד מהקרובים שנחשב אחר – האח
אחר – למעט אחד מהקרובים – שלא נחשב אחר – הבן.
ומה ראית למעט את האח ולרבות את הבן?
יש שני דברים בהם הבן ממשיך את אביו והאח לא –
1. ייעוד אמה עבריה (ללא כסף קידושין).
2. יורש את עבדו העברי.
והרי יש דבר שבו האח ממשיך והבן לא? – ייבום!
דחייה: גם בזה הבן חזק יותר – האח מייבם רק אם אין בן…
[ולכאורה, למה צריך לתרץ, הרי עדיין לבן יש 2 לאח 1?
תשובה: העובדה שהבן יורש את העבד ולא האח גם היא לא ברורה, ונלמדה (בקידושין) מאותו עיקרון של "אין ייבום כשיש בן", לכן לולי סברא זו אין לבן 2 יתרונות].
(כה: שליש)
ב. איבעיות:
1. רבה בר אבוה – בת – האם בת שגאלה נחשבת כמו בן (והשדה תחזור לאב ביובל)?
2. ר' זירא – אישה שהקדישה שדה אחוזה שלה
(למשל שאביה מת, ואין לה אחים, והיא ירשה את השדה) –
מי יכול "להציל" את השדה מהכהנים – הבעל או הבן?
מצד אחד הבעל – שכן הוא יורש גם כשיש בן,
מצד שני הבן – שכן הבעל יורש רק את מה שבעין, ואילו הבן יורש גם את מה שראוי (למשל חוב)!
תיקו.
3. רמי בר חמא: כשהקדיש בתוך שנתיים מהיובל הבא –
שאמרנו שאם פודה – פודה ב50,
אם לא פדה – האם הולך לכהנים?
למה לא?
הפסוק: "ואם אחר היובל יקדיש… ונגרע מערכך…
ואם לא יגאל… לא יגאל עוד…
והיה השדה בצאתו ביובל קודש לה', כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו".
רמי בר חמא: אולי רק מה שיש בו "ונגרע" – יש בו לכהן!
עונה רב חסדא: "ואם לא יגאל" – כל שיש בו גאולה (גם אם ב50), יש לו "לכהן".
(כה: שליש תחתון)
חלק ד – גאלה אחד מן הכהנים
משנה וברייתא:
לא יאמר – כיוון שהיא כבר שלי, אז ביובל תישאר אצלי
(הרי אם כשהיא לא שלי – אני מקבל את חלקה, אז אם היא כבר שלי – כל שכן שאת כולה!)[1]
אלא מתחלקת לכל הכנים של אותו משמר.
מקור בברייתא: "אחוזתו" – הכהן (כמו כל אדם) מקבל רק את מה שירש מאבותיו (אחוזתו), ולא את הנ"ל.
