להורדת חוברת של סיכומי הדף היומי בכתב על מסכת ערכין לחץ כאן.
להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן
(לג: במשנה השנייה עד לד. סוף מסכת ערכין)
נכסים של לויים
"וערי הלויים, בתי ערי אחוזתם, גאולת עולם תהיה לוויים.
ואשר יגאל מן הלויים, ויצא ממכר בית ועיר אחוזתו ביובל, כי בתי ערי הלויים היא אחוזתם בתוך בני ישראל.
ושדה מגרש עריהם לא ימכר כי אחוזת עולם הוא להם" (ויקרא כה).
הדין:
לוי שמכר בית/שדה/מגרש – תמיד גואל.
לוי שהקדיש – תמיד פודה (גם אחרי היובל).
עכשיו ניכנס לפרטים/מקורות.
(לג: משנה 2)
חלק א – לגבי בתי ערי חומה של לויים אצל ישראל או להפך
במשנה:
אם ישראל ירש את בית סבו הלוי (מערי הלויים, סבו האימא) או להפך, האם גואל כמו ישראל (מוגבל לשנה) או כמו לוי (גואל תמיד ויוצא ביובל)?
(רישא: מספיק אחד: בית של לוי אצל ישראל, ובית של ישראל אצל לוי – אינו נוהג כישראל,
משמע שנוהג כלוי).
סיפא : שנאמר – "כי בתי ערי הלויים היא אחוזתם" –
רבי : צריך שניים: עד שיהא לוי + בית לוי (מערי הלויים).
רבנן : רק הבית קובע (שיהיה מערי הלויים).
א. קשה –
ברישא אומר שאם יש תנאי אחד – לא נוהג כישראל, אלא משמע: כלוי,
ומיד אח"כ בסיפא: צריך שניים כדי לנהוג כלוי!
תשובה –
מוסיפים את המילה "אלא": אם יש תנאי אחד – לא נוהג אלא כישראל.
ב. מקורות:
שצריך בית לוי (לפי כולם) –
"וערי הלויים".
שצריך לוי (רק לרבי) –
"ואשר יגאל מן הלויים" – מן הלויים, ולא כולם (= ממזר ונתין, זה מפקיע ממנו קודשת לוי)
(בדרשה זו: "מן הלוויים" – מתייחס למוכר).
אז אם הדין לא אמור בכל הלויים, כל שכן שלא אמור בישראלים.
[אגב, הברייתא מביאה עוד לימוד:
שלא נחשוב שרק בלוי שמכר לישראל יש גאולת עולם,
אלא גם בלוי שמכר ללוי
(בדרשה זו: "מן הלוויים" – מתייחס לקונה).
(לג: משנה 3)
חלק ב – שינוי שדה, מגרש, עיר
בערי הלויים – לפי כולם לא משנים את תפקידי השטחים.
סברות:
מעיר/שדה למגרש – כי זה במטל את יישוב ארץ ישראל.
ממגרש לשדה/עיר – כי המגרש הוא נוי לעיר.
מקור:
"ושדה מגרש עריהם לא יימכר, כי אחוזת עולם הוא להם".
והרי כן מוכרים וגואלים!
אלה הכוונה שלא משנים.
בערי ישראל – לפי ת"ק כנ"ל, לפי ר' אלעזר – רק אסור לשנות מעיר למגרש.
(לג: רבע תחתון)
חלק ג – חזרה לדין הבסיסי: כהנים ולויים גואלים לעולם
ת"ר: "גאולת עולם תהיה ללויים" –
1. שלא כמו שדה אחוזה שנמכרה – גואל גם בשנתיים הראשונות, ואם לא גאל חוזר ביובל.
2. שלא כמו שדה אחוזה שהוקדשה – שלא מתחלקת לכהנים אלא נשארת אצל ההקדש, ויכול לפדותה.
3. שלא כמו בית עיר חומה שנמכר – שיכול לגאול גם אחרי השנה הראשונה, ואם לא גאל חוזר ביובל.
הערה – מאיפה בכלל יש ללוי בתי ערי חומה?
הרי ערי הלוייה שימשו גם כערי מקלט, ולכן לא עושים אותם ערים גדולות מדי (-עם חומה) או קטנות מדי, ולכאורה זה אומר שלא נתנו להם ערים כאלו. [1]
תשובות :
1. מדובר בברייתא בעיר שכשנתנו ללויים היתה ללא חומה, ואח"כ בנו.
דחייה : מצב כזה לא נחשב עיר חומה (רק עיר שהייתה כבר מוקפת חומה כשישראל נכנסו לארץ נחשבת עיר חומה).
2. אלא כנראה שכן ניתן לתת להם ערים כאלה (אם ככה יצא בהגרלה),
אלא שאם קיבלו עיר חומה צריכים להרוס את החומה.
דחייה : אם צריכים הרסו את החומה, ממילא זה לא עיר חומה?
תשובות :
a. תוס' – לר"א ברי"ס (לב.) – עיר שהיתה עם חומה שאח"כ נהרסה – נחשבת עיר חומה.
b. רב אשי (גם לחולקים על ר"א ברי"ס) – בזמן הביניים מהכניסה לארץ ועד הריסת החומה נחשב עיר חומה.
(לד. 3+)
חלק ד – כהן שהקדיש שדה חרם
(בסוף הסוגיה יתברר הקשר לפסוקים של נכסי לויים וכהנים).
הקדמות:
"שדה חרם" – אם אדם אמר "שדה זו חרם" היא לא הולכת להקדש אלא לכהנים, ונחשבת להם כמו שדה אחוזה.
כתוב לגבי שדה אחוזה שלא נפדתה ע"י הבעלים שביובל – "קודש לה', כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו".
מה ההיקש לחרם בא ללמד?
שאם כהן הקדיש שדה חרם, שלא נחשוב שביובל היא תישאר אצלו, אלא גם היא מתחלקת ביובל לכהנים.
למה שנחשוב?
1. בברייתא: כי הכהן יעשה קל וחומר בעצמו – אם בשל אחרים אני זוכה (שדות אחוזה שהוקדשו מתחלקות ביובל לכהנים), אז מה שכבר היה שלי – לא כל שכן? (ראינו "קל וחומר" דומה בדף כה: למטה).
דחייה – מה הדמיון? שם זוכה בחלק קטן עם שאר הכהנים, איך מזה הוא הגיע לכך שיקח את כולה?!
2. רמי בר חמא – כהן שמביא קרבן, למשל חטאת, יכול להקריב ולקחת לעצמו את העור והבשר שאמור להתחלק לכהנים (" ואיש את קודשיו לו יהיו"), אז יכולנו לחשוב שכך גם כאן יקבל ביובל.
דחייה: זה לא שהוא זוכה בקודשיו, אלא בשולחן גבוה כזכי. כאן לעומת זאת הוא רוצה שהשדה תהיה רשותו.
3. ר"נ – "ושדה מגרש עריהם לא ימכר, כי אחוזת עולם הוא להם"
יכולנו לחשוב שכמו ששדה אחוזה של כהן, שהקדיש, חוזרת אליו בפדיון לעולם,
אולי גם שדה חרם, שכאמור גם נחשבת שדה אחוזתו, תחזור אליו בפדיון לעולם,
קמ"ל שרק שדה אחוזתו המקורית, ולא שדה חרם.
