להורדת חוברת של סיכומי הדף היומי בכתב על מסכת ערכין לחץ כאן.
להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן
(ד. שליש עליון עד ד: 10-)
חלק א – "הכל מעריכין… כהנים, לויים וישראלים" – מה החידוש?
1. רבה – שלא לומדים ממחצית השקל
ההו"א: לפי בן בוכרי כהנים פטורים ממחצית השקל, וישגזירה שווה בין ערכין למחצית השקל ("מַחֲצִית הַשֶּׁקֶלבְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ (שמות ל, יג), "וְכָל עֶרְכְּךָ יִהְיֶה בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ" (ויקרא כז, כה). לכן היינו חושבים שגם לא שייים בערכין. קמ"ל.
דוחה אביי – אין גזירה שווה, "וְכָל עֶרְכְּךָ יִהְיֶה בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ" כבר תפוס לדרשה אחרת – שגם לעני לא מעריכים בפחות משקל.
[הערות:
A. האם כהנים חייבים במחצית השקל?
יש שתי סיבות לפטור:
1. לא היו במפקד במדבר (שזה מחצית השקל הראשון),
אפשרות דחייה: אמנם לא היו במפקד הראשון, אבל המצווה השנתית לתת מחצית השקל זה ציווי נפרד.
2. הרי מנחת כהן עולה כליל ולא נאכלת, והרי יש מנחות ציבור שכן נאכלות (שתי הלחם ולחם הפנים), אז אם הכהנים משתתפים במחצית השקל – איך המנחות האלו נאכלות?
אפשרות דחייה: רק מנחה שהיא לגמרי של כהן עולה כליל.
למעשה :
בן בוכרי – פטורים (מהסברא של המפקד),
רי"ח בן זכאי – חייבים.
B. לבן בוכרי שפטורים, אם בכל זאת נתנו זה בסדר.
למה? הרי יקנו מזה קרבנות ואז הקרבנות כחולין בעזרה!
תשובה: הם נותנים את זה עם כוונה מלאה להקדיש את הכסף לכלל הציבור ולא שיישאר שלהם, ולכן זה תופס].
2. אביי – שלא לומדים מפדיון בכורות
ההו"א: יש גזירה שווה בין ערכין לפדיון בכורות ("וּפְדוּיָו מִבֶּן חֹדֶשׁ תִּפְדֶּה בְּעֶרְכְּךָ…" (במדבר יח, טז), וגם בערכין כתוב – "אִישׁ כִּי יַפְלִא נֶדֶר בְּעֶרְכְּךָ" (ויקרא כז, ב)), אז לכאורה יש גזירה שווה ביניהם. קמ"ל.
דוחה רבא – אין גזירה שווה. הרי גם באשם כתוב "בערכך" ושם כולם מודים שלא לומדים גז"ש (אחרת נפטור טומטום ואנדרוגינוס מאשם…).
3. רבא – שלא לומדים מ"הכהן" שכהן לא מעריך
לגבי אדם שנדר ערכין ואין לו כסף כתוב: "אִם מָךְ הוּא מֵעֶרְכֶּךָ, וְהֶעֱמִידוֹ לִפְנֵי הַכֹּהֵן, וְהֶעֱרִיךְ אֹתוֹ הַכֹּהֵן" (ויקרא כז, ח) – "הכהן" – לכאורה משמע שיש כאן רק כהן אחד, כלומר שהנודר אינו כהן. קמ"ל.
(ד. 9-)
חלק ב – ברייתא ארוכה עם דינים שונים בערכין
ראינו בדף ב. שלמנוול ומוכה שחין יש ערך. הגמרא מביאה ברייתא עם כמה דינים ומקורות, ובין השאר מובא גם דין זה.
הפסוקים בברייתא: ויקרא פרק כז
(ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶםאִישׁ כִּי יַפְלִא נֶדֶר בְּעֶרְכְּךָ נְפָשֹׁת לַה':
(ג) וְהָיָה עֶרְכְּךָ הַזָּכָר מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וְעַד בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה וְהָיָה עֶרְכְּךָ חֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כֶּסֶף בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ:
(ד) וְאִם נְקֵבָה הִוא וְהָיָה עֶרְכְּךָ שְׁלֹשִׁים שָׁקֶל:
"בְּעֶרְכְּךָ" –
1. גם ערך סתם מחייב ("הרי ערך עלי")
2. ערך איברים לא מחייב (ערך ידי עלי)
(אבל איבר שהנשמה תלויה בו – כן ("בְּעֶרְכְּךָ נְפָשֹׁת").
" בְּעֶרְכְּךָ נְפָשֹׁת" –
1. כאמור: ערך על איבר שהנשמה תלויה בו – תופס.
2. למת אין ערך (וכן לגוסס "והעמידו לפני הכהן…" – וגוסס אינו בהעמדה),
3. ערך אחד על רבים תופס ("ערך אלו עלי").
4. שגם אישה מעריכה (ולא רק "איש").
5. שלמנוול ומוכה שחין יש ערך (ולא אומרים " נֶדֶר בְּעֶרְכְּךָ" – שכפי שאין לו דמים אין לו ערך).
" וְהָיָה עֶרְכְּךָ הַזָּכָר… וְאִם נְקֵבָה" –
"הַזָּכָר… וְאִם נְקֵבָה" – שלטומטום ואנדרוגינוס אין ערך (צריך זכר/נקבה ודאי)
"עֶרְכְּךָ הַזָּכָר" – אם אינו עניין לערכין תנהו עניין לנדרי דמים – שלטומטום ואנדרוגינוס אמנם אין ערכין אך יש דמים.
(ד: שליש)
ביאור הברייתא:
א. ערך סתם – חייב
כמה חייב?
ברייתא – הערך הכי נמוך: 3 שקלים (נקבה בת חודש).
למה לא 50? (הכי גבוה?) תפסת מרובה לא תפסת.
אז למה לא שקל? זה רק ל"השג יד" (מי שלא משיגה ידו).
למה צריך לזה פסוק? הרי זו סברא שהערך הנמוך.
אכן לא צריך, אלא הפסוק בשביל שאלה אחרת: האם יש דין הישג יד בערך סתם?
למה לא? כי אפשר לומר שנחשב כמפרש שיביא 3 ולא פחות.
שתי גרסאות ברב נחמן:
1. חידוש הפסוק שאין הישג יד, בגלל הסברא הנ"ל.
2. חידוש הפסוק שיש הישג יד, למרות הסברא הנ"ל.
ב. איך הברייתא לומדת מאותן מילים כמה דרשות?
A . "בְּעֶרְכְּךָ" –
איך לומדים שני דברים? (תוס') –
ערך – נצרך לפשט
ב ערכך – לערך סתם
בערכך – שלא לאיברים.
B . נְפָשֹׁת
שלב א –
נפש – איבר שהנשמה תלויה בו כן חל
נפשת – ולא של המת.
שלב ב –
" והעמידו לפני הכהן…" – וגוסס אינו בהעמדה. –
לכאורה זה גם מקור למת?
נכון. ואכן מת לא נלמד מנפשות, אלא כמו שעוד מעט נראה, לאחת מהדרשות הבאות.
שלב ג – מה עם שלוש הלימודים הבאים? (ערך על רבים, אישה, מנוול ומוכה שחין)
תשובה : אכן שלושה לימודים (איבר שהנשמה + רבים + אישה) שקולים ונלמדים מ"נפש",
ורק מנוול ומוכה שחין נלמד מ"נפשת" (אותו א"א ללמוד מנפש, כי הוא לא שקול, כי יש הו"א ללמוד היקש מנדר דמים ולומר שאין לו ערך).
C . " וְהָיָה עֶרְכְּךָ הַזָּכָר… וְאִם נְקֵבָה" –
שלטומטום ואנדרוגינוס אין ערכין אך יש דמים.
למה צריך פסוק? זה לא גרוע ממי שנודר דמי עץ דקל…
תשובה : אכן הפסוק לא לזה שיש להם דמים, אלא לגבי איבר שהנשמה תלויה בו.
כלומר, ראינו שבערכין – נדר באיבר שהנשמה תלוי בו – תופס לכל הגוף.
ויש היקש מערכין לנדרי דמים ("נדר בערכך", יח.) שגם שם זה כך ( נידון בכבודו).
היתה הו"א שלטומטום לא יהיה "נידון בכבודו", כי אין לטומטום ערך, קמ"ל שיש.
ומחר נראה קושיא של אביי, האם באמת אומרים נידון בכבודו גם בדברים שאינן בערכין…
