"בעניין לחם עוני" – דרשה בשמונה דקות לכבוד פסח

{enclose pesach_matzot.mp3}

Download

בעניין לחם עוני

[הערה חשובה – דבר בשם אומרו – הרבה מהנאמר זה דברים ששמעתי במהלך השנים בישיבת הר עציון ממקורות שונים. השנה (תשע"א) הוציא הרב יוסף צבי רימון שליט"א (רב בית כנסת אלון שבות דרום) הגדה של פסח עם ביאור מקיף ומסודר לנושאים ההלכתיים, וגם בזה נעזרתי רבות. אגב זה – אנו בהחלט ממליצים על ההגדה, ההגדה מסכמת את שיטות הראשונים בכל נושא סביב ליל הסדר ומסבירה בצורה מסודרת את ההלכה למעשה, זאת בנוסף לענייני מחשבה, חידות לילדים ועוד].

א. "שבעת ימים תאכל עליו מצות, לחם עוני" (דברים ט"ז).

פסחים קטו: – "לחם עוני – עני כתיב, מה עני שדרכו בפרוסה, אף כאן בפרוסה",
וכן בברכות לט: – רב פפא – הכל מודים בפסח שמניח פרוסה בתוך שלימה ובוצע. מאי טעמא – לחם עוני כתיב.

על כמה מצות בוצע?

רש"י – 2 וחצי (לא לוותר על הלחם משנה).
רמב"ם – אחת וחצי (גר"א – שהרי עני גורע, לא מוסיף).

(חקירה – מי עני – האדם או הלחם?)

A. איך הרמב"ם מוותר על "לחם משנה"?
1. הנצי"ב  – אם הלחם הובא כך מראש – מותר בדיעבד. אך חלקו עליו.
2. אפשר להציע – בפסח – זה נחשב שלם (שכן כך דרכו של העני). – לכאורה זה דווקא אם "האדם עני", זה הלחם שלו (מבחינתו זה שלם).
כך משמע מרב שרירא גאון – "והלכה רווחת היא בכל מקום שאין בוצעין בשבת וימים טובים אלא על שתי כיכרות, ובליל פסח אל אחת וחצי, והן כמו שתי כירות, משום לחם עוני".

B. מה יסביר רש"י? איפה העניות?
1. חקירה – לרמב"ם – אנחנו העניים, לרש"י – "הלחם עני", אך אנו בני חורין. ולכן רש"י מפצל בין מצת המצווה ללחם משנה.

2. הצעה – החציה היא סמל לעניות, אך העניות אינה במשמעות של גריעה. נראה בסוף.

ב. משמעות אכילת המצה

A. סתירה – למה אוכלים מצה?
בתחילת הסדר – "הא לחמא עניא".
באמצע המגיד – מצה על שום מה – "מצה זו שאנו אוכלים על שום מה? על שום שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים וגאלם". כלומר זכר לגאולה (ואכן המשנה מנסחת בצורה שונה – "מצה – על שום שנגאלו אבותינו" (פסחים פ"י).

(וקשה: הרי הציווי לאכול מצה קדם ליציאה – שמות יב,ח – "ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ומצות על מרורים יאכלוהו").

B. או שיש שתי בחינות במצה – גם זכר לחרות וגם זכר לעוני.
או שבאמת אין כאן סתירה, וגם בעוני יש צד של חירות. כלומר –
מה זאת עניות:
שפת אמת – עניות כפשוטו. תרנ"א ועוד – השיעבוד והעוני נועד להטמיע בנו נפש שפלה, ביטול עצמי, שמצידנו אין כלום.
אבל המהר"ל – על הא לחמא עניא כותב שהעניות היא החירות – שאין לו צירוף אל זולתו, פשיטות – שהוא באמת מה שהוא ללא תוספות מבחוץ.

ממילא –
רמב"ם – עוני ממש, ולכן מצה וחצי (לגרוע).
רש"י – עוני של חירות – ולכן החצי רק סמלי, אך לא בא לגרוע אלא לבטא חירות,
ומצטרף לשאר ביטויי החירות של בסדר.

C. אגב – עוד נפק"מ לשתי הבחינות במצה –
1. היחס בין המצה למרור –
פסחים קטו. – רבנן – אוכלים בנפרד, הלל – כורכים ביחד.
לרבנן – נראה שהם מהויות שונות,
(והאם בכ"ז כרך – רשב"ם – זאת מחלוקת אמוראים – רי"ח – לא יצר, רב אשי – יצא).

להלל – אולי אותה מהות.
(ואם לא כרך – רמב"ן – לא יצא, תוספות – יצא).

2. היחס בין הסבה למצה
יש חקירה של הגר"ח אם ההסבה היא חלק ממצוות האכילה או מצווה נפרדת.
נפקא מינה – אם לא הסב – אם חלק – חוזר, אם נפרד – לא חוזר.
וזה אולי תלוי בנ"ל – אם המצה וההסבה מאותה מהות – אפשר להבין שהיא חלק. אם שונות – סביר שזה נפרד.