מכות ח, גמרא דף יומי

סיכום הדף היומי, מכות דף ח

(ז: במשנה למטה – ח: במשנה)

רבנן – הברזל הרג (יש אם למקרא – "ונשל" ולא "ונישל"),

ואילו במקרה שחתיכת עץ עפה – לא גולה

מאירי – אונס
ערוך לנר – כי קרוב למזיד

רבי – שבב עץ עף

סיבות:

ואמנם כתוב "ונשל", אבל אפשר ללכת לפי ה"מסורת" ולקרוא "ונישל".

ואילו במקרה שהברזל הרג – לא גולה

מאירי – כי קרוב למזיד
ערוך לנר – אונס

ומוסיף רב פפא – רבי יחייב גם בזורק אבן על תמר שנפל והרג (ואינו כח כוחו), אך אם פגע בענף שפגע בתמר – זה כוח כוחו ופטור מגלות.

לרה"ר – קרוב למזיד (גם אם רק סתר כותלו).
לאשפה שאין אנשים – אונס.
זרק לאשפה שבדר"כ אין אנשים אך לפעמים כן – גולה.
אם כשזרק, השני עוד לא היה, פטור ("ומצא"- את מי שכבר היה, כך משמע מההקשר).
זרק לתוך חצרו –

אם אין לשני רשות להיות שם – פטור.
יש לו רשות כללית – גולה,
יש לו רשות ספציפית לאותו זמן – קרוב למזיד ולא גולה (רמב"ן).

מקור – כמו שחטיבת עצים היא של רשות ולא מצווה.

קושיא – אולי זה גם בחטיבה של מצווה (לסוכה/מערכה)?

תירוצי רבא:

אין חטיבה של מצווה (שהרי אם יש – לא צריך, לעומת זאת – אב שרודה בבנו זה מצווה גם אם הבן לומד כמו שצריך).
"ואשר יבוא…" – משמע רשות

[לעומת זאת – "ואיש אשר יטמא" לומדים שזה גם כשחייב להיטמא מ"עוד טומאתו בו"].

גירסה אחרת לקושיה ולתירוצים של רבא:

רי"ש – הכוונה לשבת, ומחדש שהאיסור דווקא חריש וקציר של רשות, אך קציר מצווה – דוחה שבת.

קושיא – אולי מדובר שם בחריש של מצווה (לעומר)?

תירוצי רבא:

אין חריש של מצווה.
גם אם יש, הפסוק לא מדבר על קציר מצווה (כדי שיהיה דומה לחריש – שם אם כבר חרוש לא חייב לחרוש).