{enclose makot_08.mp3}
להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
סיכום הדף היומי, מכות דף ח
(מכות ז: במשנה – ח: במשנה)
א. "ונשל הברזל מן העץ" – רבנן – הברזל הרג (ונשל ולא ונישל), רבי – שבב עץ עף (העץ שביער, ואפשר ללכת לפי ה"מסורת" ולקרוא "ונישל"). ומוסיף רב פפא שרבי יחייב גם בזורק אבן על תמר שנפל והרג (ואינו כח כוחו), אך אם פגע בענף שפגע בתמר – זה כוח כוחו ופטור מגלות.
ב. זורק אבן: A. לרה"ר – קרוב למזיד (גם אם רק סתר כותלו). לאשפה שאין אנשים – אונס. זרק לאשפה שבדר"כ אין אנשים אך לפעמים כן – גולה.
B. אם כשזרק, השני עוד לא היה, פטור ("ומצא"- את מי שכבר היה, כך משמע מההקשר).
C. זרק לתוך חצרו – אם אין לשני רשות להיות שם – פטור. יש לו רשות כללית – גולה, יש לו רשות ספציפית לאותו זמן – קרוב למזיד ולא גולה (רמב"ן).
ג. A. אבא שאול – כשיש לו מצווה להכות והרג בשוגג – לא גולה.
מקור – כמו שחטיבת עצים היא של רשות ולא מצווה.
קושיא – אולי זה גם בחטיבה של מצווה (לסוכה/מערכה)?
תירוצי רבא: 1. אין חטיבה של מצווה (שהרי אם יש – לא צריך, לעומת זאת – אב שרודה בבנו זה מצווה גם אם הבן לומד כמו שצריך).
2. "ואשר יבוא…" – משמע רשות [לעומת זאת – "ואיש אשר יטמא" לומדים שזה גם כשחייב להיטמא מ"עוד טומאתו בו"].
B. "בחריש ובקציר תשבות" רי"ש – הכוונה לשבת, ומחדש שהאיסור דווקא חריש וקציר של רשות, אך קציר מצווה – דוחה שבת.
קושיא – אולי מדובר שם בחריש של מצווה (לעומר)?
תירוצי רבא: 1. אין חריש של מצווה.
2. גם אם יש, הפסוק מדבר על קציר מצווה (כדי שיהיה דומה לחריש – שם אם כבר חרוש לא חייב לחרוש).
