מכות יג, גמרא דף יומי

לעילוי נשמת בכורה בת רחמים וחנה ז״ל
ולעילוי נשמת שלמה בן יהודה מלאך ז"ל

להזמנת ספר "דף מאיר" (סיכום וביאור מסכת מכות של אתר סיני) ליחצו כאן

רוצים להקדיש שיעור? ליחצו כאן ובזכותכם יעלה עוד שיעור לאוויר

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב
לחוברת הסיכום באתר | לרכישת ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
להדפסת התרשים של הדף

סיכום הדף היומי, גמרא מכות דף יג

(יב: במשנה 1 עד יד. 3+)

היום נסיים עם עיר מקלט ונעבור למלקות

חלק א – המשך עיר מקלט

תזכורת:
היו 48 ערי לויים, מתוכם 6 התורה הדגישה שהן ערי מקלט, אבל אפשר גם לגלות לשאר ה42.

א. משנה – מי שכבר נמצא בעיר מקלט ורצח –

1. ישראל שרצח בשוגג וגלה, ואז רצח שוב כשהוא בעיר המקלט – לא יכול לצאת (בגלל רצח א'), אלא גולה משכונה לשכונה.
2. לוי (שגר בעיר לוייה, וכל ערי הלוייה הם עיר מקלט) – יכול לצאת ולכן גולה מעיר לעיר.

הערות:

1. A. ברייתא – מקור לזה שערי הלוייה הם עיר מקלט
   וְשַׂמְתִּי לְךָ מָקוֹם אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה (שמות כא, יג)

(וְשַׂמְתִּי לְךָ – בחייך, שמשה יזכה להפריש את ערי המקלט של העבר המזרחי)

וְשַׂמְתִּי לְךָ מָקוֹם – מקום מהשטח שלך (לוי), כלומר –

1. במדבר – מחנה הלוייה נחשב כעיר מקלט
2. בארץ – ערי הלוייה הם עיר מקלט,
3. B. בברייתא – באמת גם לוי יכול באותה עיר משכונה לשכונה

(אבל אז לא יוכל לצאת מהשכונה החדשה).

1. C. מניין שאפשר גם באותה עיר (משכונה לשכונה) –

כִּי בְעִיר מִקְלָטוֹ יֵשֵׁב (במדבר לה, כח) – גם עיר שכבר היתה עיר מקלטו (בגלל רצח או כי הוא לוי).

(יב: משנה שנייה)

ב. משנה – אם רוצים אנשי עיר המקלט לכבדו – צריך לומר להם "רוצח אני", ואם מתעקשים יקבל ולא צריך לסרב עוד.[1]

מקור במשנה – וְזֶה דְּבַר הָרֹצֵחַ (דברים יט, ד) –

צריך לדבר שהוא רוצח (דְּבַר הָרֹצֵחַ),

אבל מספיק פעם אחת (וְזֶה).

ג. במשנה – האם הרוצח משלם שכר דירה – 

ר"י – משלם
ר"מ – לא משלם

במה המחלוקת –

רב כהנא – ב42 ערי הלוייה ודאי שלא שילמו,
המחלוקת רק ב6 הערים המיוחדות שכתוב בהן: וְהָיוּ לָכֶם הֶעָרִים לְמִקְלָט (במדבר לה)

ר"מ – לכם לכל צרכיכם, וגם בהם לא צריך לשלם.
ר"י – לכם לקליטה, אבל זה לא שלכם לגמרי, ולכן צריכים לשלם

רבא – להפך –
ב6 הערים ודאי לא שילמו (לכם – לכל צרככם),
והמחלוקת בשאר ה42 – וַעֲלֵיהֶם תִּתְּנוּ אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם עִיר (במדבר לה, ו), כלומר יש היקש בין 6 הערים ל42, המחלוקת עד כמה ההיקש מלמד –

ר"מ – גם לגבי שלא צריך לשלם

ר"י – הן כמו ה6 רק לגבי קליטה, וצריך לשלם.

ד. במשנה – כשמת הכהן הגדול והרוצח חוזר לעירו –

ר"מ – חוזר לשררה שהיה בה (כמו נשיא או אב בי"ד)

ר"י – לא חוזר

ברייתא – המקור:

תחילה אומרת הברייתא – אותה מחלוקת קיימת גם לגבי עבד עברי שהשתחרר –
"וְשָׁב אֶל־מִשְׁפַּחְתּוֹ וְאֶל־אֲחֻזַּת אֲבֹתָיו יָשׁוּב" (ויקרא כה, מא),
ר"מ – חוזר לשררת אבותיו,
ר"י – לא חוזר אלא למשפחתו

אח"כ מוסיפה הברייתא – יש היקש בין עבד לרוצח, שגם שם כתוב "ישוב" (וְאַחֲרֵי מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל יָשׁוּב הָרֹצֵחַ אֶל־אֶרֶץ אֲחֻזָּתוֹ (במדבר לה, כח)),
וכך המחלוקת ברוצח תלויה במחלוקת בעבד.

הדרן עלך אלו הגולין

פסוקי מלקות

דברים כה –

א – כִּי־יִהְיֶה רִיב בֵּין אֲנָשִׁים וְנִגְּשׁוּ אֶל־הַמִּשְׁפָּט וּשְׁפָטוּם וְהִצְדִּיקוּ אֶת־הַצַּדִּיק וְהִרְשִׁיעוּ אֶת־הָרָשָׁע׃

ב – וְהָיָה אִם־בִּן הַכּוֹת הָרָשָׁע וְהִפִּילוֹ הַשֹּׁפֵט וְהִכָּהוּ לְפָנָיו כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ בְּמִסְפָּר׃

ג – אַרְבָּעִים יַכֶּנּוּ לֹא יֹסִיף פֶּן־יֹסִיף לְהַכֹּתוֹ עַל־אֵלֶּה מַכָּה רַבָּה וְנִקְלָה אָחִיךָ לְעֵינֶיךָ׃

ד – לֹא־תַחְסֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ׃ {ס}

ה – כִּי־יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו וּמֵת אַחַד מֵהֶם וּבֵן אֵין־לוֹ לֹא־תִהְיֶה אֵשֶׁת־הַמֵּת הַחוּצָה לְאִישׁ זָר יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ׃

דף יג – חלק ב – פרק ואלו הלוקין

(יג. פרק ואלו הלוקין)

א. הקדמה:[2]

בתורה יש 248 עשין ו365 לאוים.
ברירת המחדל של עונש על לאו הוא מלקות,
אבל יש לאוים עם עונשים חמורים יותר – מיתת בי"ד (שבת, חלק מהעריות), כרת (יום כיפור), מיתה בידי שמיים (זר שאכל תרומה).

יש גם סוגי לאוים שיש דיון האם יש בהם מלקות:

1. לאו שאין בו מעשה (משהה חמץ בפסח)
2. לאו שניתק לעשה (גזל, שיש עשה להשיב את הגזילה)
3. כמו כן נדון האם יש מלקות בלאוים עם העונשים החמורים יותר (בהנחה שלא מת, למשל שלא התרו בו על המיתה).

ב. המשנה – רשימת עבירות שיש בהן מלקות

איסורי ביאה:

1. איסורים שיש בהם גם כרת:
   אחות – הבא על אחותו, אחות של – אביו/אמו/אשתו
   אשת – אחיו/אחי אביו

נידה

2. לאוים ללא כרת –
   כהנים – אלמנה לכה"ג, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט

ואם היא גם אלמנה וגם גרושה – כה"ג חייב 2,
אבל גרושה וחלוצה – רק 1 (משום גרושה, כי איסור חלוצה נלמד מגרושה)

איסורי אכילה ועוד איסורים:

1. שיש בהם כרת –
   קודש – טמא שאכל קודש או נכנס למקדש,
   השוחט קודש או מקריב קודש מחוץ למקדש,
   המפטם שמן כמו שמן המשחה או קטורת כמו הקטורת, והסך בשמן המשחה,
   האוכל נותר פיגול קודש טמא
   האוכל – חלב, דם, חמץ בפסח, אוכל (ועושה מלאכה) ביו"כ
2. שאין בהן כרת –
   בעלי חיים – האוכל נבילות, טריפות, שקצים ורמשים,
   תבואה – טבל, מעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו, מע"ש והקדש שלא נפדו.

(המשך המשנה זה לגבי שיעורי האיסור, נדבר על זה כשנגיע לזה בגמרא).

גמרא –

ג. גמרא – האם יש מלקות באיסורי מיתת בי"ד?

יש שתי שיטות בהבנת מחלוקת התנאים –

1. A. שיטה א – נחלקו האם יכול לקבל שני עונשים – מיתה ומלקות?

(כלומר באיסורי כרת ודאי יש מלקות כמו הדוגמאות שבמשנה,
השאלה האם גם במיתת בי"ד יכול לקבל גם מלקות)

רי"ש – יש גם מלקות

(ולכן אם התרו בו על מלקות ועל מיתת בי"ד – יקבל את שניהם)

ר"ע – אין גם מלקות

והמשנה כר"ע, שהרי הזכירה רק מקרים של כרת ולא של מיתת בי"ד.

(רי"צ – אפילו על איסורי כרת אין מלקות (בניגוד למשנה!) – עליו נדבר מחר).

מקורות –

ר' ישמעאל (יש גם בכרת וגם במיתת בי"ד) –

"אִם־לֹא תִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת־כׇּל־דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת… וְהִפְלָא ה' אֶת־מַכֹּתְךָ" (דברים כח)
ודורשים שהכוונה למלקות ("וְהִפְלָא" – וְהִפִּילוֹ הַשֹּׁפֵט וְהִכָּהוּ (דברים כה, ב)
ומכאן שיש מלקות בכׇּל־דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת.

אז למה יש איסורים בהם אין מלקות?

1. בעשה –

תשובה – כי כתוב "אִם־לֹא תִשְׁמֹר"

2. בלאו שאין בו מעשה –

תשובה – כי כתוב "לַעֲשׂוֹת"

3. בלאו הניתק לעשה –

תשובה (שעונה גם לשאלות הקודמות) –
מהסמיכות של מלקות (דברים כה ב-ג) ל"לֹא־תַחְסֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ" (פסוק ד) – מכאן שיש מלקות רק בלאוים שדומים לו – לאו, שיש בו מעשה, שלא ניתק לעשה.

(יג: מעל האמצע)

ר' עקיבא (בכרת יש מלקות, במיתת בי"ד אין) –

בברייתא – אפשר לחייבו רק עונש אחד, ולכן –

במיתת בי"ד – שגם אם יעשה תשובה לא יוותרו לו, אין מלקות, כדי שלא יהיו שני עונשים
בכרת – כיוון שיכול לעשות תשובה אז אפשר להלקות וזה יהיה העונש היחיד.

בגמרא –

1. המקור לעונש אחד – "וְהָיָה אִם־בִּן הַכּוֹת הָרָשָׁע וְהִפִּילוֹ הַשֹּׁפֵט וְהִכָּהוּ לְפָנָיו כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ בְּמִסְפָּר" (דברים כה, ב) – משום רשעה אחת אתה מחייבו.

ואילו רי"ש – זה לגבי שלא נענד בעונש + ממון (קים ליה בדרבה מיניה), אבל שני עונשים גופניים אפשר (זה כמו מיתה אריכתא).

1. למה בכרת לוקה – הרי אולי לא עשה תשובה ויוצא שנענש פעמיים?

תשובות:

1. ר' אבהו – אכן זה לא כי יכול לעשות תשובה, אלא כי בכרת יש לימוד שחייב מלקות + כרת –

גזירה שווה "לעיני" –
במלקות – אַרְבָּעִים יַכֶּנּוּ לֹא יֹסִיף… וְנִקְלָה אָחִיךָ לְעֵינֶיךָ (דברים כה, ג)
ובכרת (באיסור אחותו) – וְנִכְרְתוּ לְעֵינֵי בְּנֵי עַמָּם (ויקרא כ, יז)

מתקיף ר' אבא ב"מ – הרי גם במיתת בי"ד של ע"ז כתוב "עיני" – וְהָיָה אִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה נֶעֶשְׂתָה לִשְׁגָגָה (במדבר טו, כד),

תשובה – עושים גז"ש בביטויים דומים – "לעיני – לעיניך", ולא מעיני.

דחיות:

1. עושים גז"ש גם כשזה לא זהה אבל אותה משמעות (כמו בצרעת – ושב הכהן ובא הכהן),[3] ולכן אפשר לעשות גז"ש גם לכרת וגם למיתת בי"ד.
2. ועוד – גם אם נלמד גז"ש דווקא לכרת, נוכל אח"כ בשלב שני ללמוד גז"ש מכרת למיתת בי"ד (גלומר גז"ש מגז"ש!).

(יג: רבע תחתון)

2. ר' שמואל בר יצחק –
   כי העקרון שאמרנו "וְהִכָּהוּ לְפָנָיו כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ" (דברים כה, ב) – משום רשעה אחת אתה מחייבו – זה דווקא ברשעה (עונש) המסורה לבי"ד, ולא כולל כרת.

(ואיך זה מסתדר עם מה שר"ע אמר במשנה, שזה משום שא"א לעשות תשובה ולוותר על מיתת בי"ד?
מסביר הריטב"א – מה שאמר במשנה זה לא המקור לדין אלא רק הסבר – כלומר למה אמרה התורה שלא מענישים אותו פעמיים – בגלל שזה חמור ולא יכול לעשות על זה תשובה).

(דילוג יג: 10- עד 1-)

3. רבינא –
   חוזר להסבר המקורי,
   ולגבי מה ששאלנו – "והרי אולי לא עשה תשובה?", זה לא משנה,
   כי לא אמנם לא מענישים כשזה "ודאי שני עונשים" אבל כן מענישים כשזה רק "אולי שני עונשים" (כי אולי עשה תשובה).

(חזרה מ-יד. 3+  ל-יג: 10-)

1. B. שיטה ב – רבא – המחלוקת כשהתרו בו רק למלקות (ולכן לא מת) – האם לוקה

כלומר באמת לפי כולם אין שני עונשים – אם מת בפועל לא לוקה (כר"ע), אלא המחלוקת כשלא מת בפועל:

רי"ש – לוקים,

ר"ע – לא לוקה, כי לאו שניתן לאזהרת מיתת בי"ד (שעקרונית יש בו עונש מיתה, אפילו שלא מת בפועל כי לא התרו בו למיתה) – לא לוקים.

סברא – רש"י – כי כל עונש צריך אזהרה, וכאן האזהרה היא למיתה, ואין אזהרה נוספת למלקות.

דיונים:

1. ולמה בכרת כן לוקה? הרי גם שם האזהרה תפוסה לכרת?
   תשובה – כרת לא צריך אזהרה (שהרי יש כרת גם בביטול מצוות עשה של פסח ומילה, ושם הרי אין אזהרה), ולכן האזהרה פנויה למלקות.

אולי האזהרה בכרת תפוסה כדי לחייב קרבן חטאת? הראיה שכאמור בפסח ומילה אין אזהרה, ובדיוק בשני אלו גם אין חטאת על שוגג.

תשובה – האזהרה לא תפוסה לקרבן,
וזה שבפסח ומילה אין קרבן זה לא בגלל שאין שם אזהרה, אלא כי לומדים את זה מע"ז

(כתוב לגבי החטאת של ע"ז – תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם לָעֹשֶׂה בִּשְׁגָגָה (במדבר טו, כט) ומכאן מקישים את כל החטאות לע"ז – שגם הן דווקא על מי שעובר על לאו ולא למי שנמנע מעשה).

2. [בראשונים – והרי זה לא מה שאמר ר"ע (הוא אמר שלא לוקים כי במיתת בי"ד א"א לעשות תשובה)?

ועונים – באמת עיקר הסיבה זה שאין אזהרה פנויה,
אבל למה באמת אין אזהרה פנויה? כי התורה הקלה עליו כיוון שמספיק שיש לו עונש מיתה חמור בלי אפשרות לתשובה.

(יג: 1- עד יד. 3+ כבר עשינו)

[1] המשנה פותחת ב"כיוצא בו", ונשמע כאילו יש קשר למשנה הקודמת. יש מוחקים, אבל הריטב"א מפרש את הקשר – שמטרת הגלות היא להכניע את ליבו את של הרוצח. כך רואים במשנתנו, וכך גם במשנה הקודמת שעדיף שלא יגלה בתוך אותה העיר, כי אז ליבו לא ייכנע כמו אם יגלה לעיר אחרת.

[2] נעזרנו כאן בהקדמה של שוטנשטיין לפרק.

[3] קשה, תמיד כשהגמרא מביאה את הדוגמה מצרעת, היא עונה שנכון, אפשר לעשות גז"ש גם בין ביטויים לא לגמרי זהים, אבל אם יש לי לימוד יותר דומה – בוחרים בו, והרי גם כאן – הלימוד לכרת יותר דומה מהלימוד למיתת בי"ד.
ויש לומר – כאן זה לא שאני צריך לבחור אחד מהם, אלא אפשר ללמוד את הגז"ש לשניהם – כרת + מיתת בי"ד.