מכות יד, גמרא דף יומי

לבננו הבכור אברהם בן אביאל ונורית
ברכת דרך צלחה עם גיוסך היום לצה"ל
לך לשלום ותחזור בשלום בעטרת נצחון עם כל חיילי צבא ההגנה לישראל
הוקדש על ידי לומדי השיעור

להזמנת ספר "דף מאיר" (סיכום וביאור מסכת מכות של אתר סיני) ליחצו כאן

רוצים להקדיש שיעור? ליחצו כאן ובזכותכם יעלה עוד שיעור לאוויר

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב
לחוברת הסיכום באתר | לרכישת ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
להדפסת התרשים של הדף

סיכום הדף היומי, גמרא מכות דף יד

(יד. 4+ – יד: 2 שורות מלמטה)

המשך הסוגייא של אתמול –

חלק א – שיטת ר' יצחק – גם באיסורי כרת אין מלקות

המקור – פינג פונג בין רי"צ לרבנן –

א. רי"צ – באיסור כרת אין מלקות (דין 1) –
מאמצע הפסוק של הכרת של אחותו שהוא מיותר (כי יש כבר כרת כללי בעריות), אלא מלמד שיש רק כרת ולא מלקות.

[הפסוקים:
הכרת באחותו – וְאִישׁ אֲשֶׁר־יִקַּח אֶת־אֲחֹתוֹ… וְנִכְרְתוּ לְעֵינֵי בְּנֵי עַמָּם, עֶרְוַת אֲחֹתוֹ גִּלָּה עֲוֺנוֹ יִשָּׂא" (ויקרא כ, יז),
והכרת הכללי – "כִּי כׇּל־אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה וְנִכְרְתוּ הַנְּפָשׁוֹת הָעֹשֹׂת מִקֶּרֶב עַמָּם" (ויקרא יח, כט)].

ב. ומה רבנן (שחולקים) ילמדו משם –

1. חילוק חטאות באיסורי עריות (דין 2) – שאם בא בשוגג על כמה עריות בהעלם אחד – בכל זאת חייב כמה קרבנות.

דחייה – גם רי"צ וגם רבנן יכולים ללמוד חילוק חטאות מנידה –
ויקרא יח, יט – "וְאֶל־אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ לֹא תִקְרַב", מזה שכתוב "ואל אישה" ולא "ולנדה" – לחייב על כל אישה ואישה.

2. לחייב 3 חטאות על אישה אחת (דין 3) – אחותו שהיא אחות אביו ואחות אמו ב3 חטאות – ברשע בן רשע.

(יד. באמצע)

ג. ומאיפה ר' יצחק ילמד את זה (דין 3) –

1. דתניא – מקל וחומר מהבא של שלוש נידות שונות בהעלם אחד.

אבל דוחה הגמרא – זה קל וחומר פריכא, כי הרי שם זה שלוש גופין מוחלקים!

2. מהסיפא של אחותו – וְאִישׁ אֲשֶׁר־יִקַּח אֶת־אֲחֹתוֹ… וְנִכְרְתוּ לְעֵינֵי בְּנֵי עַמָּם, עֶרְוַת אֲחֹתוֹ גִּלָּה עֲוֺנוֹ יִשָּׂא" (ויקרא כ, יז).

ד. ומה רבנן ילמדו משם (אחותו שבסוף)?

שגם באחותו המלאה יש חטאת (דין 4), שהרי בתחילת הפסוק מוזכרת רק אחות חלקית – וְאִישׁ אֲשֶׁר־יִקַּח אֶת־אֲחֹתוֹ בַּת־אָבִיו אוֹ בַת־אִמּוֹ… וְנִכְרְתוּ לְעֵינֵי בְּנֵי עַמָּם עֶרְוַת אֲחֹתוֹ גִּלָּה עֲוֺנוֹ יִשָּׂא.

וזה נכתב כי אין עונשים מן הדין (מקל וחומר מאחות חלקית).

ה. ומאיפה ר' יצחק ילמד אחות מלאה (דין 4)?

1. מהייתור בפסוק של האזהרה על האחות – ויקרא יח, ט+יא – עֶרְוַת אֲחוֹתְךָ בַת־אָבִיךָ אוֹ בַת־אִמֶּךָ… אֲחוֹתְךָ הִוא לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָהּ – מלמד על אחות מלאה באזהרה, ומהאזהרה לומדים גם לעונש.
2. מהרישא של אחותו – וְאִישׁ אֲשֶׁר־יִקַּח אֶת־אֲחֹתוֹ… וְנִכְרְתוּ לְעֵינֵי בְּנֵי עַמָּם, עֶרְוַת אֲחֹתוֹ גִּלָּה עֲוֺנוֹ יִשָּׂא" (ויקרא כ, יז)

(יד: 1+)

ו. ומה רבנן ילמדו מאחותו ברישא?

ללמד שהמפטם שמן והסך את שמן המשחה – חייב שניים (דין 5) אפילו שהכרת נאמר על שניהם יחד בפסוק (שמות ל, לג) – אִישׁ אֲשֶׁר יִרְקַח כָּמֹהוּ וַאֲשֶׁר יִתֵּן מִמֶּנּוּ עַל־זָר וְנִכְרַת מֵעַמָּיו.

(ואם אינו עניין לחלק לחטאות בנידה (שכבר למדנו בשלב א), תנהו עניין למקום שבו יש שני לאוים וכרת)

ז. ומאיפה רי"צ ילמד את זה (דין 5)?

1. לזה לא צריך מקור כי יש כבר כלל כזה של ר' אלעזר שבמקרה כזה של שני איסורים וכרת אחד – חייבים שניים)
2. מפסוק אח"כ – הכרת בנידה (ויקרא כ, יח) – וְאִישׁ אֲשֶׁר־יִשְׁכַּב אֶת־אִשָּׁה דָּוָה… וְנִכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם – גם כאן, כמו באחותו, העונש מיותר כי כבר יש כרת כללי, אלא בא לחלק.
   (כאמור – ואם אינו עניין לחלק לחטאות בנידה (שכבר למדנו בשלב א), תנהו עניין למקום שבו יש שני לאוים וכרת)

ח. ומה רבנן ילמדו מנידה?
משם לומדים שטומאת נידה זה דווקא כשהדם יצא מערוותה (דין 6) ולא מחתך בבטן,

(ומה עם רי"צ?
ריטב"א – רי"צ חולק וכן מטמא)

לסיכום –

הפסוקים –

ויקרא יח (אזהרות) –

ט+יא – אחותו – עֶרְוַת אֲחוֹתְךָ בַת־אָבִיךָ אוֹ בַת־אִמֶּךָ… אֲחוֹתְךָ הִוא לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָהּ (אֲחוֹתְךָ הִוא מיותר)

יט – נידה –  "וְאֶל־אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ לֹא תִקְרַב" – שכתוב אישה ולא נידה

ויקרא כ (עונשים) –

יז – באחותו (רישא, אמצע, סיפא) – "וְאִישׁ אֲשֶׁר־יִקַּח אֶת־אֲחֹתוֹ… וְנִכְרְתוּ לְעֵינֵי בְּנֵי עַמָּם, עֶרְוַת אֲחֹתוֹ גִּלָּה עֲוֺנוֹ יִשָּׂא"

יח – נידה – וְאִישׁ אֲשֶׁר־יִשְׁכַּב אֶת־אִשָּׁה דָּוָה… וְנִכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם

סיכום ששת הדינים והמקורות:

דין 1 – רי"צ – באיסור כרת אין מלקות

רי"צ – מאמצע אחותו שהוא מיותר.

רבנן – חולקים על הדין.

דין 2 – חילוק חטאות באיסורי עריות

למסקנה לפי כולם – מהאזהרה על נידה "וְאֶל־אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ לֹא תִקְרַב" (ויקרא יח, יט), שכתוב "ואל אישה" ולא "ולנדה".

דין 3 – לחייב שלוש חטאות על אישה אחת – אחותו שהיא אחות אביו ואחות אמו –

רבנן – מאמצע אחותו

רי"צ – מהסיפא של אחותו

דין 4 – שגם באחותו המלאה יש חטאת

רבנן – מהסיפא של אחותו

רי"צ –

1. מהאזהרה על האחות (ויקרא יח, ט+יא) אֲחוֹתְךָ הִוא מיותר
2. מהרישא של אחותו

דין 5 – שהמפטם שמן והסך את שמן המשחה – חייב שניים

            רבנן – מהרישא של אחותו

רי"צ –

1. מעקרון כללי של ר"א
2. מהעונש של נידה (ויקרא כ, יח) – וְאִישׁ אֲשֶׁר־יִשְׁכַּב אֶת־אִשָּׁה דָּוָה… וְנִכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם

דין 6 – שטומאת נידה זה דווקא כשהדם יצא מערוותה

רבנן – מהעונש של נידה

רי"צ – הגמרא לא אומרת.

ועוד סיכום, הפעם לפי הפסוקים:

ויקרא יח (אזהרות) –

ט+יא – אחותו – עֶרְוַת אֲחוֹתְךָ בַת־אָבִיךָ אוֹ בַת־אִמֶּךָ… אֲחוֹתְךָ הִוא לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָהּ (אֲחוֹתְךָ הִוא מיותר)

                        רי"צ – אפשרות אחת – דין 4 – שגם באחותו המלאה יש חטאת

יט – נידה –  "וְאֶל־אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ לֹא תִקְרַב" – שכתוב אישה ולא נידה

דין 2 – חילוק חטאות באיסורי עריות

ויקרא כ (עונשים) –

יז – באחותו (רישא, אמצע, סיפא) – ו"ְאִישׁ אֲשֶׁר־יִקַּח אֶת־אֲחֹתוֹ… וְנִכְרְתוּ לְעֵינֵי בְּנֵי עַמָּם, עֶרְוַת אֲחֹתוֹ גִּלָּה עֲוֺנוֹ יִשָּׂא"

            רישא –

רי"צ – אפשרות שנייה – דין 4 – שגם באחותו המלאה יש חטאת

            רבנן – דין 5 – שהמפטם שמן והסך את שמן        המשחה – חייב שניים.

            אמצע –

רי"צ – דין 1 – שבאיסור כרת אין מלקות (ורבנן חולקים)

רבנן – דין 3 – לחייב שלוש חטאות על אישה אחת

            סיפא –

רי"צ – דין 3 – לחייב שלוש חטאות על אישה אחת

רבנן – דין 4 – שגם באחותו המלאה יש חטאת

יח – נידה – וְאִישׁ אֲשֶׁר־יִשְׁכַּב אֶת־אִשָּׁה דָּוָה… וְנִכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם

רי"צ – אפשרות שנייה – דין 5 – שהמפטם שמן והסך את שמן המשחה – חייב שניים

רבנן – דין 6 – שטומאת נידה זה דווקא כשהדם יצא מערוותה

(יד: שליש)

חלק ב – טמא שאכל קודש (קרבן) וטמא שנכנס למקדש

מקורות (לא מספיק פסוק עם עונש אלא (גם) אזהרה) –

            טמא שנכנס למקדש –

אזהרה – אֶל־מִחוּץ לַמַּחֲנֶה תְּשַׁלְּחוּם וְלֹא יְטַמְּאוּ אֶת־מַחֲנֵיהֶם אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָם (במדבר ה, ג לגבי צרעת)

עונש – כׇּל־הַנֹּגֵעַ בְּמֵת בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם אֲשֶׁר־יָמוּת וְלֹא יִתְחַטָּא אֶת־מִשְׁכַּן ה' טִמֵּא וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל כִּי מֵי נִדָּה לֹא־זֹרַק עָלָיו טָמֵא יִהְיֶה עוֹד טֻמְאָתוֹ בוֹ (במדבר יט, יג)

            טמא שאכל קודש –

עונש – וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר־תֹּאכַל בָּשָׂר מִזֶּבַח הַשְּׁלָמִים… וְטֻמְאָתוֹ עָלָיו וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ (ויקרא ז, כ)

                        אבל איפה האזהרה?

1. רי"ח – גזירה שווה לטמא שנכנס (בעונש של טמא שאכל – "וְטֻמְאָתוֹ עָלָיו" ובעונש של טמא שנכנס – "עוֹד טֻמְאָתוֹ בוֹ") – שכמו ששם יש אזהרה, גם בטמא שאכל יש אזהרה.

ואילו ר"ל לא קיבל את הגז"ש מרבותיו.

2. ר"ל – וּשְׁלֹשִׁים יוֹם וּשְׁלֹשֶׁת יָמִים תֵּשֵׁב בִּדְמֵי טׇהֳרָה בְּכׇל־קֹדֶשׁ לֹא־תִגָּע (ויקרא יב, ד, לגבי יולדת) – ור"ל דורש את זה לגבי אכילה.

ורי"ח – זאת אזהרה לגבי תרומה ולא לקודש (וכרגע מבינים שהכוונה לאוכל תרומה)

ור"ל – מאיפה ילמד תרומה?
אִישׁ אִישׁ מִזֶּרַע אַהֲרֹן וְהוּא צָרוּעַ אוֹ זָב בַּקֳּדָשִׁים לֹא יֹאכַל (ויקרא כב, ד, ומבינים שהכוונה לתרומה כי רק תרומה שייכת לכל זרע אהרן – גם נשים נשואות לישראל והתגרשו).

ורי"ח – מה ילמד מזרע אהרן?
צריך שני פסוקים לתרומה –
יולדת – בְּכׇל־קֹדֶשׁ לֹא־תִגָּע – לנגיעה בתרומה
זרע אהרן – בַּקֳּדָשִׁים לֹא יֹאכַל – לאכילת תרומה

לסיכום ביניים –

רי"ח –
בתרומה –

שני פסוקים:
יולדת (ויקרא יב) – בְּכׇל־קֹדֶשׁ לֹא־תִגָּע – לנגיעה בתרומה
זרע אהרן (ויקרא כב) – בַּקֳּדָשִׁים לֹא יֹאכַל – לאכילת תרומה

בקודש – גז"ש מטמא שנכנס לטמא שאכל (שכמו ששם יש אזהרה גם כאן)

הערות:

1. לגבי נגיעה –

בתרומה יש גם נגיעה וגם אכילה (כי כאמור יש מקור לכל אחד)
בקודש אין נגיעה (כי יש מקור רק לאכילה)

2. האיסור בקודש דווקא אחרי זריקת הדם (כי בפסוק יש כרת, וכרת זה רק אחרי זריקת הדם)

ר"ל –

אכילת תרומה – זרע אהרן (ויקרא כו) – בַּקֳּדָשִׁים לֹא יֹאכַל

אכילת קודש – יולדת (ויקרא יב) – בְּכׇל־קֹדֶשׁ לֹא־תִגָּע (ודורש על אכילה).

הערות:

1. נגיעה –

בתרומה – אין איסור (בַּקֳּדָשִׁים לֹא יֹאכַל)
בקודש – גם נגיעה וגם אכילה (ועוד רגע נראה את המקור)

2. יש איסור גם לפני זריקת הדם.

(יד: שליש תחתון)

קשה על ר"ל –

1. איך לומד גם על נגיעה וגם על אכילה?
   (הרי בפסוק "בְּכׇל־קֹדֶשׁ לֹא־תִגָּע" (ויקרא יב) כתוב נגיעה, אם הוא דורש לאכילה – אז שיהיה רק אכילה)

תשובה –

עיקר הפסוק מדבר על אכילה (וכן תניא כוותיה 6-) –
היקש מהמשך הפסוק "וְאֶל־הַמִּקְדָּשׁ לֹא תָבֹא" שזה איסור שיש בו כרת (או בלשון הברייתא – נטילת נשמה), כך גם בנגיעה שבתחילת הפסוק יש כרת, כלומר אכילה.

ומזה שבכ"ז כתוב נגיעה – לומדים גם נגיעה.

2. אך עדיין קשה ("ואכתי") – אם הפסוק עוסק בכרת, איך ר"ל אוסר גם לפני זריקת הדם, הרי כרת זה רק אחרי?

תשובה – מרבים את זה מ"בְּכׇל־קֹדֶשׁ לֹא־תִגָּע".