{enclose makot_15.mp3}
סיכום הגמרא, דף יומי מכות דף טו
(יד: 2 שורות מלמטה – טו: באמצע)
א. לאו הניתק לעשה – לא לוקים (איסור התרת בשר הפסח עד הבוקר).
ר"ל – "ביטלו לא ביטלו" – עצם הפוטנציאל לתקן ע"י העשה פוטרו ממלקות (אמנם אם ביטל את העשה בידיים – לוקה)
רי"ח – "קיימו ולא קיימו" – נפטר ממלקות רק אם קיים את העשה בפועל.+
שורש המחלוקת – האם יש התראת ספק – על זה נדבר מחר.
ב. רבה בב"ח – רי"ח – אם העשה לא תלוי בלאו (חייבים בו גם לפני שעובר על הלאו) – חייב מלקות.
A. דיון עקרוני – הרי אינו דומה ל"לא תחסום" (משם נלמד חיבו מלקות בלאוים).
תשובה – כן דומה (זה שמוסיפים לאו לא גורע, ואילו בניתק לעשה – העשה מתקן את התאו – זה באמת לא דומה. הגבלה – מובן דווקא לרי"ח שנפטר מהלאו רק אם מקיים את העשה).
B. דיון במקורות
רבה מוכיח את דברי רי"ח – ממקרה בו לוקים:
עשה – "וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זבה", לאו – (פסוק אח"כ) – "ולא יטמאו את מחניהם". והדין הוא שלוקים.
קושיא על רי"ח – ממקרה בו לא לוקים:
באונס נערה בתולה פנויה – עשה – "לו תהיה לאישה", לאו – לא יוכל שלחה כל ימיו". והדין הוא שלא לוקה.
תשובה – שם יש עשה נוסף לאחר שגרשה – שיחזיר אותה, ולכן זה לאו הניתק לעשה.
[מאיפה לומדים שיש שם עשה נוסף –
כיוון ראשון – עולא – לימוד מפסוק אחר – גם במוציא שם רע יש את אותו עשה ולאו.
1. אז אחד מהם מיותר כי יילמד מהשני, ובא ללמד על עשה לאחר שגרשה ולפתור ממלקות. דחייה – אינו מיותר כי אי אפשר ללמוד מאחד לשני, כי בכל אחד יש חומרא מיוחדת (מוציא שם רע – יש גם קנס וגם מלקות, באונס – עשה מעשה). תיקון – הפסוק במוציא שם רע מיותר, שהרי היא כבר אשתו. דחייה – שיילמד לעשה אם גרשה במוציא שם רע. 2. נכון – ומשם נלמד שגם אצלנו פטור ממלקות. דחייה – לא ניתן ללמוד משם, ששם לא עשה מעשה.
כיוון שני – רבא – לא צריך פסוק נוסף, הפסוק הראשון "לו תהיה לאישה" הוא לעולם ("כל ימיו"), ומתייחס גם לאחר שגרשה.
