מנחות ב – הדף היומי

Download

(מנחות ב. – ב: באמצע)
הצורך ב"לשמה"
א. הקדמות
A. לשמה
בזבחים למדנו – לשם הקודש, לשם הבעלים,
ואח"כ – מחשבת חוץ לזמנו וחוץ למקומו.
בכך נעסוק בשלושת הפרקים הראשונים של מנחות.
B. סוגי המנחות
בניגוד לזבחים, שם יש עולה, חטאת, אשם ושלמים,
במנחות יש – של יחיד –  מנחת חוטא ומנחת נדבה, של ציבור –
ממילא – "שלא לשמה" במנחה – או ממנחת חוטא לנדבה ולהפך, או בין סוגי מנחות נדבה (מרחשת-מחבת וכו').
C. ארבע עבודות המנחה (ובמקביל – 4 עבודות הזבח)
קמיצה – הכנסה לכלי – הולכת הקומץ – הקטרה
שחיטה – קבלת הדם – הולכת הדם – זריקת הדם.
את 4 העבודות צריך לעשות לשמה (לשם הקודש, לשם הבעלים).

א. המשנה –
A. כמו בזבחים – שלא לשמה כשר, אך לא עלה לבעלים לשם חובה,
מלבד מנחת חוטא ומנחת קנאות  – שפסולים.
B. גם שילוב (לשמה ושלא לשמה ולהפך) – נחשב שלא לשמה.
C. הדגומא לשלא לשמה בסיפא – ממנחת חוטא לנדבה ולהפך.

גמרא
ב. "אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה" –
ללוי ה"אלא" – ניתן להבין שכשר, אך כיון שכבר נשעה שלא לשמה ניתן להמשיך שלא לשמה,
"אלא" – בא ללמד שצריך להמשיך לשמה.
וכן רבא, משתי סיבות:
1. סברא – אם קלקל קצת ימשיך ויקלקל?!
2. פסוק – אם לשמה – נדר, אם לא לשמה – נדבה – וגם בנדבה צריך לשמה.

ג. דעת ר"ש
סתירה בדעת ר"ש – האם יש בעיית מחשבה במנחות? ברייתא א – אין, ברייתא ב – יש.
תירוצים בקצרה:
1. רב אשי – מחבת לשם מרחשת – כשר, מחבת לשם מנחת מרשחת – פסול (וכך ר"ש יסתדר עם משנתנו).
2. רבה – שינוי קודש – כשר, שינוי בעלים – פסול.
3. רבא – שלם מנחה אחרת – כשר, לשם זבח – פשול.
לרבה ורבא חייבים לומר שר"ש לא כמשנתנו.