מנחות ז – הדף היומי

Download

(ו. במשנה – ז: שליש עליון)

משנה – פסולים שקמצו – פסול
A. בניגוד לשחיטה.
B. סוגי המנחות – מנחת חוטא + שאר המנחות.
C. סוגי הפסולים –
אונן, טמא טבו"י ומחס"כ,
זר, מחוסר בגדים ולא רחוץ, ערל
יושב, עמוד ע"ג כלים, שמאל.
D. בן בתירא (בפשטות לגבי קמץ בשמאל) – יחזיר ויקמוץ שוב.

גמרא

א. למה מנחת חוטא בנפרד?
לר"ש (שסובר את סברת "שלא יהא קורבנו מהודר", ושלכן במנחת חוטא אין שמן ולבונה) היתה הו"א שגם אפשר במנחת חוטא ע"י פסול. קמ"ל.
[קשה – למה לא הפרידו כך גם בזבחים? (במשנה טו:). תשובה – שם המשנה כרבנן וכוללת גם חטאת גם לר"ש, אך אצלנו – כיון שהעמדנו את המשנה (הראשונה) לא כר"ש, היינו חושבים שלר"ש במנחת חוטא לא פוסל – לכן מדגישים שגם במנחת חוטא (גם לר"ש)].

(ו: 11+)

ב. מחלוקת רבנן ובן בתירא האם אפשר לתקן.
בפשטות – רבנן – לא, בן בתירא – כן (ביחס לשמאל).

A. רב – אפשר לתקן בכל הפסולים (גם זר)
למי רב התייחס?
1. לרבנן –
אם הקומץ כאן – יחזיר לפי כולם (רב), אם הקומץ אבד – בן בתירא – ישלים מקמח חדש, רבנן – לא ישלים.
קשה – צריך לכתוב – יביא מביתו וימלא ויחזור ויקמוץ.

2. לבן בתירא
המחלוקת גם כשהקומץ כאן – לרבנן לא יחזיר, לבן בתירא יחזיר.

ומחדש רב – שבן בתירא דיבר גם על זר, ולא רק על שמאל.

B. מה החידוש שגם בזר יחזיר?
שמאל<זר: הכהן אוחז את הקטורת בשמאל ביו"כ.
(קשה – גם בזר מצינו מצבים שמותר:
1. בשחיטה (תשובה – שחיטה לאו עבודה (ואמנם בפרה אדומה דווקא כהן שוחט, אך פרה אדומה היא רק בדק הבית ולא קרבן רגיל (כמו שגם ראיית מראות נגעים צריך כהן ואינה עבודה)).
2. בבמות (דחייה – לא לומדים מבמות (וזה שלמדנו (זבחים פד.) באילו פסולים אומרים "אם עלו לא ירדו" ממה שהיה כשר בבמה – זה לא המקור אלא רק אסמכתא).

(ו: שליש תתחון) 

C. הרי דברי רב כבר נאמרו בברייתות –
1. רי"ס בר"י ור"א בר"ש – שבן בתירא מאפשר לתקן גם בשאר הפסולים.
2. ברייתא עם מקור לדין של בם בתירא "וקמץ משם" – שקומץ שוב ממקום שקמץ כבר (ואין סיבה לחלק בפסוק בין שמאל לפסולים אחרים).

החידוש של רב – לגבי קידוש הקומץ בכלי
לפי ת"ק – גם בקידש, לפי ר' יוסי בן יאסיין ור' יהודה הנחתום – בן בתירא – ניתן לתקן רק לפני שקידש.
ובא רב –
1. שאפילו שכבר קידש – יכול לתקן [כת"ק].
2. שרק אם לא קידש יכול לתקן [וכתנאים הנ"ל].

D. דיון בשיטת ר' יוסי בן יאסיין ור' יהודה הנחתום – שלבן בתירא – ניתן לתקן רק לפני שקידש.
a. ר"נ – סברא – למה לחלק בין לפני לאחרי קידוש? הרי זה תלוי אם הקמיצה על ידי הפסול נחשבת עבודה לפסול.
תשובה – הקמיצה נחשבת עבודה, אך נגמרת רק בהכנסה לכלי.

b. הרי גם אם לא קידש, כשמחזיר לכלי המקורי – קידש ופסל?
1.  רי"ח – כי צריך כוונה.
(אמנם גם כשיש כוונה, לא ניתן להקריב, אלא זה רק "קידש" לעניין זה שנפסל).

2. רב עמרם – החזיר בצורה שלא מקדשת – שלא נכנס לאויר הכלי כי הכלי גדוש (ומקדש גם בלי כוונה).
[בירור טכני – הרי צריך לקמוץ מתוך הכלי, וכשקמץ יש גומא, ועכשיו מחזיר לגומא? אלא שמחזיר לצד הגומא. אבל אז זה לא החזרה? מנענע את הכלי עד שמתיישר לגומא, ונחשב כמעשה קוף].

[3. ר' ירמיה – תירוץ שיכלו לומר – שהחזיר לכלי על הקרקע. אלא מכאן שגם כלי על הקרקע מקדש].

ג. קמיצה/קידוש הקומץ מ/בכלי שאינו מוחזק באויר

A. רב ירמיה כאמור – לא צריך להגביהו (בקמיצה ובקידוש),

B. ר' זירא – אבימי – צריך להגביהו (בקמיצה וקידוש)
(אבימי הדגים לר"נ קמיצה +קידוש בכלי שעל הקרקע, אך הסביר שהכוונה שהכהן מגביהו (ורצה ללמדו דין אחר ביחס לכלי (שאפשר של עץ (תוס')). (וממילא צריך 3 כהנים (כי הכל בימין)).

הקשה ר"נ ממשנה (יב.) – המשנה מפרטת את עבודות המנחה לגבי מחשבת פיגול, ולא הזכירה את החזקת הכלי?
תשובה – אכן צריך להרים, אך זאת לא "עבודה" ומחשבת פסול לא פוסלת בה (ר' גרשום בשטמ"ק).

C. רב ששת (לשואלים אותו) – לא צריך (לגבי קמיצה)
הראיה – כשלקחו את בזיכי הלבונה מלחם הפנים – לא הגביהו את השולחן.
[מניין שלא הגביהו – במשנה (צט:) מתואר ששני כהנים לקחו את הבזיכין ושניים את הלחם, ולא מוזכר עוד כהנים שהגביהו (וכאן א"א לומר כמו במשנה בדף יב. שהמשנה פשוט לא פרטה את כל המעשים, כי כאן היא לא מפרטת את העבודות אלא את כל מה שהכנים עושים)].
וכן מסכים רבא, אך זה רק לגבי ההכנסה לביסה והקמיצה.
(ז: 6+)

D. רבא – אבל מה לגבי קידוש הקומץ? האם ללמוד מהקמיצה שלא צריך, או מקבלת הדם שצריך? ובסוף מכריע ללמוד מהדם שצריך.
[וקשה – לגבי קומץ שקידשו בשני כלים – ר"נ פסל (כמו בקבלת הדם) ורבא התיר? תשובה – אכן גם רבא חזר בו ופסל].

(ומניין שבדם צריך בכלי אחד – נראה מחר…).