מנחות ח – הדף היומי

Download

(ז: שליש עלייון – ט. שורה 7)
חלק א – עיקר הסוגיא – פיצול השיעור לשני כלים
א. קבלת כל שיעור הדם בכלי אחד
מפורש בברייתא לגבי מי חטאת, ור"א מרחיב זאת לדם, והמקור "בדם" (רבא – וכן מפורש בברייתא).
ב. קידוש המנחות
A. במנחת חביתין – האם מתקדש בשני כלים – רי"ח – לא, ר"א – כן.
קשה – ר"א סותר עצמו מדם? תשובה – לא לומד מנחות מדם.
B. ראיות לרי"ח מברייתות. דחיה: 1. הברייתות רק לכתחילה. 2. מה שמעכב זה שיביא כל השיעור מביתו ("חק")
C. במנחות רגילות – שקידש חצי עישרון ומתכוון להוסיף, האם קדוש? רי"ח – כן, רב – לא.
למה כאן מודה רי"ח – כי דעתו להוסיף.
רב – סובר כרי"ח במנחת חביתין (וצ"ע למה, הרי ר"א אמר שניתן לפצל רק במנחת חביתין).

חלק ב – המקרים מהם רואים ש"לומדים דבר מדבר" + גופא
א. ר"א –
אפשר לקמוץ בהיכל – כיון שאפשר לקמוץ בעזרה.
קושיות:
1. קושיא על הדין – ר' ירמיה – "וקמץ משם" – ממקורם של הזר (עזרה). תשובה – הברייתא באה הרחיב – שלא צריך דווקא צפון.
[למה שנצריך צפון: 1. בניין אב משאר ק"ק. דחייה – אפשר לפרוך שהם חמורים יותר. 2. היקש להגשה].
2. קושיא על העיקרון של לימוד דבר מדבר –
כדי להיחשב כ"חסרה אחרי הקמיצה" – במנחה רגילה צריך קמיצה בפועל, בלחם הפנים מספיק שהגיע זמן ה"קמיצה" (הסרת הבזיכין).
תשובה – בלחה"פ זה שונה כי הקומץ כבר מבורר.

ב. רי"ח –
שחיטה בהיכל כשירה – נלמד משחיטה בעזרה.
(וקצת קשה – 1. כאן זה מקום ממקום. 2. רי"ח נתן סיבה – שלא יהא טפל (עזרה) חמור מן העיקר (היכל)).
קושיא על סברת "שלא יהא טפל" – למה לגבי איכלת קודשי קודשים בהיכל לא השתמשו בסברא זו? תשובה – כי זה דבר שהוא גם לטובתנו.

ג. רב
A. אפשר לקדש חלקי מנחה בפנ"ע (סולת, שמן, לבונה) – נלמד מדברים בהם קרבים בפנ"ע.
B. ר' חנינא – צריך לקדש את כל חלקי המנחה.
C. גם שמואל כרב – מכך שאמר שכלי מדידת לח מקדשים יבש, והוכיח מקרבנות הנשיאים, ומכאן שהכלי מקדש גם יבש בפנ"ע.

חלק ג – השלמת הברייתא של דם
א. וטבל – שלא יספג.
ב. מן הדם – כל הזאה יקח דם חדש, והדם שנשאר נפסל.
קושיות:
1. אם הדם נטף על בגד – מצריך כיבוס, אך רק לפני ההזאות. ומשמע – גם בין ההזאות (לפני הסיום) – מצריך כיבוס. תשובה – הכוונה לפני תחילת ההזאות.
2. בהזאת דם פרה אדומה – מקנח בגוף הפרה. ואיך יקנח בין הזאה להזאה, הרי הוא במקום אחר בהר? תשובה – מקנח על שפת המזרק.