מנחות כג – שיעור הדף היומי

Download

(כג. שורה 3 – כג: שורה אחרונה)

[תזכורת מאתמול 

במשנה בכב. – קומץ שהתערב בקומץ/מנחת כליל (הבעיה זה מעבר השמן) –
רבנן – לא בטל, ולכן כשר (עולין לא מבטלים זא"ז).
ר"י – בטל, ולכן פסול (השמן חסר/רבה).

קשה מזבחים –
ת"ק – עולין לא מבטלים זה את זה, ר"י – מין במינו לא בטל.
אז למה אצלנו לר"י בטל, הרי זה מין במינו?

תשובה – כאן זה מין במינו + לא מינו – ובטל.]

א. שם שמן במנחת חוטא

A. המקור והמחלוקת –
ויקרא ה,א – "לא ישים עליה שמן ולא יתן עליה לבונה, כי חטאת היא").

אם שם לפני קמיצה – פסולה.
על הקומץ – רי"ח – פסול, ר"ל – כשר (וכך עושים לכתחילה).

B. קושיא לר"ל –
ברייתא דומה למשנה –
קומץ חריבה וקומץ בלולה שהתערבו, ת"ק – יקריב (עולין לא מבטלים), ר"י – לא יקריב (מין במינו+לא מינו – בטל).
והרי מה הבעיה כאן – שהשמן התבטל לתוך החריבה, ויוצא שזאת בעיה!

תשובה – הכוונה לא לחריבה ממש (חוטא), אלא לחריבה באופן יחסי (בנסכים של פר ואיל – 2 לוג שמן לכל עישרון סולת, בנסים של כבש – 3 לוגים לכל עישרון).

ב. קומץ שנחסר שמנו אך מחובר אליו
שאלת רבא – סחט את הקומץ מהשמן על עצי המערה (ר' גרשום), והניח הקומץ על אותם עצים – האם חיבורי עולין כעולין ויצא יד"ח?

תשובת רבינא – זאת מחלוקת רי"ח ור"ל – מעלה בחוץ איבר עם עצם שמשלימו לכזית, רי"ח – חייב (חיבור) ור"ל פוטר (לא חיבור).

דחיית הגמרא – אולי אין קשר – מצד אחד שם נחשב חיבור כי העצם "ממין הבשר", מצד שני לא נחשב חיבור – אין מצווה להקטיר העצם (אם פרשה – לא מחזירה).

תיקו.

ג. A. משנה – תערובת של:
1. מנחות לפני קמיצה – לא בטלות,
ולכן – אם יכול לקמות מכל אחת בפנ"ע – יקמוץ. אם לא – פסול (שמא יקח מסולת השנייה).

2. קומץ במנחה שלא נקמצה – הקומץ לא בטל,
3. קומץ בשיריים – הקומץ לא בטל,
בשני המקרים – לא יקטיר (אסור להקטיר מנחה שלא אמורה לעלות למזבח), אך אם הקטיר – הראשונה כשירה.

B. חידוש בהבנת ר"י – הגדרה הלכתית ל"מין במינו"

בפשטות – ר"י מגדיר מין במינו לפי החפצא (אצלנו – מראה),
אבל, ר' חייא סובר שמגדיר מין במינו (גם) לפי המעמד ההלכתי,
כלומר –
כדי שיחשב מין במינו, צריך גם שמעמד של אחד יכול להשתנות לשני.
למשל – נבילה יכולה להפוך למותרת כמו שחוטה, אם תסריח.
(ור' חייא חולק על המשנה שלפיה ר"י אומר שדם חולין בקודישם זה מין במינו אפילו שלא יכול להשתנות (רש"י)).
מי ישתנה –
רב חסדא – הולכים לפי המבטל (הרוב) – שאם ישתנה למיעוט  – המיעוט לא בטל.
ר' חנינא – הולכים לפי הבטל (המיעוט) – שאם ישתנה לרוב – המיעט לא בטל.

ובדוגמא –

C. קושיות ממשנתנו

במשנה ראינו כמה מקרים שבהם לא בטל, שזה ודאי כר"י, ונראה אם מדובר שאחד יכול להשתנות לשני:

1. קשה לרב חסדא –
מנחות לפני קמיצה – לא בטלות, ויקמוץ משתיהן  אם יכול.
והרי אחרי שיקמוץ מאחת, יש תערובת שיריים (הרוב) ומנחת טבל (המיעוט), ולא בטל (כר"י).
והרי הטבל יכול להפוך לשיריים – הבטל הופך למבטל –

אז לר' חנינא זה טוב (לפי הבטל), אך לרב חסדא (לפי המבטל) קשה – למה אין ביטול?

2. קשה לר' חנינא –
קומץ במנחת טבל – הקומץ לא בטל.
בפשטות כר"י,
הטבל יכול להפוך לקומץ – המבטל הופך לבטל –
אז לרב חסדא זה טוב (לפי המבטל), אך לר' חנינא (לפי הבטל) קשה – למה אין ביטול?

3. קשה לשניהם –
קומץ בשיריים – לא בטל כנ"ל.
קומץ לא הופך לשיריים ושיריים לא לקומץ – קשה על שניהם!

תירוץ ל-3 הקושיות:
ר' זירא – לגבי שיריים – יש גזירה שווה שקומץ ושיריים לא בטלים זה לזה (בשניהם נאמרה הקטרה) (וכן לגבי מנחת טבל – שהרי מורכבת מקומץ ושיריים (שטמ"ק)).

(ב 3+ בשורות הרחבות)

D. קושיא ממצה – קשה לרב חסדא –
תיבל מצה בתבלין – המצה לא בטלה,
המצה (בהו"א – הבטל) יכולה להפוך לתבלין (בה"וא = המבטל) (אם תתעפש, שלא יכול לצאת בה יד"ח) –

ראיה לר' חנינא – לפי הבטל!
דחייה – המצה הרוב, ולכן לא בטלה לפי כולם.