להורדת חוברת של סיכומי הדף היומי בכתב על מסכת נידה לחץ כאן.
(ט: 8- עד י: 9-)
תזכורת מאתמול:
עברו עליה 3 עונות – חוזרת להיות מסולקת דמים,
ואז בפעם הראשונה שרואה – דיה שעתה.
ראתה שוב – מעת לעת.
אם שוב עברו עליה 90 – שוב דיה שעתה.
אך אם קרה 3 פעמים 90 – מעת לעת.
חלק א – ילדה קטנה
ברייתא –
בראייה הראשונה ("בתולת דמים") –
לא הגיע זמנה לראות – פעם 1 + פעם 2 – דיה שעתה, פעם 3 – מעת לעת.
הגיע זמנה לראות – רק פעם 1 – דיה שעתה, פעם 2 והלאה – מעת לעת.
עברו עליה 3 עונות – דיה שעתה,
בברייתא זה מוזכר גם ב"לא הגיע זמנה" וגם ב"הגיע".
ב"לא הגיע" – זה לפי כולם, כי מראה שחזרה למצבה הרגיל שלא רואה.
ב"הגיע" – זה לר"א במשנתנו, שכל אישה שלא ראתה 3 עונות – דיה שעתה.
ואם קרה 3 פעמים – בפעם ה2 שוב דיה שעתה, בפעם ה3 – מעת לעת (כמו אתמול). [1]
א. איבעיות:
A. לגבי קטנה שלא הגיע זמנה לראות:
ראתה אחרי 90 ואז שוב אחרי 30?
באישה רגילה – מעת לעת (כי רק הראייה הראשונה היא "דיה שעתה"),
אבל בקטנה שלא הגיע זמנה לראות – אולי כשעברו עליה 90 חוזרת להיחשב קטנה,
ורק בפעם ה3 "מעת לעת"?
עונה רב גידל-רב: כן,
רק בפעם ה3 היא שוב תהפוך ל"מעת לעת".
(כלומר 90, 30, 30 – רק בפעם האחרונה תהיה במעת לעת).
(י. 3+)
B. ראתה אחרי 90, 90, 30?
האם גם ה90 השני מחזיר אותה לילדות, ואז ב30 היא עדיין "דיה שעתה",
וכדי לצאת מהגדרת הילדות צריכה פעם שלישית (90, 90, 30, 30)?
הפעם עונה רב גידל רב – לא !
בפעם השנייה של ה90 אמנם דיה שעתה, אבל זה לא החזיר אותה לילדות,
אלא כמו כל אישה, שאמנם אחרי 90 דיה שעתה, אך בפעם הבאה שרואה – מעת לעת.
(י. 8+)
ב. כמי הברייתא?
מצד אחד – כמו רבי
יש מחלוקת כללית תוך כמה זמן קובעים חזקה:
רשב"ג – 3 פעמים (ורק בפעם ה4 זה לפי החזקה),
רבי – 2 (וכבר בפעם ה3 זה לפי החזקה).
הברייתא כרבי – ששמעמדה משתנה כבר בפעם ה3!
(גם במי שלא הגיע זמנה לראות – שבפעם ה3 מעת לעת,
וגם אם 3 םעמים 90 – בפעם ה3 מעת לעת).
מצד שני – כמו ר' אלעזר –
שסובר כל אישה שעברו עליה 3 עונות – דיה שעתה
(ולא רק זקנה/קטנה שלא הגיע זמנה לראות).
תשובות :
1. רבי וסבר לה כר"א.
דחייה – הרי ראינו אתמול שפסק כמותו רק בשעת הדחק.
2. ר"א ובחזקות (ווסתות) סובר כרבי.
(י. 6-)
ג. כתם
תזכורת מדף ה. –
קטנה שלא הגיעה זמנה לראות – הכתם שלה טהור לגמרי (גם מכאן ולהבא).
מתי נחשבת "הגיעה זמנה" לגבי כתם?
לגבי "מעת לעת" ראינו בברייתא שזה מהראייה ה3.
השאלה מתי זה נחשב ש"הגיע זמנה" לגבי כתם?
אם ראתה פעם 1 ואז ראתה כתם – ברור שהכתם טהור (לא הגיע זמנה).
אם ראתה 3 פעמים ואז כתם – ברור שטמא (הגיע זמנה).
אך אם ראתה 2 פעמים ואז כתם –
חזקיה – טמא (שהרי אם היתה רואה היתה טמאה מעל"ע, כלומר פעמיים יוצרות חזקה),
רי"ח – טהור (כדי לצאת מ"לא הגיע זמנה" צריכה שקודם כל תראה 3 פעמים).
מקשה ר' אילעאי על חזקיה:
[כשבתולה נבעלת לראשונה – דם הבתולים טהור,
וגם דם שיבוא אחר כך טהור כי תולים בדם בתולים,
(עד זמן מסוים – תלוי אם הגיעה זמנה ואם ראתה בעבר),
אבל אם מראה הדם שונה מדם הבתולים –
בראייה טמאה, בכתם טהורה.
מכאן ראיה נגד חזקיה – שגם כשאם היתה רואה היתה טמאה, בכתם טהורה!
עונה ר' זירא:
בבתולה אפשר לתלות בדם הבתולים (שרפה מצוי) – ולכן טהורה,
בקטנה – אין במה לתלות ויותר סביר לדמות את הכתם לראייה.
ועולא שמע את ההלכה הנ"ל מרי"ח, יחד עם הלכה נוספת, בשם ר"ש בן יהוצדק,
ועולא לא ידע אם גם את ההלכה הנ"ל אמר בשמו (אם כן – זה 2 נגד 1 (חזקיה)),
עד שבא רבין ונחותי ימא ואכן אמרו שכן – ולכן אין הלכה כחזקיה.
[מה ההלכה הנוספת?
מצא רוק בשוק – חז"ל גזרו שטמא ודאי, זה רוק אישה זבה, והרוק מטמא,
אך כאן, אפילו שראתה כבר פעמיים,, כיון שלא ראתה 3 – לא גזרו על הרוק שלה (מדובר שיודעים שהרוק שלה, אך לא יודעים אם יצא בין 2 ל0 או אחרי 3).
(י: 10+)
ד. שופעת ופוסקת
שופעת – נחשבת כראייה אחת.
פוסקת – נחשב כ2 ראיות (אפילו שעוד לא נטהרה), ואז כשתיטהר ותראה פעם 3 – טמאה מעל"ע.
מדלפת (דרגת ביניים) –
תחילה אמרו שכפוסקת. אך קשה, כי לפי זה שופעת זה רואה רצוף כל 7, והרי היא תמות!
אלא מדפלת זה בעצם שופעת.
ה. בדיקת בנות שעסוקות בטהרות –
אם לא הגיע זמנה לראות – לא צריכות בדיקה כלל,
הגיע זמנן לראות – צריכות בדיקה
איך בודקות? לא בודקות את עצמן אלא:
ת"ק – נשים בודקות אותן,
ר"י – חושש שהנשים ישרטו אותן וזה יוציא דם, אלא סכות בשמן ואז מקנחות מבחוץ.
(י: באמצע)
חלק ב – דעת ר' יוסי – מעוברת ומניקה מסולקות דמים רק אחרי 3 עונות ללא דם
הניסוח במשנה – "מעוברת ומניקה… דיין שעתן".
הניסוח בברייתא – "מעוברת ומניקה… דייה שעתה".
ר' אלעזר: למה סיים בלשון יחיד?
אולי ללמד דין אגבי על מקרה שהיא גם מניקה וגם מעוברת,
שסופרת את ה3 עונות הנקיות גם מימי ההנקה וגם מימי העיבור (מצטרפים ל3).
וכן בברייתא:
אם היתה מניקה ואז נכנסה להריון – מצטרפים.
וכן אם היתה מעוברת ואז ילדה והניקה – מצטרפים.
והרי אם ילדה היה דם לידה באמצע! (אז איך אתה אומר שלא ראתה?)
1. בלידה יבשה.
2. דם לידה זה לא דם נידה.
3. אכן צריך לא לגרוס את המקרה השני (שימי ההנקה מצטרפים לימי העיבור).
