שיעור גמרא פשוט וברור כפי שמעולם לא שמעת. וב15 דקות בלבד.

שיעור גמרא פשוט וברור כפי שמעולם לא שמעת. וב15 דקות בלבד.

קבל את השיעורים גם ב:

מסכת נידה דף יא – הדף היומי

להורדת חוברת של סיכומי הדף היומי בכתב על מסכת נידה לחץ כאן.

(י: 8- עד 1-)

חלק א – עד מתי דיה שעתה

במשנה – רק בראייה הראשונה, אחר כך חוזרת למעת לעת.

רב , ר"ל (רי"ס, ר"י, ר"ש) – בכל 4 הנשים רק בראייה ה1 (בתולה, מעוברת, מניקה, זקנה)
שמואל , רי"ח (ר"מ) – רק בבתולה וזקינה זה רק בראייה ה1,
אבל במעוברת ומניקה – תמיד דיה שעתה.

אך אם ראתה מאונס (קפצה) – גם בראייה שניה דיה שעתה.
אגב זה עוסקים בקביעת ווסתות ע"י קפיצה.

חלק ב – קביעת ווסתות ע"י קפיצה

רב הונא – קפצה וראתה 3 פעמים בימים קבועים – קבעה ווסת.

לְמה קבעה?
אם הכוונה שקפצה בימים קבועים, וקבעה לימים – הרי גם קפצה,
ואם לא בימים קבועים והכוונה לקפיצות – הרי הברייתא אמרה "כל שתקבענה מחמת אונס – לא קבעה!"

תשובות :

1. כוונת רב הונא – מדובר בימים שונים, וקובעת לקפיצות לבדן,
ואילו בברייתא מדובר בימים קבועים וקובעת לימים + קפיצות.

וכשהברייתא אמרה שלא קובעת, זה לימים לחוד וקפיצות לחוד (כשקפצה ביום קבוע).

שאלה: פשיטא שלא קבעה ! הרי זה היה יום קבוע + קפיצה!
תשובה : מדובר כך:

קפצה ביום ראשון וראתה,
קפצה ביום ראשון וראתה,
קפצה בשבת וראתה רק ביום ראשון.

היינו חושבים שקבעה לימים ללא קפיצות,
קמ"ל שקבעה לימים + קפיצות (ושהקפיצה יכולה להיות גם יום לפני היום).

2. לישנא אחרת – רב הונא אמר בפירוש:
קבעה לימים ולא לקפיצות.

למה? הרי גם קפצה!
מסביר רב אשי: הכוונה במקרה הנ"ל, [1]
ולגרסה זו אכן קבעה רק לימים.


(יא. במשנה)

חלק ג – בדיקות

א. ימי נידה וזיבה

בפעם הראשונה שהיא רואה היא נידה 7 ימים.
אחר כך ההפסקה הנורמלית המינמלית עד הראייה הבאה היא 11 יום. אם ראתה בהם – זה זיבה.
כדי להיטהר מזיבה צריכה 7 נקיים, ורק אחר כך כששוב ראתה (והסתיימו 11 יום הנ"ל) זה שוב נידה.

ב. ימי טומאה וטהרה של יולדת

לזכר – 7 טומאה ו33 ימי טהרה,
לנקבה – 14 ימי טומאה ו66 ימי טהרה.
לגבי זה יש מחלוקת בדף לה: בדעת ב"ה –

רב – מעיין אחד הוא – זה אותו דם, פשוט זה טמא וזה טהור.
לוי – שני מעיינות הם – הדם נגרם משני דברים שונים באופן פיזיולוגי.
ומודה לוי שלפי ב"ש מעיין אחד הוא.

ג. קביעת ווסת בימי נידה/זיבה

בימי זיבה קובעת – ראתה 1 (נידה) + 15 (זיבה), 1 (נידה) + 15 (זיבה), 15 (נידה) – קבעה.

בימי נידה זו מחלוקת (לט:) – למשל: ראתה 1 + 5 (שניהם נידה), 5, 5 –

רי"ח – קבעה ל5.
ר"ל – לא קבעה
(הראייה הראשונה ב5 אינה ראייה נפרדת אלא המשך לראיית הנידה של ה1).

משנה:

כל אישה, גם אישה ש"דיה שעתה" (אישה שיש לה ווסת, 4 נשים (חוץ מילדה)) –
אם עוסקת בטהרות, צריכה:

לבדוק את עצמה – בבוקר ובערב,
ולשמש בעדים – לפני ואחרי תשמיש,
ובאכילת תרומה (ת"ק – לפני, ר"י – גם אחרי).

חוץ מ:

נידה – שממילא טמאה 7 ימים
יושבת על דם טוהר (יולדת) – שממילא טהורה.

א. במשנה – נידה לא צריכה בדיקה.

שאלה – לפי רי"ח למה שלא תבדוק בשביל לבדוק אם קבעה ווסת? [2]

תשובה – צריך להבדיל בין מעיין סתום לפתוח:

רק כשהראייה הראשונה היתה ממעיין סגור (1, 1, 25 + 1 (נידה)) – לרי"ח קובעת, ואז אכן כן תצטרך לבדוק ב1 שבחודש השלישי.

אבל כשהראייה הראשונה ממעיין פתוח (1 + 5 (נידה), 5, 5) – גם לרי"ח לא קבעה, ועל זה דיברה המשנה שאין טעם לבדוק בימי הנידה של החודש הראשון, כי ממילא לא תקבע להם.

(יא. 4-)

ב. במשנה – היושבת על דם טוהר לא צריכה בדיקה.

שאלה (נסתרת): ברור שלא צריכה בדיקה, מה החידוש?

הסברים :

1. מדובר במבקשת לישב על דם טוהר (כלומר בסוף 7 ימי הטומאה).
היינו חושבים שצריכה לבדוק שסיימה אותם (שטהורה) – כדי לראות שהמעיין הטמא נסגר,

קמ"ל שלא צריכה, כי מעיין אחד הוא, וגם אם רואה ביום 7 וממשיכה ביום ה8 – היום ה8 טהור!

אך קשה – הרי לפי לוי שני מעיינות הם!
תשובה – המשנה כב"ש שגם לפי לוי אומרים מעיין אחד הוא.

(וזה שמשנתנו סתמה כב"ש לא אומר שהלכה כמותו, כי במשנה בדף לד: זו מח', ובסתם ואח"כ מח' אין הלכה כסתם).

2. מדובר בימי טוהר ממש,
והיינו חושבים שצריכה לבדוק בשביל העתיד – כי אולי בחודש הבא תקבע ווסת.
קמ"ל שראייה בימי טוהר לא קובעת לראיה בימי טומאה (אפילו לרב שמעיין אחד הוא).

ג. במשנה – בתולה קטנה לא צריכה לשמש בעדים

שואל ר' יונה – למה לא בודקת כדי לבדוק אם נשתנה מראה הדם?

הרי רב גידל-רב אמר בדף סד: (כמו שהזכרנו גם אתמול) שגם כשמניחים שהדם הוא דם בתולים, זה רק אם לא נשתנה המראה שלו. אם נשתנה – אפילו בתולה קטנה תהיה טמאה).[3]

ומחזק רבא את הקושיא מהרישא אכן ברישא (לגבי בידיקות סתם, לא סביב תשמיש) לא הזכירה שבתולה לא צריכה לבדוק – משמע שצריכה בדיוק בשביל הנ"ל!

עונה רבא –

מה שרב גידל אמר שבנשתנה מראה הדם טמאה – דווקא בלא שימשה,
אבל אם שימשה – אפשר להניח שהתשמיש גרם לשינוי המראה.
לכן:
ברישא שלא שימשה – אכן צריכה לבדוק אם השתנה מראה הדם. [4]
בסיפא ששימשה – לא צריכה לבדוק, כי גם אם המראה השתנה – טהורה.

(י: שליש תחתון)



[1] כך לפי חלק מהראשונים, אך יש חולקים שמדובר כאן שלא קפצה בפעם ה3 כלל, ולכן קבעה רק לימים.

[2] עד עכשיו למדנו שהבדיקות רק לעניין טהרות. אבל כעת נראה שיש גם עניין לבדוק כדי לדעת אם ראתה וקבעה ווסת.

ומתרצים הפלתי והערוך לנר שזה דווקא כשהיא כבר נידה/זבה, שאז: ערוך לנר: יש יותר סיכוי שתראה, פלתי: אולי לא הרגישה, שאז חוששים ובודקת גם לגבי ווסת.

[3] במשנה בדף סד: – עד מתי מניחים שדם הביאה הראשונה הוא דם בתולים?

ב"ה

ב"ש

לא הגיע זמנה לראות

עד שתתרפא המכה

עד 4 לילות

הגיע זמנה אך לא ראתה

עד 4 לילות של תשמיש

הגיע זמן וראתה

לילה 1

רב גידל שמואל – מצבים בהם מחמירים גם בילדה הקטנה:

1. פסקה (שימשה ולא ראתה, ואז שוב שימשה וראתה)

2. לא שימשה לילה אחד וראתה למחרת.

3. נשתנה מראה הדם (כמו שהזכרנו אתמול (י:).

[4] קצת קשה – הרי אם לא שימשה וראתה דם אז ממילא היא טמאה לפי רב גידל, גם אם לא השתנה מראה הדם, אז מה החידוש שאם לא שימשה והשתנה מראה הדם שהיא טמאה?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שיעור של 13 דקות ביום

ואתה באמת מבין את הדף היומי.

קבל את השיעורים ב:

בוואטסאפ

קבוצת וואטסאפ שקטה שבה תקבל את השיעור מדי יום.
להרשמה פשוט לחץ כאן.

במייל

קבל מייל יומי עם השיעור המוקלט של אותו יום. תמיד תוכל להסיר את עצמך בליחצת כפתור.

פודקאסט

לחץ כאן לקבל את השיעור בפודקאסט (itunes, spotify ועוד), או פשוט חפש "דף יומי סיני" בתוכנת הפודקאסט שלך.