להורדת חוברת של סיכומי הדף היומי בכתב על מסכת נידה לחץ כאן.
(יא: מתחת לאמצע עד יב: 1-)
בדיקה לבעלה
א. רב יהודה-שמואל – הצורך בבדיקה רק לגבי טהרות, ולא לבעלה.
על איזה בדיקה דיבר?
1. על בדיקה בוקר וערב.
פשיטא ! הרי בודקת בבוקר – ובבוקר אין ביאה.
2. על הבדיקה לפני ואחרי תשמיש (שגם זה גם רק לעוסקת בטהרות – שאגב הבדיקה לטהרות בודקת לבעלה).
פשיטא ! משנה (טו:) – כל הנשים בחזקת טהרה!
תשובה – אולי שם הכוונה למי שיש לה ווסת קבוע, אך מי שלא אולי צריכה בדיקה גם לבעלה, לכן משימעה משנתנו שגם מי שאין לה ווסת קבוע לא צריכה.
A. והרי משנתנו מדברת על אישה שיש לה ווסת קבוע (שאמרה שאפילו היא צריכה לבדוק).
תשובה – המשנה עסקה גם במי שאין לה ווסת קבוע, שגם היא צריכה לבדוק.
היא רק פתחה בווסת קבוע כדי ללמד שאפילו היא צריכה לבדוק,
ושאפילו היא אגב הבדיקה לטהרות צריכה לבדוק גם לבעלה.
B. והרי שמואל כבר אמר את זה!
(שאישה[1] אסורה עד שתבדוק – דווקא באסורה בטהרות).
תשובה: הוא אמר אחת מהמימרות, ותלמידיו אמרו את השנייה.
ולסיום – תניא נמי הכי, שצריכה בדיקה לבעלה רק בעסוקה בטהרות,
[וגם לא צריך לשאול אותה אם טהורה,
אבל אם יצא לדרך כשאשתו היתה טמאה, וחזר, צריך שתאמר לו שהיא טהורה].
(יב. 1+)
ב. האם מותר לה בכל זאת לבדוק את עצמה?
לפני (כדי לדעת אם מותרים)? לא, כי אז ליבו נוקפו ופורש.
אחרי? – גם לא (שלא יהיה ליבו נוקפו בפעם הבאה).
מה בעצם מטרת הבדיקה שאחרי? כדי לדעת אם חטאו וחייבים קרבן. [2]
אבל בבדיקה אחרי יש בעיה – היא לא יכולה להיות מיידית ("שיעור ווסת"), לכן יש שתי הבנות מה היתה ההו"א:
1. האם צריכה קינוח (כשיעור ווסת) – ואם תמצא דם בחוץ יתחייבו חטאת,
2. האם צריך בדיקה פנימית (לא כשיעור ווסת) – ואז יתחייבו אשם תלוי.
בכל אופן, התשובה היא לא.
(יב. שליש)
ג. השוואה עם המשנה בדף יד. –
"דרך בנות ישראל משמשות בשני עדים – אחד לו ואחד לה (בדיקה אחרי)
והצנועות מתקנות שלישי לתקן את הבית (בדיקה לפני)".
ר' אמי – שתי המשניות עוסקות באותו דבר – בדיקה לפני ואחרי.
אך קשה – הרי אצלנו הבדיקה לפני היא חובה ("צריכה") זה חובה ושם כתוב שזה הצנועות?
1. ר' אמי – הכוונה שזה חובה של חכמים, וכל המקיים גברי חכמים נקרא צנוע.
דחייה – קיום דברי חז"ל זו חובה בסיסית. מי שלא מקיים נקרא רשע!
2. רבא – כולם חייבות לבדוק,
הצנועות משתמשות בעד חדש כל פעם (לבדיקה שלפני).
(יב. אמצע)
ד. גופא (ראינו בסעיף א) – ר' זירא – ר' אבא בר ירמיה – שמואל –
אישה שאין לה ווסת אסורה לשמש עד שתבדוק .
אך קשה – הרי גם אישה שיש לה ווסת חייבת (כמפורש במשנה!)
תשובות:
1. ר' אבא בר ירמיה – אם היא ערה אכן חייבת,
אבל אם עדיין ישנונית – רק מי שאין לה ווסת חייבת (לא להטריח/ממילא לא תתעסק עם טהרות עכשיו).
2. רבא – לכאורה יכולנו לומר –
יש לה ווסת – רק מי שעסוקה בטהרות חייבת,
אין לה ווסת – אולי צריכה אפילו לבעלה.
ומזה שלא תירצו כך שוב מוכל שגם אם אין לה ווסת – רק מי שעסוקה בטהרות צריכה בדיקה.
(יב. רבע תחתון)
ה. שתי ברייתות
בינתיים המסקנה היא שרק מי שעוסקת בטהרות צריכה בדיקה.
עכשיו נראה 2 ברייתות, אחת לכאורה מקלה ואחת לכאורה מחמירה.
A . ברייתא מקלה
חמרים וכד' שחזרו מן הדרך "באין ושוהין עמהם בין ישנות בין ערות" –
והגמרא מבינה שהכוונה גם לעסוקה בטהרות, ומשמע שלא צריך לבדוק
(בין אם יש/אין ווסת, בין ערה בין ישנה).
תשובה – עקרונית צריכה בדיקה, אבל יש חלופה לבדיקה – וזה פיוס ארוך .
כלומר כשהבעל בא מהדרך, תהליך הפיוס ארוך, ואז חושבת האם הרגישה היום ואם כן תדע כבר בעצמה לבדוק, ואם לא – אפשר להניח שטהורה.
אבל כשבעלה בעיר – לא מפייס הרבה ולא תחשוב מספיק ואז צריך בדיקה.
הלכה למעשה – סומכים על זה:
1. שואל רב פפא[3] – האם אפשר לסמוך על החלופה הלכה למעשה או שעדיף שתבדוק?
רבא – כן, וזה עדיף מבדיקה, כי אם בודקת יכולה להתגנות על בעלה.
2. רב כהנא שאל את נשות רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע האם כשחזרו מהישיבה ביקשו שיבדקו וענו שלא.
(יב: 6+)
B . ברייתא מחמירה
ר"מ – מי שאין לה ווסת קבוע לא יכולה להתחתן כלל, כי יכולה להחטיא אותו בביאת נידה.[4]
ובעלה מגרשה ללא כתובה (כי לא רואיה לביאה),
וכן כיוון שהכתובה בטלה גם לא מקבלת את שאר הזכויות שיש בכתובה, למשל:
1. אין לה פירות (בנכסי מילוג הבעל מקבל פירות בתמורה לחובתו לפדות אותה מהשבי. אם הכתובה בטלה – כלומר לא חייב לפדותה, לכאורה צריך להחזיר את הפירות, אך מחדש ר"מ שלא צריך.
2. מזונות (באישה רגילה שבעלה לא מאכיל אותה בי"ד יורדים לנכסיו ומאכילים אותה. כאן לא).
3. בלאות (בגדים של נכסי צאן ברזל שבלו, במצב רגיל הבעל צריך לדאוג להחזיר לה אותם ולהשלים בכסף את שווים המקורי, כאן לא מחזיר כלל).
ואסור להחזירה – אפילו אם נרפאה ויש לה ווסת קבוע (שמא תתחתן עם אחר ותתרפא, ויטען הבעל הראשון שהגירושין היו על תנאי שאין לה ווסת והם בטלים, ויוצא שילדיה ויהיו ממזרים).
ר' חנינא בן אנטיגנוס – פשוט משמשת בשני עדים (בודקת לפני ואחרי).
ר"י שמואל – הלכה כמותו.
ובמה מדובר? כמו שכבר אמרנו – בעסוקה בטהרות.
ולמה שמואל אמר את זה שוב? מאן דמתני הא לא מתני הא (כמו שראינו בסעיף א).
אבא חנן – "אוי לו לבעלה"
הגמרא מבינה שהתכוון בזה שסובר כר"מ, ועל מה אמר "אוי לבעלה"?
1. כי חולק על ר"מ לגבי הכתובה (סובר שכן צריך לשלם את כתובתה).
2. רק לומר אוי לבעל שסומך על ר' חנינא, כי היא מחטיאה אותו.
[1] בגמרא הניסוח הוא אישה שאין לה ווסת, ולא ברור לי, שהרי גם אישה שיש לה ווסת אם עסוקה בטהרות צריכה בדיקה גם לבעלה!
[2] תוס' רא"ש – לא שבאמת יהיו חייבים חטאת/אשם תלוי, כי הם אנוסים, אלא הכוונה שעקרונית היו חייבים לולי זה היה נחשב אונס (למשל אם בא עליה בווסת הקבוע שלה – אז זה אכן לא אונס וחייבים, אבל כאן לא מדובר שבה עליה בווסת).
[3] אפילו שהיו בבבל אחרי החורבן כנראה הקפידו לאכול חולין בטהרה.
[4] ואפילו שב11 ימי נידה לא חוששים אפילו כשאין לה ווסת, בכל זאת צריך לגרשה שמא תחטיא אותו בשאר הימים!
