להורדת חוברת של סיכומי הדף היומי בכתב על מסכת נידה לחץ כאן.
(תחילת מסכת נידה עד ג. שליש תחתון)
ספק מול חזקה
א. המשנה – בדקה עצמה ונמצאה טמאה, ממתי חוששים שהיתה טמאה לפני כן?
שמאי – לא חוששים.
הלל וחכמים – חוששים אחורה:
הלל – מהבדיקה הקודמת.
חכמים – 24 שעות או הבדיקה הקודמת (הקצר ביניהם).
(הגבלות:
החשש הוא רק ספק (לא אוכלים ולא שורפים).
תוס' – דווקא בקודשים ותרומה, אך בחולין לא חוששים).
ב. סברת המחלוקת – החזקה:
סברות: שמאי – לאישה יש חזקת טהרה,
הלל וחכמים – החזקה לא טובה (שהרי דרכה מתישהו לראות).
קושיות:
1. מקוה – טבל ומדד ונמצא חסר, האם חוששים אחורה?
הדין – חוששים ודאי,
ואילו בנידה – לשמאי לא חוששים, ולהלל וחכמים – ספק.
2. חבית תרומה (ב: באמצע) – הפריש ואח"כ בדק ומצא שהחמיץ.
הדין – חוששים אחורה מספק. [1]
תשובה לשתי הקושיות –
1. במקווה ובתרומה יש גם חזקה רעה ("תרתי לריעותא")
במקווה – יש חזקת טומאה של הדבר שהטביל,
בתרומה – לשאר החביות יש חזקת טבל.
2. ניסיון להבדל נוסף –
במקוה החזקה שהוא מלא אינה טובה – שהרי כרגע חסר, והחיסרון הוא תהליך שקורה כל הזמן.
דחייה – גם באישה – כרגע ראתה והראייה היא תהליך.
3. מבוי (ג. באמצע) –
כשנמצא שרץ במבוי, חוששים אחורה ומטמאים גם טהרות שעברו שם מוקדם יותר.
תשובה : גם כאן דומה לתרתי לריעותא,
כי יש סיכוי גדול לשרצים כי יש שרצים גם מהמבוי עצמו וגם מהעולם.
(ב: 7- – ג. באמצע)
ג. מאמר מוסגר – מה ההבדל בין חבית למקווה – שבמקוה ודאי ובחבית רק ספק?
תשובה – אכן אין הבדל , וזאת מחלוקת תנאים גם במקווה –
ת"ק – ודאי פסול,
ר"ש – ספק (ברה"י – טמא, ברה"ר – טהור).
ביאור המחלוקת:
ר"ש לומד מסוטה –
ברה"ר – טהור,
ברה"י – טמא מספק, וזה שבסוטה זה ודאי, זה כי יש רגליים לדבר.
רבנן –
A . גם לומדים מסוטה –
ברה"י מטמא ודאי – כמו בסוטה,
ברה"ר גם טמא – כי זה שבסוטה טהור זה ספציפית לסוטה ששם אין "היכי תמצי" שיקרה ברשות הרבים.
דחייה : הכלל שלומדים מסוטה הוא שברה"ר טהור, ולא משנה אם יש לכך סברא או לא.
B . מטמאים כי זה תרתי לריעותא
(ולא ממש לומדים מסוטה, אלא אולי רק את העיקרון שיכול להיות ספק שבו מטמאים בתורת ודאי).
והגמרא מביאה גירסה אחרת להסבר המחלוקת שדומה בעיקרון לנ"ל –
ר"ש – לומד מסוטה שספק טומאה ברה"ר טהור,
ורבנן – כיון שיש חזקת טומאה ("תרתי לריעותא") טמא.
[1] אמנם 3 ימים אחרי הבדיקה ודאי טוב (לרי"ח).
הבעיה רק לרבנן שלא מפרישים מחומץ על יין גם בדיעבד, בניגוד לרבי (ב"ב פד:).
