להורדת חוברת של סיכומי הדף היומי בכתב על מסכת נידה לחץ כאן.
(ג. שליש תחתון – ד: שליש תחתון)
תזכורת –
אישה שראתה דם עכשיו –
שמאי – דיה שעתה
הלל וחכמים – חוששים אחרוה.
אתמול הסברנו שהמחלוקת היא סביב החזקה, ולכן הקשנו משלושה מקרים דומים שגם בהם יש חזקות, ובכל זאת החמרנו שם יותר.
היום נראה כיוון חדש, ששמאי מקל לא בגלל החזקה אלא מסיבה ספציפית לנידה:
א. שלושה הסברים:
1. הסבר מציאותי – אם היתה רואה לפני כן היתה מרגישה. [1]
והלל וחכמים – ייתכן שהרגישה אך חשבה שזה מי רגליים, לכן כן מחמירים.
שאלות על שמאי:
a. שאלה על נשים ספציפיות –
והרי יש נשים שלא מרגישות (ישנה, שוטה) – אז אולי בהן נחמיר?
תשובות:
לגבי ישנה – כן מרגישה ומתעוררת.
לגבי שוטה – אכן בשוטה יש להחמיר
(וכשאמר שמאי "כל הנשים דיין שעתן" – התכוון לנשים פקחות, וזה שאמר "כל" – לאפוקי מר"א (ז.) שאמר שיש רק 4 נשים שדיין שעתן).
b. שאלה עקרונית –
והרי אישה שיש לה כתם טמאה, אפילו שלא הרגישה –
כלומר לפעמים דם יוצא גם ללא הרגשה!
עונה אביי (דומה למה שאמרנו בתוס' בהערה) – בדרך כלל רואות עם הרגשה,
אך בכתם אין הסבר אחר לכתם לכן נאלצים לומר שראתה גם ללא הרגשה.
(ג. 6-)
2. הסבר מציאותי: הדם לא יכול להישאר בבית החיצון אלא יוצא מיד החוצה
כלומר – לשמאי כותלי בית הרחם (בבית החיצון) לא מעמידים את הדם, לכלל וחכמים כן.
שאלה על שמאי (על נשים ספציפיות) –
הרי יש נשים שמשמות במוך, מה שיכול לעצור את הדם, אז אולי נחמיר בהן?
אביי – אכן שמאי מודה במשמשת במוך.
רבא – אותו עיקרון – שמאי מודה רק במוך דחוק (במוך רגיל הוא מתכווץ והדם כן יוצא).
(דילוג ג. 1- עד ג: רבע עליון)
3. רבא – שיקול נוסף – משום ביטול פרייה ורבייה
הלל – הרי הגזירה רק על טהרות,
אך שמאי – אם נאמר שנטמאת למפרע, שלא יהיה ליבו נוקפו ופורש שמא יתברר שהיא טמאה למפרע).
ב. דיונים על ההסברים
(ג. 1-)
A . ההבדלים בין ההסברים השונים
1. לסברא של אתמול (חזקה) שייך להקשות ממקווה, חבית ומבוי – כי גם שם יש חזקה,
אך להסברים של היום זה לא קשור.
2. לסברות של היום יש יוצאי דופן (להסבר 1 – שוטה, להסבר 2 – משמשת במוך/מוך דחוק),
ואילו לסברא של אתמול בכל מקרה מקלים.
B . ברייתות
1. (ג: 5+) ברייתא כהסבר השני –
אמר הילל לשמאי – הרי בקופה שנשתמשו בה טהרות בזווית זו ונמצא שרץ בזוית אחרת – שטהרות הראשונות טמאות.
הסבר: כלי גדול שהיו בו טהרות בצד אחד והוציא אותם בהטיה לצד אחד, ואחר כך ראה שבצד השני של הכלי שיש שרץ. השרץ ודאי טימא את הכלי, אבל השאלה מתי הוא הגיע לשם. האם הגיע רק עכשיו והטהרות ששפך כבר מהכלי טהורות, או שחוששים שהגיע לפני כן, והן טמאות?
בזה כולם מודים שחוששים והן טמאות.
אז למה שמאי מקל בנידה ומחמיר בשרץ?
ענה לו שמאי – יש הבדל מציאותי: לקופה יש שוליים (תחתית), והגיוני שהשרץ היה שם קודם ונשאר (אמנם יכל גם להישפך מהצד כששפכו את הפירות, אבל זה לא בטוח),
אך לאישה אין שוליים ("תחתית"), ואם הדם היה שם לפני – היה בטוח כבר יוצא, לכן לא חוששים.
2. (ג: רבע) ברייתא כהסבר השלישי –
"אמר לו שמאי להילל: אם כן ביטלת בנות ישראל מפרייה ורבייה".
מה עושים עם הסתירה בין הברייתות?
תשובה: כל ברייתא יכולה להסביר את הברייתא האחרת כך שהיא לא באמת התכוונה שזו הסברא של שמאי:
הברייתא של ההסבר השלישי (פריה ורבייה) תאמר כך:
הלל טעה וחשב שסברת שמאי שהדם היה אמור לצאת,
והוא חשב שבאותה מידה גם בקופה – אם היה שם שרץ היה אמור לצאת בשפיכה מהצד, ולכן הקשה למה שם שמאי מחמיר ונידה לא.
וענה לו שמאי –
קודם כל – זו לא הסברא שלי, אלא סברת פרייה ורבייה,
שנית – גם לפי הטעות שלך אין קושיה – באישה זה בטוח היה יוצא מלמטה (אין לה שוליים-תחתית), בקופה יש תחתית וכל הסברא שאולי יצא מהצד – שזה פחות סביר ולכן שם מחמירים.
הברייתא של ההסבר השני (שוליים) תאמר כך:
אומר הלל לשמאי – באמת הסברא שלך שהדם היה צריך לצאת הגיונית לשיטתך,
אבל לפחות תעשה סייג ותגזור מדרבנן!
ועל זה ענה שמאי לגבי הסייג – אם כן ביטלת בנות ישראל מפרייה ורבייה…
[1] ואמנם גם עכשיו כנראה לא הרגישה, אבל עכשיו ודאי הדם יצא (רואים אותו), אבל כשלא יודעים ולא היתה הרגשה – כנראה שלא ראתה (ע"פ תוס').
