להורדת חוברת של סיכומי הדף היומי בכתב על מסכת נידה לחץ כאן.
(ג: שליש תחתון – ד: 9-)
איתמר – קופה שהשתמשו בה וכו' (לכאורה אותו מקרה של אתמול). הטהרות הראשונות:
אתמול: שמאי והלל – טמאות
(כיון שיכול להיות שהשרץ היה שם לפני – מטמאים. הגמרא בהמשך תקרא לזה "מחזיקים טומאה"/"כל הטומאות כשעת מציאתן" – אם עכשיו יש טומאה, מניחים שהיה שם גם לפני כן ("חזקה דהשתא").
היום: רי"ח – טמאות, אך חזקיה – טהורות,
איך חזקיה מסתדר עם שמאי והלל?
תשובות :
1. הסבר מציאותי – מדובר במצב שלפי חזקיה לא סביר שהיה שם לפני:
A. מדובר בקופה שאין לה שוליים, (אך יש אוגנים): [1]
שלחזקיה – אם היה אתמול היה נשפך החוצה (האוגנים לא עוצרים).
ורי"ח – יכול להיות שהיה אתמול, אלא שנתקע באוגנים.
(ואילו שמאי והלל עסקו בקופה עם שוליים – כך שאין לומר שאם היה אתמול היה נשפך).
אך קשה מברייתא על חזקיה:
הממלא מים בדלי ושופך לכלי גדול יותר, ובאחת הפעמים נמצא שרץ –
אם אין לגלי אוגנים – מה שכבר נשפך טהור (כי אם היה שרץ – היה נשפך),
אם יש אוגנים – מה שהיה טמא – כי יכול להיות שהיה שרץ, ונתקע באוגנים – כרי"ח.
תשובה : יש הבדל מציאותי בין שפיכת מים לפירות – שבפירות מטה יותר והאוגנים לא היו עוצרים, ויש להקל שהשרץ לא היה שם. למה מטה יותר?
a. כי הם לא נשפכים בקלות
b. כי מקפיד יותר על הפירות לא לפספס שום פרי.
B. מדובר בקופה מכוסה (מהמשך הגמרא)
ולכן לחזקיה טהור – שמן הסתם נזהרו בזה כל עוד הטהרות בפנים,
אך לרי"ח טמא – כי אולי לא נזהרו.
(ואילו שמאי והלל עסקו בקופה ללא מכסה, כך שיש יותר אפשרות לשרץ ליפול פנימה).
2. יש הבדל בנקודת המוצא (החזקה) –
שמאי והלל עסקו בקופה לא בדוקה, שאין לה חזקת טהרה, לכן בספק מחמירים.
[והרי השווינו את זה לאיזה, ולאישה יד חזקת טהרה?
תשובה: אין לה (כיוון דשכיחי דמים, נחשב שאין לה חזקה) [2]]
אך רי"ח וחזקיה עוסקים בקופה בדוקה, כלומר יש חזקת טהרה,
חזקיה – הולכים לפי חזקת הטהרה, ולכן אפילו שיתכן שהיה אתמול – טהור.
רי"ח – לא הולכים לפי חזקת הטהרה – ואם יש סיכוי שהיה מקודם – טמא.
(ד. רבע)
3. הסבר שמדובר שם במשהו אחר: בזווית בית
חוזרים להנחת היסוד שכיוון שעכשיו יש שרץ, אם יש סיכוי שהשרץ היה לפני כן – טמא ("מחזיקים טומאה"/"כל הטומאות כשעת מציאתן"),
אבל כאן השרץ נמצא אחרי שהזיזו את הקופה:
חזקיה – לא מחזיקים טומאה אחורנית ממקום למקום .
רי"ח – מחזיקים טומאה גם ממקום למקום.
קושיות על רי"ח:
A. משנה בטהרות (ה, ז) – נגע באדם בלילה, ובבוקר ראה שהוא מת –
ר"מ מטהר את הלילה, ומניח שמת רק עכשיו.
חכמים מטמאים את הלילה – שכל הטומאות כשעת מציאתן,
והברייתא: ובמקום מציאתן.
מכאן שהולכים לחומרא רק באותו מקום! [3]
דחייה: אולי הכלל הוא רק שלא שורפים, אבל אולי כן תולים?
דחיית הדחייה: הכלל של "כשעת מציאתן" נכון גם לקולא בתורת ודאי:
a. משנה בטהרות (ג,ה):
מחט חלודה טמאה על טהרות – כיוון שכרגע לא נחשבת כלי ולא מטמאת, מניחים שגם לפני כן היתה חלודה והטהרות טהורות.
מכאן שהכלל של "כל הטומאות" הוא גם כדי להקל בתורת ודאי!
b. ועוד במשנה טהרות (ט,ט):
מצא שרץ שרוף על גבי זיתים, כנ"ל.
אך אולי רק "כשעת מציאתן" זה גם לקולא ודאי, אבל "במקום מציאתן" רק יוצר ספק?
B. ראיה מברייתא: (ד. 6-) – כיכר על הדף ומתחתיו מדף (טומאה קלה – ראשון לטומאה)–
ובא ומצא את הכיכר על הקרקע ליד הבגד, אפילו שאם היה נופל ודאי היה נוגע, ואפילו שהדף העליון בשיפוע – בכל זאת טהור.
למה? לכאורה כי אין מחזיקים טומאה ממקום למקום – כחזקיה. [4]
דחייה : שם הסברא מפורשת: תולים שאדם נכנס והוריד את הכיכר (כדי שלא תיפול ותיטמא).
והרי גם בקופה ייתכן שבא עורב והביא את השרץ אחרי שפיכת הפירות?
בעורב – אין סיבה לומר שעשה זאת דווקא אחרי שפיכת הפירות,
אך באדם – יש סברא שרצה לדאוג שהכיכר לא תיפול ותיטמא.
[ולמה לא מטמאים כאן משום ספק טומאה ברשות היחיד?
1. כי זה דבר שאין בו דעת להישאל.
2. כי כי מדובר בטומאה דרבנן.
(ד: 10+ – חוזרים למשנה)
חלק ב – דעת חכמים – עד הבדיקה האחרונה או עד 24 שעות
א. דוגמא בברייתא:
אם בדקה ביום ראשון וראתב ביום רביעי – חוששת אחורה רק עד שלישי ולא ראשון.
אם בדקה ב7 בבוקר וראתה ב10 בבוקר – חוששת אחורה רק עד 7 בבוקר ולא 24 שעות.
ב. סברת חכמים (נסביר ע"פ הבנתנו בחידוד הלכות (מצ"ב להלן))
a. מצד האמת החשש הוא 12 שעות (יותר מזה הרחם לא מעמיד את הדם).
b. חכמים (משנה יא.) הוסיפו תקנה לבדוק בוקר וערב.
(הבדיקה מועילה לאישה שראתה לא על הגבול אלא למשל ב12 בצהריים – שכך אם בדקה בבוקר, תחשוש אחורה רק עד הבדיקה ולא עד 12 בלילה שלפני).
c. חכמים קנסו את מי שלא בדקה שתוסיף עונה:
אם ראתה ב6 בבוקר – עד 6 בערב שלפני זה מצד האמת, עד 6 בבוקר שלפני (עונה נוספת) – קנס.
אם ראתה ב12 בצהריים – עד 12 בלילה זה מצד האמת, עד 6 בערב שלפני – זה הקנס.
d. חכמים הוסיפו שתמיד יהיה 24 שעות,
כלומר גם זו שבדוגמה האחרונה תחשוש עד 12 בצהריים שלפני.
למה?
1. להשוות בין הנשים.
2. שלא תהא חוטאת (שחיכתה עם הבדיקה עד 12 בצהריים) נשכרת.
סדרי טהרה – חידוד הלכות מסכת נדה דף ד עמוד ב
שם. שחרית להכשיר טהרות וכו'. פירש"י שחרית להכשיר טהרות של לילה וכו' ולכשתמצא ערבית טמאה יצאו אלו מספק, עכ"ל. לכאורה תמוה, דמשמע אלו לא בדקה שחרית, ואח"כ מצאה עצמה ערבית טמאה, היו טהרות של לילה טמאים מספק מדינא, ולכך תיקנו בדיקת שחרית, וא"כ היאך קאמר הש"ס דמטעם קנסא הואיל ועברה על תקנת חכמים שתקנו בדיקת שחרית משום הכי טמאים הטהרות של לילה, הא אף קודם תקנת חכמים היו טמאים הטהרות לפי פירוש רש"י:
ולולי פירש"י הייתי אומר דהכי פירושו שחרית להכשיר טהרות של ערבית, כגון אם מצאה עצמה טמאה באמצע היום אז היא טמאה עד י"ב שעות מקודם דעונה אחת אפשר לבית הרחם למיקם דם, וכמו שכתבתי לעיל [ב, ב ד"ה אך יש].
[1] כלומר חבית שאין לה חלק תחתון או עליון, אך היא שוכבת על הצד, ואפשר להניח בה פירות ולשפוך אותן הצידה. אם השרץ היה בפנים – יתכן שהיה נשפך החוצה ויתכן שהיה נתקע באוגנים.
[2] זה בעצם חוזר על העיקרון שלמדנו אתמול – שסברת שמאי איננה בגלל חזקת הטהרה (אין לה חזקת טהרה!) אלא מסברות אחרות כמו הסברא שלפנינו – שאם הדם היה יוצא אתמול הוא כבר היה יוצא לגמרי.
[3] ואמנם שם זו פשוט סברא שאם האדם נמצא מת במקום אחר – מסתבר שהוא היה חי והלך לשם ואז מת. אבל כיוון שהברייתא אמרה את זה בלשון של כלל – לומדים שזה נכון גם לקופה (תוס' רא"ש).
[4] אמנם זה שונה מחזקיה – שבחזקיה כרגע יש טומאה, ולא מחזיקים לומר שהיה גם בעבר. כאן זה להפך – כרגע אין טומאה, ולא מחזיקים לומר שהכיכר נגע בטומאה ואז זז.
