לזכות בתו של אחד הלומדים,
רוני בת-ציון גולדמן שתחי' (בת טל) שחוגגת 10 שנים
תזכי להמשיך לגדול למידות טובות ויראת שמיים, מתוך בריאות, שמחה ונחת
להזמנת ספר "דף מאיר" (סיכום וביאור מסכת מכות של אתר סיני) ליחצו כאן
רוצים להקדיש שיעור? ליחצו כאן ובזכותכם יעלה עוד שיעור לאוויר
לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב
לחוברת הסיכום באתר | לרכישת ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
להדפסת התרשים של הדף
סיכום הדף יומי, תלמוד בבלי סנהדרין קיג
(קיב: שליש תחתון עד קיג: סיום המסכת)
חלק א – המשך עיר הנידחת – המשך הדברים הקדושים שלא נהרגים/נשרפים
- A. מעשר שני
במשנה – מעשר שני ייגנז
והגמרא מבינה: זה ממון הדיוט ונאסר, אלא שכיוון שזה קדוש – לא יישרף אלא ייגנז (ייקבר).
קושיה – תנן התם (ברייתא) – האם עיסה של מעשר שני חייבת בחלה –
ר"מ – פטורה
חכמים – חייבת
במה מדובר –
רב חסדא –
בירושלים – כאן המחלוקת: ר"מ – ממון גבוה ופטורה, חכמים – ממון הדיוט וחייבת
אבל בגבולין – לפי כולם פטורה כי אסורה באכילה וודאי ממון גבוה.
מקשה רב יוסף ממשנתנו –
מעשר שני ייגנז,
וברור שמדובר במע"ש מחוץ לירושלים (שהרי ירושלים עצמה לא נעשית עיר הנידחת, ואם של עיר אחרת והביאו את המע"ש לירושלים – גם לא נאסר, כי לא נקבץ לתוכה (א"א להוציא את המע"ש מירושלים כדי לשורפו בעיר הנידחת),
ולמה ייגנז – כי נאסר, אבל לא מכובד לשרוף אז ייגנז,
יוצא – מע"ש בגבולין נחשב ממון הדיוט (ולכן נאסר),
תשובות – הברייתא צודקת,
ובמשנה מדובר במע"ש שהוכנס לירושלים, שלפי חכמים זה ממון הדיוט ואמור להיאסר, אבל לכאורה לא נאסר כי א"א להוציאו החוצה. אז למה בכ"ז נאסר?
- מסיבה אחרת לגמרי – שזה נטמא (וכיון שזה בירושלים א"א לפדות), ולכן ייגנז.
שאלות:
- למה א"א לפדות?
תשובה – הכוונה שכבר פדו, וקנו בכסף אוכל, ואת זה (לפי ר"י) כבר א"א לפדות גם אם נטמא, אלא ייקבר.
- למה זה מובא כדיני עיר הנידחת? הרי זה נכון על כל מע"ש שנטמא!
- מדובר במע"ש טהור שנכנס לירושלים, וכחכמים שזה ממון הדיוט ולכן נאסר,
ולגבי מה ששאלנו – שכיוון שקלטוהו מחיצות ירושלים לא נאסר כי א"א להוציאו לשריפה – האיסור להוציאו הוא רק מדרבנן ונעמיד שמדובר אחרי שכבר נפלו המחיצות שבמקרה כזה לא אסרו.
(קיג. 6+)
- B. כתבי הקודש ייגנזו
- a. הסבר: כמו במע"ש – זה ממון הדיוט ואמור להישרף, אבל לא שורפים כי זה קדוש אלא גונזים.
- b. איך בכלל נעשתה עיר הנידחת?
הרי ר"א אומר שאם יש אפילו מזוזה אחת בעיר לא נעשית עיר הנידחת? (כי כיוון שיש משהו שא"א לשרוף, אז כל הדין לא שייך), ומכאן שהמשנה לא כר"א.
(קיג. 11+)
חלק ב – האם מותר לעשות שם גינות ופרדסים
במשנה – אחרי השריפה – וְהָיְתָה תֵּל עוֹלָם לֹא תִבָּנֶה עוֹד (יז) –
האם מותר לעשות שם גינות ופרדסים?
רי"ס הגלילי – אסור (וְהָיְתָה תֵּל עוֹלָם)
ר"ע – מותר (לֹא תִבָּנֶה עוֹד) – לא תחזור למה שהיתה, אבל גינות ופרדסים מותר.
לכאורה רי"ס הגלילי כר' אבין – שכשיש עשה כללי (וְהָיְתָה תֵּל עוֹלָם) ואחר כך לא תעשה פרטי (ספציפי יותר – לֹא תִבָּנֶה עוֹד) לא דורשים בכלל ופרט (שאז היינו הולכים לפי הפרט), אלא הולכים לפי העשה הכללי.
דחייה – גם ר"ע יכול להיות כר' אבין, אלא שכאן לא דורשים מכלל ופרט אלא מזה שהמילה "עוד" מיותרת,
(ואילו רי"ס הגלילי – דורש מ"עוד" להפך – לא תיבנה לגמרי, אפילו לא גינות).
(קיג. שליש)
חלק ג – אילנות
תלושים – אסורים, כמו שאר הרכוש
מחוברים – מותרים, כי כאמור (אתמול לגבי השיער): "ואת כל שללה תקבוץ" – רק מה שמחוסר קיבוץ, ואילו האילנות מחוסרים קציצה וקיבוץ.
באותה ברייתא מוזכרת גם יריחו, וזה יהיה בחלק הבא.
(קיג. שליש)
חלק ד – יריחו
א. אילנות – גם המחוברים אסורים
וְהָיְתָה הָעִיר חֵרֶם הִיא וְכׇל־אֲשֶׁר־בָּהּ לַה' (יהושע ו, יז) – לרבות מחוברים.
ב. הקללה למי שיבנה את העיר –
וַיַּשְׁבַּע יְהוֹשֻׁעַ בָּעֵת הַהִיא לֵאמֹר אָרוּר הָאִישׁ לִפְנֵי ה' אֲשֶׁר יָקוּם וּבָנָה אֶת־הָעִיר הַזֹּאת אֶת־יְרִיחוֹ, בִּבְכֹרוֹ יְיַסְּדֶנָּה וּבִצְעִירוֹ יַצִּיב דְּלָתֶיהָ (יהושע ו, כו)
תניא – זה גם אם קרא ליריחו שם אחר, או קרא למקום אחר "יריחו"
ראיה: בְּיָמָיו בָּנָה חִיאֵל בֵּית הָאֱלִי אֶת־יְרִיחֹה, בַּאֲבִירָם בְּכֹרוֹ יִסְּדָהּ וּבִשְׂגוּב צְעִירוֹ הִצִּיב דְּלָתֶיהָ, כִּדְבַר ה' אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד יְהוֹשֻׁעַ בִּן־נוּן (מל"א טז, לד),
והרי שם לא בנה את יריחו אלא קרא לעיר אחרת יריחו.
ג. הסיפור של חיאל
- A. תניא – הברייתא קוראת להם רשעים, ולכאורה הכוונה לבנים,
אבל מסבירה הגמרא – הכוונה שחיאל היה רשע שלא למד לקח מאבירם לשגוב.
- B. מזה שכתוב "בכורו" "צעירו" משמע שהיו לו יותר משני בנים (אחרת אין צורך לכתוב צעירו), שאת כולם קבר.
(קיג. מתחת לאמצע)
ד. הבצורת של אליהו
- A. סמיכות הסיפורים –
[פרק טז
לג – וַיַּעַשׂ אַחְאָב אֶת־הָאֲשֵׁרָה וַיּוֹסֶף אַחְאָב לַעֲשׂוֹת לְהַכְעִיס אֶת־ה' אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל מִכֹּל מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנָיו׃
לד – בְּיָמָיו בָּנָה חִיאֵל בֵּית הָאֱלִי אֶת־יְרִיחֹה בַּאֲבִירָם בְּכֹרוֹ יִסְּדָהּ וּבִשְׂגוּב צְעִירוֹ הִצִּיב דְּלָתֶיהָ כִּדְבַר יְהֹוָה אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד יְהוֹשֻׁעַ בִּן־נוּן׃ {ס}
פרק יז
א – וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד אֶל־אַחְאָב חַי־ה' אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו אִם־יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר כִּי אִם־לְפִי דְבָרִי׃ {ס}]
אחאב ואליהו באו לניחום אבלים אצל חיאל,
שניהם הסכימו שזה קרה לחיאל בגלל קללת יהושע (שכוללת גם את הבונה עיר אחרת וקורא לה יריחו)
ואחאב תהה – למה קללת יהושע התקיימה ואילו קללת משה לא מתקיימת – "וסרתם ועבדתם… וחרה אף ה' בכם ועצר את השמיים") – הרי אני עובד ע"ז על כל גבעה, ויש גשם!
מיד אמר אליהו שאכן לא יהיה גשם (ביקש וקיבל מה' את מפתח הגשמים).
(קיג. רבע תחתון)
- B. מיד אח"כ ה' שולח את אליהו לנחל כְּרִית,
שם העורבים יביאו לו בשר וישתה מהנחל.
מאיפה היה הבשר? מהשוחטים של אחאב.
- C. הנחל יבש, ואליהו עדיין לא מביא גשם, אז ה' מסובב את העניינים שיאלץ לוותר:
הוא שולח אותו לצרפת,
שם מתארח אצל אישה אלמנה, בן האלמנה מת, ואליהו מבקש מפתח תחיית המתים כדי להחיותה,
ה' דורש שקודם יחזיר את מפתח הגשמים (3 מפתחות לא נמסרו לבני אדם – חיה, גשמים, תחיית המתים, ולא ייתכן שרובן יימסרו לאליהו…)
ואז ה' מביא את הגשם.
(קיג. 1-)
- D. דרש ר' יוסי בציפורי שאליהו הנביא היה קפדן
בתגובה לזה אליהו הפסיק לבוא לר' יוסי לבית המדרש 3 ימים כי קרא לו קפדן,
אמר ר' יוסי – והרי זו בדיוק הראיה שאתה קפדן!
(קיג: 3+)
חלק ה – חזרה לעיר הנידחת – "לְמַעַן יָשׁוּב ה' מֵחֲרוֹן אַפּוֹ"
א. במשנה – כל זמן שרשעים בעולם – חרון אף בעולם
איזה רשעים? רב יוסף – גנבים
ב. ת"ר –
רשע בא לעולם – חרון אף בא לעולם, רשע אבד מן העולם – טובה באה לעולם
צדיק נפטר מן העולם – רעה באה לעולם, צדיק בא לעולם – טובה באה לעולם, שנאמר – "וַיִּקְרָא אֶת־שְׁמוֹ נֹחַ לֵאמֹר זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ מִן־הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרְרָהּ ה'" (בראשית ה, כט)
הדרן עלך כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, וסליקא לה מסכת סנהדרין
תגובה אחת
מצורף כאן דף קיב