סנהדרין מא – תלמוד בבלי דף יומי

Download

{enclose sanhedrin_41.mp3}

להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן

סיכום דף היומי, גמרא תלמוד בבלי סנהדרין מא

(דף מ: 6 שורות מלמטה – מא: שליש תחתון)
א. המקור להתראה מהתורה – (מהקל לכבד) –
1. עולא – מבא על אחותו (מלקות) – "וראה את ערוותה"
2. דבי חזקיה – מרוצח (סיף) – "וכי יזיד"
3. דבי ר' ישמעאל – ממחלל שבת (סקילה) – "ויקריבו אותו המוצאים אותו מקושש"
4. דבי רבי – בא על נערה המאורסה (סקילה) – "על דבר אשר עינה"
וצריך את שלושתם – כי ככל שהחטא חמור יותר סביר שלא נצריך התראה, לכן חידשה התורה שצריך לא רק במלקות אלא גם בסיף וסקילה.
מקור 4 מלמד על שריפה (לר"ש ששריפה הכי חמורה – זה נצרך, לרבנן – לא נצרך כי נלמד בקל וחומר מסקילה, ובכל זאת "טרח וכתב לה קרא" (ומאותה סיבה נכתבו גם מקורות 1-2, למרות שנלמדים בקו"ח מסקילה)).
המקור שצריך הרוצח לקבל ההתראה ולהתיר עצמו למיתה – "יומת המת".

ב. רב חנן – עדי זנות לא יכולים להיענש כעדים זוממים, בהנחה שלא התרו בה (כי היתה חברה, וכשיטת רי"ס בר"י), ולכן יכולים לטעון שרק רצו לאוסרה על בעלה (וממילא – גם אותה לא יהרגו גם אם לא יוזמו, כי זאת עדות שאי אפשר להזימה). מתי בכל זאת הורגים אישה חברה (ואותם אם יוזמו)? כשברור שמטרתם להורגה כי היא ממילא אסורה על בעלה (שכבר זינתה), (ולא יכולים לטעון שרצו לאוסרה על הבועל השני – כי הוא כבר אסור עליה (קרוב / כבר זינתה איתו).

ג. הכחשה בבדיקות – (ר"י (דף ל:) – בכל מקרה פוסל). רב חסדא – רק הכחשה בגוף העדות (כלי הרצח) – פוסלת, אך הכחשה בדבר צדדי (צבע בגדיו) – לא פוסלת.
קושיות: 1-2. ברייתות שם מפורש שהכחשה בבגדים/נעליים פוסלת. תירוץ – שם הבגדים/נעליים היו כלי הרצח.
3. משנתנו על בן זכאי שבדק בעוקצי תאנים. תירוצים: 1. רמי בר חמא – מדובר בגוף העדות (1. חילול שבת שקטף התאנים. 2 .שדקר אותו בענף תאנה. נדחה). 2. זה דעת בן זכאי, שאינו מבדיל בין חקירות לבדיקות, אך רבנן חולקים.
[מי זה בן זכאי? למסקנה – ריב"ז, ולמרות שדן בסנהדרין רק ב-40 שנותיו האחרונות, וזה היה אחרי שהפסיקו לדון דיני נפשות, אך הסיפור הוא מהזמן שבו היה תלמיד בבית דין והעלוהו להיות דיין].

ד. כשהעדים אומרים שאינם יודעים – בחקירות זה פוסל (כי זה עדות שאי אפשר להזימה), ובבדיקות לא פוסל.
אם שניים מתוך שלושה יודעים ואחד לא – לר"ע פוסל (צריך שיהיה אפשר להזים את כל העדים) (וכך רב ששת ביאר את המשנה), ולרבנן – לא פוסל את עדותם של השניים (וכך רבא ביאר את המשנה).