להקדשת שיעור ותמיכה בשיעורים ליחצו כאן
לחוברת הסיכום באתר | לרכישת ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
סיכום הדף, גמרא תלמוד בבלי סנהדרין מט
(מט. 1+ עד – מט. 1- סוף פרק נגמר הדין)
(אגב שדיברנו על שבניהו נשלח ע"י שלמה להרוג את יואב)
המשך יואב ודוד
הקדמה –מקרים בהם פעל יואב נגד רצון דוד –
- הריגת אבנר בן נר – אבנר היה שר צבאו של שאול. אחרי מות שאול המליך אבנר את איש בושת בן שאול, ואילו יואב המליך את דוד, והיתה מלחמה בין דוד ואיש בושת.
במהלך המלחמה עשהאל אחיו של יואב רדף אחרי אבנר, אבנר לא רצה להורגו וביקש שיפסיק לרודף, בסוף בלית ברירה זרק עליו את החנית לצלע החמישית והרגו.
בהמשך המלחמה אבנר עובר צד ורוצה להצטרף לדוד ולצרף אליו את שאר העם. דוד מקבלו בכבוד ושולחו לאסוף אליו את שאר ישראל. אבל יואב חושד בו, מחזיר אותו מ"בור הסירה" לחברון, ושם הורגו (גם כנקמה על הריגת עשהאל אחיו של יואב).
- (הריגת אבשלום – בהמשך מלכות דוד מרד בו בנו אבשלום, ושר צבאו היה עמשא (אחיין של דוד). יואב הורג את אבשלום בניגוד לרצון אביו.
(בהמשך כשהצטרף יואב לאדוניה, מודגש ש"ואחרי אבשלום לא נטה" והגמרא מבארת – רצה לנטות ולא נטה).
- הריגת עמשא – בעקבות הריגת אבשלום ע"י יואב, דוד ממנה את עמשא כשר צבאו במקום יואב. מיד אחרי מרד אבשלום פורץ עוד מרד, של שבע בן בכרי. דוד שולח את עמשא לגייס את החיילים תוך שלושה ימים ועמשא מתעכב. בינתיים שולח את אבישי בן צרויה (אחיו של יואב) לדכא את המרד, שנלחם יחד עם יואב.
בסוף הגיע גם עמשא למלחמה, ויואב הורגו. - הצטרפותו לאדוניה – בסוף ימי דוד אדוניה ממליך את עצמו, ויואב תומך בו, למרות שידע שדוד רוצה ששלמה ימלוך.
בסוף ימיו דוד מצווה את שלמה לנקום ביואב, שלמה שולח את בניהו לקרוא לו, ודן אותו בסנהדרין למיתה בתור מורד במלכות, ועכשיו נתחיל.
א. מה היתה המרידה של יואב?
(בפסוקים (מל"א פרק ב) מפורש שזה על הריגת אבנר ועמשא, אבל כאן הגמרא מרחיבה).
- למה הרגת את אבנר?
עונה יואב: כי הוא הרג את אחיו עשהאל ואני גואל הדם,
ואמנם עשהאל רדף אחריו והיה "רודף", אבל אבנר היה לוחם מומחה (עובדה שפגע בדיוק בצלע ה5 איפה שהמרה) אז יכל לעוצרו בפגיעה באחד מאבריו.
- למה הרגת את עמשא?
עונה יואב: כי הוא מרד במלכות בזה שלא גייס את הצבא.
דוחה שלמה: זה כי הם היו עסוקים בתורה, ועמשא דרש שלא מקשיבים למלך כשזה גורם לביטול תורה –
יהושע א, יח – כׇּל־אִישׁ אֲשֶׁר־יַמְרֶה אֶת־פִּיךָ וְלֹא־יִשְׁמַע אֶת־דְּבָרֶיךָ לְכֹל אֲשֶׁר־תְּצַוֶּנּוּ יוּמָת רַק חֲזַק וֶאֱמָץ – דרש אכים ורקים ("רק") למעט שאם זה מבטל תורה לא מקשיבים.
- וגם – אתה מורד במלכות שהצטרפת לאדוניה
- וגם – לפי רב יהודה – רצית לנטות אחרי אבשלום ולא נטית כי חששת.
ממה חשש?
A. שעדיין לחלוחית של דוד קיימת (גבורתו עדיין קיימת).
B. עדיין איצטגניני דוד קיימים (רב – 400 בעלי אגרופים בני יפות תואר שהלכו בראש גיסותיו).
אך ר' אבא בר כהנא חולק, ואומר שאת המלחמות רק יואב עשה, וכך דוד יכל לשבת וללמוד (ויואב הצליח בזכות לימודו של דוד).
ב. עכשיו נרחיב על הסיפורים שהשונים:
- A. יואב הורג את אבנר (שמ"ב ג, כו-כז)
וַיֵּצֵא יוֹאָב מֵעִם דָּוִד וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אַחֲרֵי אַבְנֵר וַיָּשִׁבוּ אֹתוֹ מִבּוֹר הַסִּרָה וְדָוִד לֹא יָדָע.
וַיָּשׇׁב אַבְנֵר חֶבְרוֹן וַיַּטֵּהוּ יוֹאָב אֶל־תּוֹךְ הַשַּׁעַר לְדַבֵּר אִתּוֹ בַּשֶּׁלִי וַיַּכֵּהוּ שָׁם הַחֹמֶשׁ וַיָּמׇת בְּדַם עֲשָׂהאֵל אָחִיו׃ - מה זה "מִבּוֹר הַסִּרָה"?
ר' אבא בר כהנא – רומז לבור וסירה שגרמו לאבנר שיהרג –
בור – בור מים – צפחת המים שלקח דוד משאול כששאול ישן (שמ"א כו)
(אבנר לא שמר טוב על שאול, וגם לא שכנע אותו שבאמת דוד צדיק ולא רוצה להזיק לו אלא אמר שאולי אחד החיילים נתן לו (רש"י))
סירה – קוץ – רומז למקרה דומה לפני כן (שמ"א כד) ששאול נכנס למערה ודויד יכל להורגו ובמקום זה רק כרת את כנף מעילו, להראות לו שלא רוצה לפגוע בו
ואבנר גם שם שכנע את שאול שאולי זה פשוט נקרע מקוצים (רש"י).
- וַיַּטֵּהוּ יוֹאָב אֶל־תּוֹךְ הַשַּׁעַר – שלא סתם הרגו אלא בסנהדרין (שיושבים בשער, ויש מפרשים שלא ממש סנהדרין, אלא שדן עמו כמו סנהדרין):
יואב: למה הרגת את עשהאל?
אבנר: כי רדף אחרי
יואב: היית צריך לפגוע באחד מאבריו (ויכולת, עובדה שידעת לקלוע לצלע ה5).
- לְדַבֵּר אִתּוֹ בַּשֶּׁלִי – על עסקי שַלוֹ
יד רמה – מלשון שגגה,[1]
(אך רש"י מפרש אחרת לגמרי).
- וַיַּכֵּהוּ שָׁם הַחֹמֶשׁ – בצלע ה5, המקום שהמרה והכבד תלויים בו, (ובדיוק כמו שאבנר עשה לעשהאל…).
- B. שלמה שולח את בניהו להרוג את יואב
(יואב ברח לאוהל ה', ושלמה אומר בכ"ז לפגוע בו שם) –
מל"א ב, לב – וְהֵשִׁיב ה' אֶת־דָּמוֹ עַל־רֹאשׁוֹ אֲשֶׁר פָּגַע בִּשְׁנֵי־אֲנָשִׁים צַדִּקִים וְטֹבִים מִמֶּנּוּ וַיַּהַרְגֵם בַּחֶרֶב וְאָבִי דָוִד לֹא יָדָע אֶת־אַבְנֵר בֶּן־נֵר שַׂר־צְבָא יִשְׂרָאֵל וְאֶת־עֲמָשָׂא בֶן־יֶתֶר שַׂר־צְבָא יְהוּדָה.
טובים ממנו – שדרשו אכים ורקים ולא מקשיבים למלך על חשבון התורה (סוג של פקודה בלתי חוקית בעליל) –
עמשא (כאמור) – לא גייס חיילים על חשבון ביטול תורה
ואבנר (רש"י) – לא הקשיב לשאול ולא הרג את כהני נוב.
ואילו יואב – כן הקשיב לדוד והרג את אוריה החיתי.
צדיקים – הם קיבלו ציווי מפורש מהמלך ולא הקשיבו,
ואילו יואב קיבל הוראה על אוריה רק באיגרת, וכן הקשיב.
(דילוג קטן בגמרא)
פסוק לד – וַיַּעַל בְּנָיָהוּ בֶּן־יְהוֹיָדָע וַיִּפְגַּע־בּוֹ וַיְמִתֵהוּ וַיִּקָּבֵר בְּבֵיתוֹ בַּמִּדְבָּר.
וכי ביתו היה במדבר?
אלא שהיה כמדבר –
- שהיה מופקר ופתוח לכל, שהיה יואב נדיב.
וכמו בדבהי"א יא, ח – וְיוֹאָב יְחַיֶּה אֶת־שְׁאָר הָעִיר – שאפילו כשאכל אוכל קטן כמו מוניני וצחנתא (דגים קטנים) – נתן קודם כל לעניים.
- שהיה נקי מגזל ועריות, שהיה צדיק.
- C. יואב הורג את עמשא –
שמו"ב כ, ט-י – וַיֹּאמֶר יוֹאָב לַעֲמָשָׂא הֲשָׁלוֹם אַתָּה אָחִי וַתֹּחֶז יַד־יְמִין יוֹאָב בִּזְקַן עֲמָשָׂא לִנְשׇׁק־לוֹ. וַעֲמָשָׂא לֹא־נִשְׁמַר בַּחֶרֶב אֲשֶׁר בְּיַד־יוֹאָב וַיַּכֵּהוּ בָהּ אֶל־הַחֹמֶשׁ וַיִּשְׁפֹּךְ מֵעָיו אַרְצָה וְלֹא־שָׁנָה לוֹ וַיָּמֹת וְיוֹאָב וַאֲבִישַׁי אָחִיו רָדַף אַחֲרֵי שֶׁבַע בֶּן־בִּכְרִי׃
רב – שלא חשד ביואב שרוצה להורגו, ולכן לא נזהר מהחרב.
[1] אולי כמו שבארמית נֶפֶשׁ כִּי־תֶחֱטָא בִשְׁגָגָה (ויקרא ד, ב) זה – "אֱנַשׁ אֲרֵי יֵחוֹב בְּשָׁלוּ".
