סנהדרין נד – תלמוד בבלי דף יומי

להקדשת שיעור ותמיכה בשיעורים ליחצו כאן

Download

לחוברת הסיכום באתר | לרכישת ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)

להדפסת התרשים של הדף

סיכום הדף, גמרא תלמוד בבלי סנהדרין נד

(נד. שליש – נד: 6-)

חלק א – המשך אמו ואשת אביו – דעת רבנן

תזכורת:

המחלוקת – אמו שהיא אשת אביו –

רבנן – 2,
ר"י – 1

כאמור ראינו שני פסוקים –
הפסוק של האזהרה (ויקרא יח, ז) – עֶרְוַת אָבִיךָ וְעֶרְוַת אִמְּךָ לֹא תְגַלֵּה אִמְּךָ הִוא לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָהּ
והפסוק של העונש (ויקרא כ, יא) – וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת־אֵשֶׁת אָבִיו עֶרְוַת אָבִיו גִּלָּה מוֹת־יוּמְתוּ שְׁנֵיהֶם דְּמֵיהֶם בָּם,

ר"י (לפי רבא והברייתא) כאמור למד גז"ש:
מפרק כ לפרק יח – ערוות אביך זה אשת אביך, ו"אמך היא" מלמד שאם היא גם אשת אביך וגם אמך – חייב רק משום "אמך",
ומפרק יח לפרק כ – שיש עונש גם על אשת אביו וגם על אמו.

רבנן לא עושים גז"ש, ולכן בפרק יח מדובר רק על אמו, ואין מקור שבאשת אביו + אמו חייב רק על אמו, ולכן חייב שתיים,

עכשיו נשלים את הלימודים לדעת רבנן וקצת לר"י:

א. פרק יח –
עֶרְוַת אָבִיךָ וְעֶרְוַת אִמְּךָ לֹא תְגַלֵּה אִמְּךָ הִוא לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָהּ (יח, ז)

1. A. "ערוות אביך" הכוונה למשכב זכר עם אביו ולא לאשת אביו,
   וממילא הפסוק לא מתייחס לאשת אביו, ואין לימוד שאשת אביו + אמו חייב רק על אמו.

והרי כבר יש איסור של משכב זכר? לעבור עליו בשני איסורים,

וכפי שאמר רב יהודה שחייב שתיים,
וכן מי שבא על אחי אביו חייב שתיים – עֶרְוַת אֲחִי־אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה אֶל־אִשְׁתּוֹ לֹא תִקְרָב דֹּדָתְךָ הִוא (ויקרא יח, יד) – שגם כאן ערוות אחי אביך הכוונה למי שבא על אחי אביו.

            האם גם לר"י חייב שתיים?

בבא על אחי אביו – גם ר"י מודה (כי הרי המשך הפסוק כבר מדבר על אשת אחי אביו)

בבא על אביו – יש שתי איכא דאמרי בברייתא,

וזה תלוי במחלוקת אביי ורבא האם עונשים מן הדין, ולומדים קל וחומר מאחי אביו לאביו (שזה חמור יותר).

1. B. מה המקור של רבנן לאזהרה של אשת אביו?
   (הרי לדעתם הפסוק עוסק בבא על אביו, ובאמו, ואשת אביו לא מוזכרת)

רבנן – פסוק אחר כך: עֶרְוַת אֵשֶׁת־אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה עֶרְוַת אָבִיךָ הִוא (יח, ח)

ר"י – זה מלמד שהאיסור גם לאחר מות אביו,

רבנן – לאחר מיתה נלמד מהסיפא – "עֶרְוַת אָבִיךָ הִוא"

ר"י – הסיפא ללמד שחייב רק 1 (משום אשת אביו, ולא אשת איש)
ואמנם במשנה ר"י לא אמר את זה אבל כך עולה.

            ואילו רבנן חולקים – חייב שתיים.

ב. בפרק כ (העונש) –
וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת־אֵשֶׁת אָבִיו עֶרְוַת אָבִיו גִּלָּה מוֹת־יוּמְתוּ שְׁנֵיהֶם דְּמֵיהֶם בָּם (כ, יא)

מה המקור לעונש באשת אביו לאחר מיתה + עונש על אימו?
לר"י – הגז"ש הנ"ל בין פרק יח לפרק כ,
אבל לרבנן (שאין גז"ש) –

לאחר מיתה – "עֶרְוַת אָבִיו גִּלָּה" בפרק כ מיותר ומלמד גם לאחר מיתה.

אמו – "אִמְּךָ הִוא" (יח, ז) – מלמד שהיא אמו גם אם אינה אשת אביו.

(נד. 3- לפני המשנה)

חלק ב – כלתו –

והרי בפסוק יש שני ביטויים ושני איסורים, אז שיהיה חייב שתיים?
"עֶרְוַת כַּלָּתְךָ לֹא תְגַלֵּה אֵשֶׁת בִּנְךָ הִוא לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָהּ" (יח, טו)

עונה אביי – הפסוק פתח בכלה וסיים באשת בנו ללמד שהם אותו דבר, ולכן חייב 1.

(נד. במשנה)

חלק ג – משנה: משכב עם זכר ובהמה

לסיכום:

ועכשיו באריכות:

א. הבא על זכר – מקור שבסקילה:

עונש לשוכב + נשכב:
ויקרא כ, יג – "וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת־זָכָר מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה עָשׂוּ שְׁנֵיהֶם מוֹת יוּמָתוּ דְּמֵיהֶם בָּם", דְּמֵיהֶם בָּם – גז"ש מאוב וידעוני "דְּמֵיהֶם בָּם" שזה בסקילה (כמו שראינו אתמול),

וזה בין גם השוכב (אֲשֶׁר יִשְׁכַּב)
וגם הנשכב (שְׁנֵיהֶם)

אזהרה לשוכב + נשכב:

שוכב – (ויקרא יח, כב) – "וְאֶת־זָכָר לֹא תִשְׁכַּב מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה הִוא"
וגם הנשכב –

רי"ש – "וְלֹא־יִהְיֶה קָדֵשׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל" – מתייחס לנשכב (גור אריה)

נפק"מ – אם שכב ונשכב בהעלם אחד – חייב שתיים (אלו שני איסורים)

ר"ע – דורשים "לֹא תִשְׁכַּב" – "לא תִשַכֵב"

נפק"מ – אם שכב ונשכב בהעלם אחד – חייב אחד (זה איסור אחד)

[אגב, מאותו פסוק גם למדו:
1. מספיק שאחד מהם (השוכב/נשכב) יהיה גדול – הוא חייב.
2. גם באישה יש שתי שכיבות – כדרכה ושלא כדרכה].

(נד: 8+)

ב. השוכב עם בהמה – מקור שבסקילה

סקילה לשוכב + נשכב –

שוכב – ויקרא כ, טו – "וְאִישׁ אֲשֶׁר יִתֵּן שְׁכׇבְתּוֹ בִּבְהֵמָה מוֹת יוּמָת וְאֶת־הַבְּהֵמָה תַּהֲרֹגוּ", ועושים גז"ש ממסית – "כִּי הָרֹג תַּהַרְגֶנּוּ… וּסְקַלְתּוֹ בָאֲבָנִים וָמֵת" (דברים יג, י),

נשכב – כׇּל־שֹׁכֵב עִם־בְּהֵמָה מוֹת יוּמָת (שמות כב, יח) – אם אינו עניין לשוכב תנהו לנשכב.

אזהרה לשוכב + נשכב –

שוכב – ויקרא יח, כג – "וּבְכׇל־בְּהֵמָה לֹא־תִתֵּן שְׁכׇבְתְּךָ"
וגם הנשכב –

רי"ש –

1. "וְלֹא־יִהְיֶה קָדֵשׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל" – מתייחס לנשכב (גור אריה)

נפק"מ – אם שכב ונשכב בהעלם אחד – חייב שתיים (אלו שני איסורים)

2. אביי (בהמשך הגמרא) חולק:
   "קדש" זה רק אם אדם בא עליו, לא בהמה

אלא המקור זה בשני שלבים:

1. יש היקש בין שוכב לנשכב:
   בפסוק של העונש לנשכב (שמות כב, יח – כׇּל־שֹׁכֵב עִם־בְּהֵמָה מוֹת יוּמָת) התורה כתבה את הנשכב בלשון שוכב – מכאן שיש היקש בין שוכב לנשכב.
2. נלמד מהשוכב לנשכב:
   כיוון שלשוכב יש עונש ויש אזהרה (כיוון שלשוכב – ולומד מכאן גם את האזהרה,
   שיש פה היקש בין נשכב לשוכב: כמו שלשוכב יש עונש ואזהרה (ויקרא יח, כג – "וּבְכׇל־בְּהֵמָה לֹא־תִתֵּן שְׁכׇבְתְּךָ"), גם לנשכב יש אזהרה.

נפק"מ – אם שכב ונשכב בהעלם אחד – חייב אחד (אותו לימוד)

ר"ע – דורשים "שְׁכׇבְתְּךָ" – "שְכּיבָתְךָ"

נפק"מ – אם שכב ונשכב בהעלם אחד – חייב אחד (זה אותו איסור)

ג. עוד נפקא מינות:

שילוב בין השניים – הנרבע לזכר ולבהמה בהעלם אחד – כאן זה מתהפך:

לר"ע – חייב שתיים (כל אחד נלמד ממקור אחר – לא תִשַכֵב, שְכּיבָתְךָ)

לרי"ש הראשון – חייב אחד, כי שניהם נלמדו מ"קדש".

לרי"ש לפי אביי – גם שתיים, כי לכל אחד מקור אחר (קדש, כׇּל־שֹׁכֵב עִם־בְּהֵמָה)

שילוב של ארבעת המקרים – עם שכב עם זכר ונשכב, ושכב עם בהמה ונשכב:

לר"ע 2 (בכל תחום זה אותו איסור, אז אחד לכל תחום)

לרי"ש חייב 3 –

לרי"ש הראשון (ר' אבהו) – הנרבע בשני המקרים אותו לימוד (קדש), והשוכב השני התחומים שני לימודים שונים.

לרי"ש לאביי – בבהמה השוכב והנשכב באותו איסור, ובזכר שני לימודים שונים.