סנהדרין סו – גמרא הדף היומי

לעילוי נשמת טובה טויבע בת שלמה ולנר ז"ל
להקדשת שיעור ותמיכה בשיעורים ליחצו כאן

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב
לחוברת הסיכום באתר | לרכישת ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
להדפסת התרשים של הדף

סיכום הדף היומי, סנהדרין סו

(סו. משנה ראשונה – סז. 1+ משנה ראשונה)

המשך חייבי סקילה

חלק א – המחלל את השבת בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת[1]

איזה חילול שבת יש שאינו מחייב כרת וחטאת?

1. תחומין, שלפי ר"ע זה דאורייתא, אבל רק לאו ולא כרת וחטאת.

בניגוד לחכמים שזה בכלל לא דאורייתא.

2. הבערה, לפי רי"ס שהבערה ללאו יצאת,

בניגוד לר' נתן שלחלק יצאת, ויש בזה כרת וחטאת.

חלק ב – משנה: המקלל אביו ואמו

א. משנה – דווקא אם השתמש בשם ה' (שם הוי-ה, שם אדנות),

ואם השתמש בכינוי – רחום, חנון (ראינו אותה מחלוקת לגבי מגדף בדף נו) –

ר"מ – חייב,

חכמים – פטור

גמרא – חכמים זה ר' מנחם ברי"ס –
שדרש את הפסוק במגדף – "וְנֹקֵב שֵׁם־ה' מוֹת יוּמָת רָגוֹם יִרְגְּמוּ־בוֹ כׇּל־הָעֵדָה כַּגֵּר כָּאֶזְרָח בְּנׇקְבוֹ־שֵׁם יוּמָת" (ויקרא כד, טז) – " בְּנׇקְבוֹ־שֵׁם יוּמָת" מיותר, וכיוון שלא נצרך למגדף, אז מלמד למקלל אביו ואמו.

(שורה צרה אחרונה)

ב. ת"ר –  היקף העונש –

ויקרא כ, ט – "כִּי־אִישׁ אִישׁ אֲשֶׁר יְקַלֵּל אֶת־אָבִיו וְאֶת־אִמּוֹ מוֹת יוּמָת, אָבִיו וְאִמּוֹ קִלֵּל דָּמָיו בּוֹ",

1. כִּי־אִישׁ אִישׁ – לרבות בת, טומטום ואנדרוגינוס
2. אֶת־אָבִיו וְאֶת־אִמּוֹ –

ר' יאשיה – לכאורה דווקא בקילל את שניהם יחד,

אָבִיו וְאִמּוֹ קִלֵּל – ללמד שגם כל אחד בנפרד.

ר' יונתן – לא צריך לימוד נוסף, מספיק אֶת־אָבִיו וְאֶת־אִמּוֹ – שהכוונה בנפרד.

ואם כן סוף הפסוק נדרש למשהו אחר – שגם לאחר שמתו (דף פה.).

3. "מוֹת יוּמָת אָבִיו וְאִמּוֹ קִלֵּל דָּמָיו בּוֹ" – גז"ש מאוב וידעוני שבסקילה.

ג. אזהרה מניין – כמה שלבים:

1. נלמד בניין אב (הצד השווה) מדיין ונשיא:
   אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל – דיין, וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר – נשיא,

והצד השווה:
אולי דווקא בדיין כי אתה מצווה על הוראתו (בענייני הלכה)? בנשיא לא,
אולי דווקא בנשיא כי אתה מצווה על המראתו (בענייני מלכות)? בדיין לא.

דחייה – מה להצד השווה שבשניהם גדולתם גרמה.

2. נצרף את חרש לבניין האב – "לֹא־תְקַלֵּל חֵרֵשׁ" (ויקרא יט, יד)

והצד השווה:
אולי דווקא בחרש בגלל חרישותו ושפלותו? דיין ונשיא יוכיחו,
אולי דווקא דיין ונשיא בגלל גדולתם? חרש יוכיח.

דחייה – אולי דווקא בשלושתם שהם משונים (לגדולה או לשפלות)?

תשובה – אם כן מספיק לכתוב אחד מהגדולים, למשל נשיא וחרש,
ונלמד דיין מהם שגם הוא משונה,
לכן אם אינו עניין לדיין תנהו עניין לאביו.

קשה – זה טוב לרי"ש שאלוהים כאן זה דיין, ואז זה מיותר ויש הצד השווה כנ"ל, אבל לר"ע וראב"י זה קודש ואין לך מקור נוסף לדיין.

תשובה – לומדים חול (דיין) מקודש, וכך יש מקור לדיין, ואיסור הנשיא מיותר.

איך אפשר ללמוד חול מקודש?
כי אם זה רק קודש, היה כתוב "אֱלֹקִים לֹא תָּקֵל",
מזה שכתוב "לֹא תְקַלֵּל" משמע לרבות גם לחול.

חלק ג – הבא על נערה מאורסה

משנה – חייב סקילה ב4 תנאים (אחרת זה רק חנק):

1. נערה (מ12 ו2 שערות למשך חצי שנה),

ולא גדולה יותר (אלא חנק)
ולא קטנה יותר (ונראה בהמשך מה דינו)

2. בתולה
   (ולכן אם באו עליה שני אנשים, הראשון סקילה השני חנק)
3. מאורסה
   (אבל אם נכנסה לחופה היא נשואה ודינה חנק)
4. בבית אביה
   (אבל אם שלח אותה אביה לבית הבעל אפילו שעוד לא הגיעה – חנק).

גמרא –

א. ת"ר – המקור:
דברים כב, כג – כִּי יִהְיֶה נַעֲרָ (1) בְתוּלָה (2) מְאֹרָשָׂה (3) לְאִישׁ וּמְצָאָהּ אִישׁ בָּעִיר וְשָׁכַב עִמָּהּ –

ואת בבית אביה (4) לומדים מפסוק כא שם שמדבר על מוציא שם רע, שגם שם מדובר על נערה שזינתה, וכתוב "לִזְנוֹת בֵּית אָבִיהָ".

ב. לגבי קטנה –

1. A. האם הבועל חייב עליה סקילה –

ר"מ – קטנה לא,
אבל חכמים – גם קטנה כלולה.

1. B. ואומר רב – משנתנו שאמרה דווקא נערה היא כר"מ (לאפוקי בוגרת וקטנה),

שואל רב אחא מדפתי – אולי זה רבנן, והתכוונו רק לאפוקי בוגרת?

עונה רבינא – מזה שכתוב במשנה "אינו חייב עד שתהא נערה" משמע שאינו חייב על קטנה עד שתגדל ותהיה נערה (אחרת היה כתוב "אינו חייב אלא על נערה").

1. C. איבעיא להו – לפי ר"מ שבקטנה לא חייב סקילה, מה כן חייב?

שלב א – באמוראים:

רב – חייב חנק,

מקשה ר' יעקב בר אדא – כתוב לגבי שוכב עם אשת איש (חנק) – "וּמֵתוּ גַּם־שְׁנֵיהֶם" (פסוק כב) – יש חנק רק אם שניהם בחנק, ואילו כאן הקטנה פטורה.

עונה שמואל – נלמד מפסוק כה –
שם מדובר באונס נערה שלא מדעתה ויש כפלות:
וּמֵת הָאִישׁ אֲשֶׁר־שָׁכַב עִמָּהּ לְבַדּוֹ + וְלַנַּעֲרָ לֹא־תַעֲשֶׂה דָבָר,
ולכן לומדים מ"וּמֵת הָאִישׁ אֲשֶׁר־שָׁכַב עִמָּהּ לְבַדּוֹ" למקרה שלנו של בא על קטנה – שרק הוא מת בחנק והיא פטורה.

(סו: באמצע)

שלב ב – זו מחלוקת תנאים:

ר' יונתן – הבועל קטנה בחנק,
כי אפשר שרק הוא ימות – "וּמֵת הָאִישׁ אֲשֶׁר־שָׁכַב עִמָּהּ לְבַדּוֹ"

ומה לומד מ- "וּמֵתוּ גַּם־שְׁנֵיהֶם" –
בא למעט מעשה חידודים (אם האיש נהנה והאישה לא, שלא הכניס איברו)

ואילו ר' יאשיהו – זה כלום ואין צורך בלימוד למעט את זה.

ר' יאשיה – הבועל קטנה פטור,
כי צריך שיהו שניהם שווים – "וּמֵתוּ גַּם־שְׁנֵיהֶם".

[שלב ג – מה לומד מ"וּמֵת הָאִישׁ אֲשֶׁר־שָׁכַב עִמָּהּ לְבַדּוֹ" –
לגבי באו על נערה מאורסה עשרה אנשים שלא כדרכה (כך שעדיין בתולה) –
רבנן – כולם בסקילה (כי היא בתולה),
רבי – הראשון בסקילה והשאר בחנק, ואת זה לומר מ"וּמֵת הָאִישׁ אֲשֶׁר־שָׁכַב עִמָּהּ לְבַדּוֹ" – רק הראשון.

[אגב, עוד ברייתא שבה רבי אמר את זה בבדרך אגב:
"וּבַת אִישׁ כֹּהֵן כִּי תֵחֵל לִזְנוֹת… בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף" (ויקרא  כא, ט) – תחל מלשון התחלה"

כלומר – חייבת שריפה דווקא בארוסה שזו ביאתה הראשונה.[2]

ומביא לזה שני מקורות:

1. תֵחֵל – מלשון התחלה, שזו ביאתה הראשונה.
2. היקש מנערה מאורסה (כי שתיהן יצאו מהכלל הרגיל של אשת איש שזינתה בחנק):
   כמו שנערה מאורסה זאת הביאה הראשונה (ומביא את המקור הנ"ל – "וּמֵת הָאִישׁ אֲשֶׁר־שָׁכַב עִמָּהּ לְבַדּוֹ"), גם בת איש כהן.

אבל – רב יוסף הסביר את רבי אחרת לגבי בת כהן:
לא שזו ביאתה הראשונה אלא החילול הראשון שלה,
כלומר שנישאה לכשר ולא לפסול (ונשרפת גם נשואה ובעולה),
אבל נישאה לפסול וכבר התחללה – מיתתה כמו בת ישראל בחנק.

לפי זה מה הוא לומד מנערה מאורסה? הרי שם זה דווקא ביאתה הראשונה?

תשובה – אכן לא לומד משם, ורק הזכיר את זה כסימן בעלמא – שגם שם וגם כאן זה ההתחלה של משהו (שם ביאה ראשונה, כאן חילול ראשון).

[1] בניגוד למקרים שראינו אתמול (ידעוני לפי ר"ל, מגדף לפי ר"ע) ששם יש סקילה ואין כרת וחטאת, כאן בשבת יש תלות בין הדברים, ויש סקילה רק על חטאים של כרת וחטאת.

[2] ראינו בזה מחלוקת תנאים בדף נא