סנהדרין פג – גמרא הדף היומי

Download

{enclose sanhedrin_83.mp3}

להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן

סיכום הגמרא, דף יומי סנהדרין פג

(פב: שליש תחתון – פג: 2 שורות מלמטה )
א. קנאין פוגעין בו – (גונב קסוה, מקלל בקוסם, בועל ארמית וכהן שמשמש בטומאה).
האם על משמש בטומאה יש מיתה בידי שמיים? ובעצם זו שאלה כללית על כל המקרים.
רב אחא – יש מיתה (אחרת איך יתכן שהורגים אותו?! (חידושי הר"ן – לא היה הלמ"ס אם מהתורה אין מיתה בידי שמיים, או רמז אחר)),
רב ששת – אין (אם יש מיתה, אז נחכה לה' שיהרוג אותו).
A. ראיות משאר המקרים – רב ששת מביא אותם כמקרים שאין בהם מיתה, אך רב אחא:
גונב קסוה – יש רמז ("ולא יבואו לראות כבלע את הקודש ומתו"),
מקלל בקוסם – דומה למקלל "יכה יוסי את יוסי".
בועל ארמית – "בגדה יהודה… יכרת ה' לאיש".
B. ראיות מברייתות –
1. ברייתא שאומרת שכל העבודות במקדש שהם לא העבודה הסופית (למשל – יוצק שמן על מנחה), אלא יש אחריהן עוד עבודה, אז מי שעושה אותם בצורה אסורה, לא חייב. מה זה הצורות האסורות: מחוץ לעזרה, זר, כהן טמא, מחסור בגדים, לא רחוץ ידיים ורגליים.
לעומת זאת בהקטרה (שזה הפעולה הסופית -"עבודה תמה") – חייב. לגבי זר – הכוונה שחייב מיתה, אז סביר שגם לגבי טומאה הכוונה למיתה. דחיית רב ששת – לאו דווקא, אלא חייב רק "לאו". [ולפי"ז – בעבודה לא תמה – אפילו אין לאו (וזה שלומדים מפסוק שטמא אסור גם בשאר עבודות – זה רק אסמכתא)]
2. ברייתא מפורשת עם רשימה של איסורים שיש עליהם מיתה בידי שמיים – ביניהם כהן ששימש בטומאה.

ב. רשימת האיסורים עם מיתה בידי שמיים

איסורי אכילה:
2. תרומה בטומאה – "ושמרו את משמרתי ולא ישאו עליו חטא, ומתו בו כי יחללוהו, אני ה' מקדשם" (ויקרא כב,ט). (ומכאן גם שבתרומה טמאה פטור, כי היא כבר מחוללת).
3. זר בתרומה – מחלוקת הברייתא ורב כהנא ורב אסי – מיתה – "וכל זר לא יאכל קודש" (ויקרא כב,י) – שזה פסוק אחרי תרומה בטומאה ("ומתו בו")). רב (תנא ופליג) – רק מלקות (כי יש הפסק בסוף הפסוק הקודם – "אני ה' מקדשם").
1. איסור טבל – ולא יחללו את קדשי בני ישראל אשר ירימו לה'" (ויקרא כב,טו). בפשט – זר בתרומה, דרשה – איסור טבל ("ירימו" – בעתיד). ומניין שבמיתה – גזירה שווה – חילול חילול מאכילת תרומה בטומאה.
איסורים שקשורים לעבודה במקדש ושנלמדים מתרומה בטומאה:
5. כהן טמא (מסעיף א) – "דבר אל אהרן ואל בניו וינזרו מקדשי בני ישראל ולא יחללו את שם קדשי" (ויקרא כב,ב).
6. טבול יום – "קדושים יהיו לאלוקיהם ולא יחללו שם אלוקיהם כי את אישי ה' לחם אלוקיהם הם מקריבים והיו קודש" (ויקרא כא,ו), וכיון שכבר יש פסוק לטמא, אז לומדים לטבול יום (אם אינו עניין…). ומניין שמיתה – חילול-חילול מתרומה בטומאה (ב,2).
8. מחוסר כפרה – לגבי יולדת – "וכיפר עליה הכהן וטהרה", מכאן שלפני הכפרה עדיין נחשבת טמאה.

פסוקים מפורשים
4. זר ששימש -"והזר הקרב יומת" (במדבר יח,ז).
7. מחוסר בגדים – "וחגרת אותם אבנט וכו'… והיתה להם כהונה לחוקת עולם" (שמות כט,ט) – בלי הבגדים הם כזרים.

9. לא רחוץ ידיים ורגליים – "בבואם אל אהל מועד ירחצו מים ולא ימותו, או בגשתם אל המזבח להקטיר אישה לה', ורחצו ידיהם ורגליהם ולא ימותו" (שמות ל,כא).
10 שתויי יין – "יין ושכר אל תשת… ולא תמותו" (ויקרא י,ח).
11. פרועי ראש – נלמד מיין – ביחזקאל (מד) יש סמיכות בין פסוק שאוסר פרועי ראש לפסוק שאוסר יין.

ד. שוב, הדברים שנלמדים מאכילת תרומה בטומאה
1. מהסמיכות – זר בתרומה
2. גזירה שווה לתרומה בטומאה – איסור טבל, עבודה במקדש בטומאה (ומחוסר כפרה = טמא), טבול יום.

למה לא למדו את הגזירה שווה מ"נותר"? (כי את קודש ה' חילל").
1. רבינא – בשלושתם יש חילול בלשון רבים, ואילו בנותר – לשון יחיד.
2. הגמרא –
איסור טבל דומה לתרומה בטומאה – שניהם בפירות, תלויים בארץ, שניהם בחולין (ולא שייכים בפיגול ונותר), לשניהם יש היתר (הפרשה, תרומה), ושניהם קשורים לתרומה.
[ודומה לנותר בפחות דברים – שניהם פסול באוכל עצמו ולא באדם, שניהם לא קשורים לטומאה (ואין להם טהרה במקוה)].
עבודה בטומאה דומה לתרומה בטומאה – שניהם פסול בגוף הכהן הטמא, שניהם קשורים לטומאה, וממילא – לשניהם טהרה במקווה. [ודומה לנותר – שניהם קשורים לקודשים ולמקדש,וממילא שניהם שייכים בפיגול].