סנהדרין פז – גמרא הדף היומי

לתרומת זכר למחצית השקל לאתר סיני ליחצו כאן

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב
לחוברת הסיכום באתר | לרכישת ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
להדפסת התרשים של הדף

סיכום הגמרא, דף יומי סנהדרין פז

(פו: במשנה למטה עד פח. 4+)

המשך הנחנקים: זקן ממרא

כלומר חכם שמורה הלכה בניגוד להכרעת הסנהדרין.

הפסוקים (דברים יז) –

ח – כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין־דָּם  לְדָם בֵּין־דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹקֶיךָ בּוֹ׃

ט – וּבָאתָ אֶל־הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל־הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט׃

י – וְעָשִׂיתָ עַל־פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ מִן־הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר ה' וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ׃

יא – עַל־פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל־הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר־יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא תָסוּר מִן־הַדָּבָר אֲשֶׁר־יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל׃

יב – וְהָאִישׁ אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂה בְזָדוֹן לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ אֶל־הַכֹּהֵן הָעֹמֵד לְשָׁרֶת שָׁם אֶת־ה' אֱלֹקֶיךָ אוֹ אֶל־הַשֹּׁפֵט וּמֵת הָאִישׁ הַהוּא וּבִעַרְתָּ הָרָע מִיִּשְׂרָאֵל׃

יג – וְכׇל־הָעָם יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ וְלֹא יְזִידוּן עוֹד׃

המשנה –

1. זקן ממרא הוא מי שממרה את דעת הבית דין הגדול (71) שבירושלים.
2. תיאור תהליך המחלוקת שלו עם החכמים –
   הזקן נחלק עם בית הדין שבעירו (כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט),
   צריכים לעלות לבתי הדין שבירושלים שיכריעו (וְעָלִיתָ אֶל־הַמָּקוֹם…)

והולכים ל3 בתי דינים:
בי"ד שבפתח הר הבית (23),
בי"ד שבפתח העזרה (23)
בי"ד שבלשכת הגזית (71)

בכל פעם הזקן מתאר מה הוא אמר ומה שאר החכמים אמרו,
אם יש להם קבלה יגידו, ואם לא (או שהזקן לא מקבל את הקבלה) יעברו לבי"ד הבא.
הבי"ד האחרון (הגדול) מכריע ע"פ קבלה או דרשה.

אם בכ"ז הלך החכם והורה לעשות אחרת – נהרג (אך אם רק לימד בלי להורות – פטור).

1. תלמיד (שאינו בן 40 ולא הגיע להוראה) פטור.

מקור בתחילת הגמרא – "כִּי יִפָּלֵא" – במופלא שבבי"ד, כלומר דווקא חכם שראוי להוראה ויושב בבי"ד.

גמרא –
נראה שתי ברייתות, ואז נראה איך ברייתא א מסתדרת עם ר"מ שבברייתא ב.

א. ברייתא א – התחומים בהלכה ודרכי הלימוד (פסוק ח)

כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין־דָּם  לְדָם בֵּין־דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹקֶיךָ בּוֹ –

מִמְּךָ – עיבור שנה

(מִמְּךָ רומז ל"מִמֵּךְ יָצָא חֹשֵׁב עַל־ה' רָעָה יֹעֵץ בְּלִיָּעַל" (נחום א),
ו"יֹעֵץ" זה עיבור שנה, כי זה דורש עצה וחכמה)

דָבָר – דברים שנלמדו בהלכה למשה מסיני

לַמִּשְׁפָּט – דברים שנלמדו בגזירה שווה

בֵּין־דָּם  לְדָם – דם נידה, לידה, זיבה

בֵּין־דִּין לְדִין – דיני נפשות, ממונות, מכות (מלקות)

וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע – נגעי אדם, בגדים, בתים

דִּבְרֵי – דברים שתלויים בדיבור: חרמין, ערכין, הקדשות

רִיבֹת – דברים שנובעים ממריבה: סוטה, עגלה ערופה, טהרת מצורע

בִּשְׁעָרֶיךָ – לקט, שכחה ופאה ("ואכלו בשעריך" ( דברים כו)).

[עוד חלקים בפסוק:

כִּי יִפָּלֵא – במופלא שבבי"ד

וְקַמְתָּ –
מהבי"ד, כלומר גם הבי"ד באים איתו,

וְעָלִיתָ –
מלמד שבית המקדש גבוה מכל ארץ ישראל,

ואגב, גם ארץ ישראל גבוהה משאר הארצות – אֲשֶׁר הֶעֱלָה וַאֲשֶׁר הֵבִיא אֶת־זֶרַע בֵּית יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹנָה וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת… (ירמיהו כג).

אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹקֶיךָ בּוֹ –
מלמד שהמקום גורם (שרק אם נחלק על בית הדין כשהם במקומם – נהרג).

(פז. באמצע)

ב. ברייתא ב – ת"ר – 1. רמת האיסור. 2. עד כמה הוא מפורש בתורה

ר"מ –

1. מקל – דווקא שהתיר איסור כרת

גמרא – גז"ש "דבר-דבר" מפר העלם דבר של ציבור, שזה דווקא על כרת.

2. מחמיר – גם איסור שאינו מפורש בתורה אלא בחכמים.

ר"י –

1. מחמיר – גם אם התיר איסור שאינו כרת
2. מקל – דווקא איסור שעיקרו מפורש בתורה (והפרטים נלמדו ע"י חכמים, והזקן חלק על אותו פירוש).

גמרא – פסוק יא – "עַל־פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ": התורה – מפרש, אשר יורוך – חז"ל.

ר"ש –

מחמיר כשני הצדדים:
1. מחמיר כר"י – שגם שאינו כרת,
2. וחמיר כר"מ – שגם אם אינו מפורש כלל (אפילו דקדוק אחד).

גמרא – מקור לשני הדברים:
וְעָשִׂיתָ עַל־פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ מִן־הַמָּקוֹם – אפילו כלדהו.

(פז. 9-)

ג. רב פפא: איך ר"מ (שדווקא כרת) מסתדר עם כל התחומים המוזכרים בבברייתא א –

מִמְּךָ – עיבור שנה –

למשל שנחלק על בי"ד לגבי האם מעברים את השנה גם אחרי פורים (מח' בעדויות), וזה כרת כי יכול לגרום להתיר חמץ בפסח.

דָבָר – דברים שנלמדו בהלכה למשה מסיני

יש הלמ"ס שמיש ראתה דם ביום ה11 של ימי זיבה לא צריכה לשמור יום נקי למחרת, אלא טובלת עוד באותו לילה.
ר"ל מקל אומר שכן הדין במי שראתה ביום ה10, ורי"ח מחמיר ואומר שלא (אלא צריכה יום נקי נוסף, כמו בראתה בשאר הימים.

אם הזקן פסק בזה הוא מתיר זבה לבעלה שזה כרת.

(פז: 1+)

לַמִּשְׁפָּט – דברים שנלמדו בגזירה שווה –

            שחכמים דרשו גז"ש שגם בתו מאנוסתו אסורה בכרת

בֵּין־דָּם  לְדָם – דם נידה, לידה, זיבה

דם נידה – במחלוקת לגבי דם ירוק (שעקביא בן מהללאל מטמא וחכמים מטהרים) (משנה נידה יט.), ואם פסק בזה נגד הבי"ד זה כרת

(בין אם הקל, ובין אם החמיר כי זה יוביל לקולא – שהיא תתחיל לספור ימי נידה כבר מהדם הירוק).

דם לידה – במחלוקת אם האישה שופעת דם במעבר בין השבועיים של דם טמא ל66 ימי דם טהור (נידה לה:),

רב – הדם מעכשיו טהור (כי יש מעיין אחד וגזה"ג שמעכשיו טהור), ואם הקל בזה כרב נגד הבי"ד – כרת.
לוי – הדם עוד טמא (כי יש שני מעיינות, והטמא עוד לא נסגר)

דם זיבה – אישה שראתה 3 ימים בימי הזיבה (כך שאמורה להיות זבה גדולה), אבל זה היה בזמן שקשתה ללדת –

אם אכן ילדה מיד אח"כ – טהורה מזיבה,
אבל אם הפסיקה – נחשבת גם זבה (=יולדת בזוב),

כמה הפסיקה –
ר"א – מעל לעת
ר' יהושע מקל (הפסקה גדולה יותר) – לילה ואז יום,

אם הזקן הקל כר' יהושע – כרת.

בֵּין־דִּין לְדִין – דיני ממונות, נפשות, מכות (מלקות)
(ברשימה זאת זה נפק"מ לכרת אם קביל כסף שלא כדין וקידש בזה אישה, ואז בא עליה אדם אחר – אם הכסף היה שלו, היא מקודשת, ואז הבועל והאישה חייבים כרת, ואם לא אז לא)

(פז: באמצע)

דיני ממונות – אם שניים (במקום 3) דנו לחייב אדם בתשלום,

שמואל – בדיעבד דיניהם דין,
רב – דיניהם לא דין,
וזה נפק"מ לכרת אם מקבל הכסף יקדש בזה אישה כנ"ל.

דיני נפשות –

שמות כא – וְכִי־יִנָּצוּ אֲנָשִׁים וְנָגְפוּ אִשָּׁה הָרָה וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ וְלֹא יִהְיֶה אָסוֹן עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ כַּאֲשֶׁר יָשִׁית עָלָיו בַּעַל הָאִשָּׁה וְנָתַן בִּפְלִלִים. וְאִם־אָסוֹן יִהְיֶה וְנָתַתָּה נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ –

זה מקרה של התכוון להרוג את א' והרג את ב' – נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ – ויש מחלוקת בברייתא:

רבי – ממון,
רבנן – נפש, ולא ממון

(וזה נפק"מ לכרת אם יורש ההרוג יתפוס כסף מההורג ויקדש בזה אישה).

מכות –

יש מחלוקת במשנה בתחילת סנהדרין (ב.) כמה דיינים צריך לדיני מכות (חיוב מלקות על לאו)  –

רבנן – 3,
רי"ש – 23,

אם 3 דנו אותו, והמוכה יתפוס כסף מהדיינים כי יאמר שחבלו בו סתם, לרבנן תפס שלא כדין, לרי"ש כדין,
(וזה נפק"מ לכרת אם המוכה יקדש בזה אישה)

(פז: 11-)

וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע – נגעי אדם, בגדים, בתים
ברשיהמ הזאת זה נפק"מ לכרת אם הזקן יכריע לקולא נגד הסנהדרין, והמצורע ייכנס למקדש בטומאתו ויתחייב כרת (אך ראה תוס' פז: ד"ה בפלוגתא).

נגעי אדם –
כדי לטמא צריך מראה של נגע (למשל – בהרת) וגם סימן טמא (למשל – שתי שערות לבנות).
וצריך שהמראה יהיה לפני השערות, ולא להפך.
אם יש ספק מה קדם (משנה נגעים ד, יא) –

רבנן – טמא
ר' יהושע – טהור (כלומר כמראה ללא סימן, וצריך הסגרה).

ואם הזקן טיהר כנגד הבי"ד, ואז נכנס המצורע למקדש – כרת.

נגעי בתים –
גודל ומיקום הנגע (משנה נגעים יב, ג) –

ראב"ש – שני גריסין על שתי אבנים על שני כתלים בפינה ("קיר", "קירות")
חכמים מחמירים – גם על קיר אחד,

ואם הזקן טיהר כראבר"ש, ומישהו נכנס לבית ואז למקדש – כרת.

נגעי בגדים – האם גם בבגדים אומרים שאם ברח הגנע בכל הבגד – טהור.