סנהדרין פח – גמרא הדף היומי

לתרומת זכר למחצית השקל לאתר סיני ליחצו כאן

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב
לחוברת הסיכום באתר | לרכישת ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
להדפסת התרשים של הדף

סיכום הגמרא, דף יומי סנהדרין פח

(פח. 4+ עד פט. במשנה)

חלק א – המשך מציאת כרת בתחומים בהם יש זקן ממרא

דִּבְרֵי – דברים שתלויים בדיבור: ערכין, חרמין, הקדשות

איך זה כרת –
בשלושתם יש מחלוקות האם דבר מסוים הוא הקדש,
אם הוא הקדש אז אם מישהו מעל בו חייב אשם,
ואז אם מישהו אכל את האשם בטומאת הגוף – חייב כרת.

ערכין – המעריך תינוק בן פחות מ30 יום,

חכמים – לא אמר כלום,
ר"מ – אין לו ערך אך יש לו דמים, ונותן דמיו – וממילא הכסף קדוש ומועלים בו ויכול להגיע לכרת כנ"ל.

חרמין –

ר"י ב"ב – סתם חרמין לבדק הבית, ומועלים בהם וכו'.
רבנן – לכהנים, ולא מועלים בהם.

הקדשות –

כמה אנשים צריך כדי לפדות מטלטלין הקדש –

ראב"י – עשרה, ואם פדה בפחות אינו פדוי ומועלים בו כנ"ל.
רבנן – שלושה, ואם פדה בשלושה פדוי ולא מועלים בו.
רִיבֹת – דברים שנובעים ממריבה: סוטה, עגלה ערופה, טהרת מצורע.

בשניים הראשונים זה נפקא מינה לקידושי אישה, וממילא נפק"מ לכרת:

סוטה –

ר"א – הקינוי בפני 2, הסתירה בפני 1 או עצמו.
ר' יהושע – גם הקינוי וגם הסתירה בפני 2.
אז אם נסתרה בפני 1, ולא רוצה לשתות –

ר"א – מאבדת כתובתה,
ר' יהושע – יש לה כתובה, ואם מכרה כתובתה לאחר והבעל מת – והקונה לקח את הכסף – זה אכן שלו, ואם קידש בזה אישה מקודשת.

(פח. באמצע)

עגלה ערופה –

מאיפה מודדים לעיר הקרובה –
ר"א – מטיבורו של הגוף, ר"ע – מחוטמו, ראב"י – מהצוואר,
ואם העיר הנכונה הביאה עגלה, ומישהו קידש בה אישה – אינה מקודשת, אך אם זאת לא העיר הנכונה – מקודשת.

אז אם מדדו מהמקום הלא נכון והביאו עגלה, ומישהו קידש בה –

טהרת מצורע –

אם למצורע ירדה הבוהן למשל אחרי שנצטרע, כך שא"א לשים את דם האשם על הבוהן, מה עושים –

ת"ק – אין לו טהרה לעולם,
ר"א ור"ש – יש לו טהרה (ר"א – נותן הדם על מקום האיבר, ר"ש – נותן על שמאל במקום ימין)

וזה נפק"מ לכרת – כי מתירים לו להיכנס למקדש ואילו לת"ק הוא טמא.

בִּשְׁעָרֶיךָ – לקט, שכחה ופאה ("ואכלו בשעריך" ( דברים כו)).

גם כאן הנפק"מ ממונית, וזה נפק"מ אם קידש אישה האם מקודשת, וזה כאמור נפק"מ לכרת.

לקט ושכחה –

ב"ה – שניים (שיבולים/עומרים, בהתאמה) הם לקט/שכחה, שלושה לא (ואם העני לקח ובהע"ב לקח בחזרה – זה של בעה"ב)

ב"ש – גם שלושה הם לקט, ואם בעה"ב לקח בחזרה זה גזל בידו ואינה מקודשת.

פיאה –

מצווה להפריש כבר בקמה (לפני הקציר), אבל אם לא אז עד מתי יכול –

רבנן – עד המירוח, אח"כ נפטר ואם העני בכ"ז יקח זה גזל ואם קידש אינה מקודשת.

רי"ש – אפילו אחרי שנעשתה עיסה, ואם יקח העני זה לא גזל ומקודשת.

(פח. רבע תחתון)

חלק ב – אופי המחלוקת בין הזקן לבי"ד

יש שני מקורות להלכות (מהחזק לחלש): מפי השמועה, כך הוא בעיני.

באיזה רמה כל אחד מהם טוען –

רב כהנא – דווקא שמקור הבי"ד חזק יותר,
אבל אם שניהם שווים או של הזקן חזק יותר – לא נהרג.

            ר' אלעזר – גם כשהזקן חזק יותר או שווים,
כי גם אז המטרה היא שלא ירבו מחלוקות בישראל.

ראיות –

1. ראיה של רב כהנא –
   שלא הרגו את עקביא בן מהללאל אפילו שנחלק את הבי"ד בארבעה דברים (במסכת עדויות), כי שניהם היו באותה רמה (שמועה).

דחייה – שם לא הרגוהו כי לא הורה הלכה למעשה.

2. ראיה לר' אלעזר –
   משנתנו – "כך דרשתי וכך דרשו חברי" – והגמרא מבינה שהכוונה שהזקן חזק יותר (הוא מפי השמועה, הם מעיניהם), (ערוך לנר – מזה שהזקן הקדים את דבריו לדבריהם) – ונהרג.

דחייה – מדובר גם כשהם שווים או שהבי"ד חזקים.

3. ראיה לר' אלעזר –
   תא שמע – אם בי"ד רוצים למחול לזקן –
   זעירא שמע מאנשי ירושלים – מוחלים,
   חבריו שבדרום – לא מוחלים, כדי שלא ירבו מחלוקות – שזאת הסברא של ר' אלעזר!

(פח: 6:)

חלק ג – אגב: מחלוקות בישראל

תניא –

1. בתחילה לא היו מחלוקות – כי מי שהיתה לו שאלה הלך לבי"ד שלו, ואם לא שמעו במסורת את ההלכה הלכו לבי"ד של העיר הסמוכה, בי"ד שבפתח הר הבית, העזרה, בי"ד הגדול בלשכת הגזית, ואם ה םלא שמעו – קבעו לפי הרוב.

אבל משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכן – רבו מחלוקות בישראל.

2. בחרו את הדיינים מלמטה למעלה,
   וצריך אדם שהוא חכם, שפל ברך, ודעת הבריות נוחה הימנו.

[ואגב – ענוותן ושפל ברך ולומד תורה תמיד ולא מחזיק טובה לעצמו, הוא בן העולם הבא].

(פח: שליש תחתון)

חלק ד – בין אם הורה למעשה לאחרים, ובין אם עשה בעצמו – חייב

ומקשים – אם עשה בעצמו דבר שמחייב מיתה (כמו שבת), אז חייב מיתה גם בלי שיוגדר כזקן ממרא?

תשובה – עדיין דין הזקן ממרא מוסיף חומרא:

1. שלא צריך התראה

ומה אם מדובר במסית – שגם מסית עצמו לא צריך התראה?

2. במסית עצמו נותנים לו לטעון טענה להגן על עצמו, ואילו בזקן לא.

חלק ה – המשך על איזה דין נחלק

תזכורת מאתמול:

ר"מ –

1. מקל – דווקא שהתיר איסור כרת
2. מחמיר – גם איסור שאינו מפורש בתורה אלא בחכמים.

ר"י –

1. מחמיר – גם אם התיר איסור שאינו כרת
2. מקל – דווקא איסור שעיקרו מפורש בתורה (והפרטים נלמדו ע"י חכמים, והזקן חלק על אותו פירוש).

ר"ש –

מחמיר כשני הצדדים:
1. מחמיר כר"י – שגם שאינו כרת,
2. ומחמיר כר"מ – שגם אם אינו מפורש כלל (אפילו דקדוק אחד).

משנתנו כר"י – שהעיקר מפורש, וחלק על הביאור, כמו בתפילין – שהוסיף בית חמישי.
ורב אושעיא – תפילין זאת הדוגמא היחידה (למצוות עשה) שהזקן ימות עליה.

והרי גם בארבעה מינים ו4 ציציות הזקן יכול להוסיף חמישי ולהתחייב?

תשובה – בלולב וציצית ממה נפשך –

אם זה חטיבה אחת (לולב צריך אגד, ציצית צריכה קשירה) – והוסיף את החמישי בתוך החטיבה, אז זה מקולקל מראש ופטור (כדי להתחייב צריך שיהיה "דבר" מתוקן שעליו הוסיף וקלקל).

[ואם היה אגוד/קשור, ואח"כ הוסיף?
במפרשים:
בלולב פטור – כי ברגע שהרים כדי להוסיף יצא יד"ח (משא"כ בתפילין שתמיד יש מצווה להניח תפילין.
בציצית פטור – כי אם פתח את הקשר כדי להוסיף עוד חוט, אז כשקושר זאת עשייה חדשה ויוצא שהיה מקולקל מההתחלה].

ואם זה לא חטיבה אחת (לולב לא צריך אגד, הציצית לא צריכה קשירה), אז גם אם הוסיף לא עשה כלום ופטור.

לעומת זאת בתפילין – זאת אכן חטיבה אחת, ובתהחלה היו תפילין כשרות של 4 בתים, ואז הדביק מבחוץ בית חמישי ופסלם, וחייב.[1]

[1] להשלים בהקלטה את תחילת השיעור (5 חלקים)