לעילוי נשמת הרב משה צבי יוסף, ב"ר שלמה הלפרן ז"ל
לתרומת זכר למחצית השקל לאתר סיני ליחצו כאן
לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב
לחוברת הסיכום באתר | לרכישת ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
להדפסת התרשים של הדף
סיכום הגמרא, דף יומי סנהדרין פט
(פט. במשנה – פט: 6-)
חלק א – המשך זקן ממרא
א. איפה ומתי ממיתים אותו –
ר"ע – בניגוד לשאר מיתות בי"ד, צריך דווקא בבית הדין הגדול בלשכת הגזית ודווקא ברגל
מקור – וְכׇל־הָעָם יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ וְלֹא יְזִידוּן עוֹד (דברים יז, יג)
ר"י – לא מענין את דינו, אלא הורגים מיד, ומפרסמים בכל ישראל למה נהרג.
מקור – הרי לא כתוב "יראו וְיִרָאוּ" אלא " יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ", לכן מספיק לשלוח פרסום.
ב. ת"ר – יש ארבעה שנהרגים וצריכים להכריז עליהם כנ"ל –
(לר"י בכולם מספיק לפרסם, לר"ע בזקן ממרא כאמור לא מספיק לפרסם אלא צריכים להמתין לרגל)
- זקן ממרא – כנ"ל – וְכׇל־הָעָם יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ וְלֹא יְזִידוּן עוֹד (דברים יז, יג)
- מסית – וְכׇל־יִשְׂרָאֵל יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּן וְלֹא־יוֹסִפוּ לַעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הָרָע הַזֶּה בְּקִרְבֶּךָ (דברים יג, יב)
- בן סורר ומורה – וּרְגָמֻהוּ כׇּל־אַנְשֵׁי עִירוֹ בָאֲבָנִים וָמֵת וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ וְכׇל־יִשְׂרָאֵל יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ (דברים כא, כא)
- עדים זוממים – וְהַנִּשְׁאָרִים יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ וְלֹא־יֹסִפוּ לַעֲשׂוֹת עוֹד כַּדָּבָר הָרָע הַזֶּה בְּקִרְבֶּךָ (דברים יט, כ).
למה כאן כתוב "וְהַנִּשְׁאָרִים" ולא וכל העם/ישראל?
שכאן אין צורך להזהיר את כל העם, כי ממילא יש אנשים שפסולים לעדות כמו גזלנים.
(פט. במשנה באמצע)
חלק ב – משנה – המשך הנחנקים: נביא שקר[1]
א. פירוט המתים והמקורות (משנה, ברייתא, ור"י-רב) –
ונפרט – בדברים יח יש שני פסוקים –
בפסוק יט זה מיתה בידי שמיים (אָנֹכִי אֶדְרֹשׁ מֵעִמּוֹ), ומפורטים שם שלושה חטאים,
ובפסוק כ זה מיתה בידי אדם (חנק – וּמֵת הַנָּבִיא הַהוּא), ומפורטים שלושה חטאים
שלושה מיתתם בחנק
אַךְ הַנָּבִיא אֲשֶׁר יָזִיד לְדַבֵּר דָּבָר בִּשְׁמִי אֵת אֲשֶׁר לֹא־צִוִּיתִיו לְדַבֵּר וַאֲשֶׁר יְדַבֵּר בְּשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וּמֵת הַנָּבִיא הַהוּא" (- סתם מיתה זה חנק) (דברים יח, כ)
- שמתנבא מה שלא באמת שמע – "לְדַבֵּר דָּבָר בִּשְׁמִי"
- שמתנבא משהו שלא נאמר לו אלא לנביא אחר – "אֵת אֲשֶׁר לֹא־צִוִּיתִיו" (אלא את חברו)
- המתנבא בשם ע"ז – "וַאֲשֶׁר יְדַבֵּר בְּשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים".
ושלושה מיתתו בידי שמיים –
וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא־יִשְׁמַע אֶל־דְּבָרַי אֲשֶׁר יְדַבֵּר בִּשְׁמִי אָנֹכִי אֶדְרֹשׁ מֵעִמּוֹ (דברים יח, יט) –
- ומי שמוותר (לא מקשיב) על דברי נביא – " וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא־יִשְׁמַע אֶל־דְּבָרַי" (פשט)
- כובש נבואתו ולא אומרה – דרשה: לֹא־יִשְׁמַע – לא ישמיע
- וכן הנביא שלא הקשיב לדברי עצמו – דרשה: לֹא־יִשְׁמַע – לֹא־יִשָׁמַע
(פט. שליש תחתון)
ב. דוגמאות בתנ"ך –
- A. השלושה שמיתתם בחנק –
- שמתנבא מה שלא באמת שמע –
כגון נביא השקר צִדְקִיָּהוּ בֶן־כְּנַעֲנָה שניבא שאחאב ויהושפט ינצחו את ארם.
רקע – אחאב מלך ישראל ניסה לשכנע את יהושפט מלך יהודה להצטרף אליו למלחמה נגד ארם. הוא מביא 400 נביאי שקר שיאמרו שהם ינצחו, חוץ ממיכיהו שמתנבא שיפסידו ואחאב ימות (וכך קרה).
על אחד מנביאי השקר כתוב – וַיַּעַשׂ לוֹ צִדְקִיָּהוּ בֶן־כְּנַעֲנָה קַרְנֵי בַרְזֶל וַיֹּאמֶר כֹּה־אָמַר ה' בְּאֵלֶּה תְּנַגַּח אֶת־אֲרָם עַד־כַּלּוֹתָם (דבהי"ב יח, י).
ומיכיהו גם מספר שה' שאל מי ילך ויפתה את אחאב להילחם, ורוח אחת (גמרא – של נבות היזרעאלי) התנדבה לשרות על נביאי השקר כדי שיתנבאו שהוא ינצח.
ומקשים – אם הרוח ניבאה לו, למה זה אשמתו?
תשובה – היה צריך לדעת מזה ש400 נביאים אמרו אותו ניסוח, זה מראה שזה שקר (סגנון אחד לכמה נביאים, אבל אין שני נביאים מתנבאים באותו סגנון),
וכפי שמצאנו שעובדיה וירמיהו אמרו תוכן דומה (מפלת אדום) אבל בסגנון שונה: עובדיה – זְדוֹן לִבְּךָ הִשִּׁיאֶךָ, ירמיהו – תִּפְלַצְתְּךָ הִשִּׁיא אֹתָךְ זְדוֹן לִבֶּךָ.
ואולי לא ידע את הכלל הזה?
תשובה – יהושפט מלך יהודה היה שם ואמר את זה, שהרי אחרי ששמע את 400 הנביאים ביקש לשמוע עוד נביא, ואומרת הגמרא שזה בגלל הכלל הנ"ל.
- המתנבא משהו שלא נאמר לו אלא לנביא אחר –
כגון חֲנַנְיָה בֶן־עַזּוּר,
כי שמע שה' אמר לירמיהו – כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת הִנְנִי שֹׁבֵר אֶת־קֶשֶׁת עֵילָם רֵאשִׁית גְּבוּרָתָם (ירמיהו מט, לה),
ועשה קל וחומר שאם ה' ישבור את עילם, שרק עזרו לבבל, קל וחומר שישבור את בבל, והלך וניבא – "שָׁבַרְתִּי אֶת־עֹל מֶלֶךְ בָּבֶל" ושלא לדאוג ולא יהיה חורבן, ובסוף חנניה מת.
(ואמנם הקל וחומר עצמו הגיוני, אבל הוא מבוסס על דבר שלא נאמר לו אלא לירמיהו, ולכן היה אסור לו להשתמש בו).
- המתנבא בשם ע"ז –
כגון נביאי הבעל.
(פט. 1-)
- B. השלושה שמיתתם בידי שמיים –
- כובש נבואתו ולא אומרה
כגון יונה בן אמיתי (ואכן ה' כמעט הרגו, אלא שעשה תשובה).
- המוותר (לא מקשיב) על דברי נביא –
כגון חברו של מיכה (זה אותו מִיכָיְהוּ בֶּן־יִמְלָה ממקודם), שלפני הסיפור הנ"ל ביקש מנביא אחר שיכה אותו, והנביא לא רצה, ומיכה אמר שלכן אריה יהרוג אותו.
ואת כל זה עשה כדי לנבא לאחאב – שכפי שהנביא לא רצה להכותו נענש, כך אחאב שחמל על בן הדד מלך ארם ולא הרגו – יהרג.
- וכן הנביא שלא הקשיב לדברי עצמו –
כגון עידו הנביא[2] (מל"א יג, יט) – שהתנבא שלא לאכול לחם ולשתות מים (אחרי שניבא לירבעם שיענש והמזבח בבית אל יחרב).
אך בא אליו נביא זקן ואמר לו אותו ה' ניבא שיזמין את עידו לביתו ושכן יאכל לחם וישתה,
ועידו נכנע ובא איתו ואכל ושתה ואז אריה הרגו.
(פט: 8+)
ג. הערות על המקרים של מיתה בידי שמיים –
- A. לגבי כובש נבואותו – ברייתא – מלקים אותו כדי שינבא
תוספות – זה לא מלקות רגילות על לאו (שהרי אין בו מעשה),
אלא זה מלקות כדי לכפות אותו שיאמר את נבואתו.
ואיך ידעו שהיה אמור לנבא ולא ניבא?
אביי – ה' מנבא גם לחבריו הנביאים, והם ידעו שלא ניבא.
ואולי ה' חזר בו שלא ינבא, ושאר הנביאים לא יודעים את זה?
תשובה – ה' יאמר גם לשאר הנביאים שחזר בו.
והרי ה' חזר בו מהפורענות לנינוה ולא אמר ליונה?
תשובה – שם אמר לו מראש – "וְנִינְוֵה נֶהְפָּכֶת" – שמראש היו שתי אפשרויות – של רעה או של טובה (שיתהפכו ויעשו תשובה).
(פט: שליש)
- B. לגבי מי שלא מקשיב לנביא – איך יכול לדעת שהוא נביא אמת?
- הנביא נותן לו אות (מנבא את העתיד וזה קורה).
- נביא שמוחזק כנביא אמת (ולכן הנביא היה אמור להקשיב למיכה),
ראיות שמספיק שהוא מוחזק[3] –
שיצחק ציית לאברהם להיות מוקרב,
ושיתפו פעולה עם אליהו בקרבנות בהר הכרמל (שחוטי חוץ),
כי שם הם היו מוחזקים.
(פט: באמצע)
חלק ג – אגב – ניסיון העקידה
בראשית כב, א-ב – וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת־אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי. וַיֹּאמֶר קַח־נָא אֶת־בִּנְךָ אֶת־יְחִידְךָ אֲשֶׁר־אָהַבְתָּ אֶת־יִצְחָק וְלֶךְ־לְךָ אֶל־אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ.
וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה – אחרי מה –
- רי"ח – אחר דבריו של שטן,
שהשטן טען כנגד אברהם שקיבל כל טוב ולא הקריב אפילו תור או גוזל לה',
אמר הקב"ה – אפילו אם אומר לו להקריב את בנו – הוא יקריב.
וממשיך לדרוש –
קַח־נָא – "נא" זה לשון בקשה, שאם תיכשל יאמרו שגם בניסיונות הראשונים אברהם עמד במקרה.
אֶת־בִּנְךָ אֶת־יְחִידְךָ אֲשֶׁר־אָהַבְתָּ אֶת־יִצְחָק –
אֶת־בִּנְךָ – שני בנים יש לי
אֶת־יְחִידְךָ – שניהם יחידים לאמם
אֲשֶׁר־אָהַבְתָּ – את שניהם אני אוהב
אֶת־יִצְחָק.
ומודיע לו כך בשלבים כדי שלא תיטרף דעתו.[4]
קדמו שטן לדרך – והגמרא מביאה פסוקים מאיוב ודורשת אותם על שיחה בין השטן לאברהם –
- שאתה כזה צדיק, איך ה' מנסה אותך בדבר כזה?!
ועונה אברהם – וַאֲנִי בְּתֻמִּי אֵלֵךְ (תהלים כו).
- שמעתי שבסוף לא תקריב את בנך אלא שה (כך ניסה למנוע ממנו להקריב)
ועונה אברהם – אתה בדאי, ואינך נאמן.
- ר' לוי – אחר דברי של ישמעאל ליצחק,
שישמעאל התפאר שהוא גדול במצוות כי נימול כשכבר היה בר דעת,
וענה יצחק – אפילו אם יאמר לי ה' לזבוח את עצמי אני אציית, ואז ה' ציווה על העקידה.
[1] יש עוד נחנקים שלא קשורים לנביא אבל לא נדבר עליהם היום.
[2] בפסוקים עצמם לא כתוב שזה היה עידו, אבל כך דרשו חז"ל.
[3] בהנחה שנביא שאומר לעבור על דברי תורה לצורך שעה – מקשיבים לו (צ.), וממילא כל הבעיה זה האם להאמין לו שאכן ה' ניבא לו.
[4] לא ברור לי האם ואיך גם דרשה זו קשורה לדעה שזה היה רעיון של השטן.
