{loadposition hakdasha}
(ח: שורה 5 – ט: שורה 9)
חלק א – מקורות וצריכותא
א. הנושא – קרבן פסח שלא ניתן להקריבו – אם נעשה שלא לשם פסח – כשר כשלמים.
[באיזה מצב מדובר – 1. שוחט לפני הזמן. 2. אחרי הזמן (מותר הפסח). 3. שהפסח נהיה בן שנה].
מטרת הסוגיא – למצוא מקור.לדין.
מבנה הסוגיא – מקור א ודיון ארוך עליו, מקור ב (מובא בדרך אגב), מקור ג, וצריכותא לשלושת המקורות.
ב. שלושת המקורות והצריכותא
A. המקורות
מפרשיית השלמים
1. אבוה דשמואל – "ואם מן הצאן קרבנו (=פסח) לזבח (=התכוון לקרבן אחר) שלמים (=הופך לשלמים).
2. ברייתא – "אם כשב".
מפסוק על פסח
3. ר"נ – "וזבחת פסח… צאן ובקר (=קרבן שבא משניהם – שלמים)".
B. הצריכותא –
כדי לחדש שבכל שלושת המצבים הפסח הופך לשלמים: לא רק כשהפסח כבר לא כשר בחפצא (בן שנתיים), ולא רק כשעבר הזמן, אלא אפילו ששחט לפני הזמן.
חלק ב – דיון על המקור הראשון ("ואם מן הצאן… לזבח שלמים לה'").
א. שתי ההבנות בלימוד מ"לזבח שלמים לה'"
A. לזבח (=כוונה) שלמים (=תוצאה).
קושיא – אולי הכל מתייחס לכוונה, ואז זה כלל ופרט, וצריך לכוון דווקא לשלמים.
B. כל הפסוק מתייחס לכוונה, ובכל זאת זה גם אם כיון לשאר הקרבנות כי דורשים את "לה'":
1. כלל פרט וכלל.
דחיות: 1. הכללים לא דומים. תשובה – לא נורא. 2. אפשר לרבות רק את הדומה לפרט – שקרב בנדבה.
2. ריבוי מיעוט ריבוי – מרבים כוונה לכל הקרבנות חוץ מכוונה לשם פסח.
נ. להבנה השנייה – אולי יהפוך למה שכיוון עליו?
A. לעולה, חטאת ואשם לא – כי זה לא דומה לשלמים: 1. לא נאכל לכל אדם. 2. לא קודשים קלים.
B. מעשר בכור ותודה שהם קדשים קלים – בתודה לא כי אין נפק"מ, במעשר ובכור – כי זאת הגדרה מציאותית (מלמד מפסוק וגז"ש).
ב. "ואם מן הצאן קרבנו" = פסח
שאלות:
1. אולי הכוונה לאשם? דווקא מכל צאן (כבשים + עיזים).
2. אם הכוונה לפסח, למה התורה מפרטת אח"כ כבש ועז? כבש – שצריך להקריב בפסח את האליה, עז – שבעז לא צריך (גם בשלמים).