(זבחים קא: 2 שורות לפני השורות הרחבות – סוף קב:) חלק א – כהונת משה רבינו א. רב – משה רבינו נשאר כהן אחרי ימי המילואים A. קושיות: 1. מזה שר"ש ור"ש הקשו על ר' נחמיה שיתנו לפנחס לאכול ולא למשה, מכאן שלא היה כהן. דחיה – היה כהן אך היה טרוד. 2. בברייתא – מצינו שבקדשי קדשים זר אוכל. מתי – לכאורה הכוונה למשה. דחייה – הכוונה למנחה בבמה, שנאכלת על ידי זר. 3. משה לא יכל להסגיר את מרים כי היה זר. דחייה – אולי זה רק לעניין צרעת, שצריך אהרן וזרעו. 4. אהרן היה כהן ומשה מלך. דחייה – משה היה גם מלך (וגם כהן). B. זאת מחלוקת תנאים האם היתה תוצאה מעשית מחרון האף של ה, והאם משה נשאר כהן: ר' יהושע – כאן לא היתה תוצאה. לא נשאר כהן – ר"ש – היתה תוצאה – שמשה לא נשאר כהן. חכמים – מראש לא היה אמור להישאר כהן. נשאר כהן – יש אומרים – החרון אף גרם שזרעו לא יהיו כהנים (2 פסוקים).
ב. האם תמיד לחרון אף יש תוצאה מעשית? A. והרי משה יוצא בחרון אף בלי תוצאה. ר"ל – סטר לפרעה. B. צריך לומר שלר"ל לא צריך לכבדו ולרי"ח כן, (ואכן – רי"ח למד מזה שאליהו רץ לפני אחאב – לעולם תהא אימת מלכות עליך). ג. מלכותו של משה – A. עולא – ביקש להיות מלך (הלום) ולא קיבל. קשה מהברייתא שנקרא מלך. תשובה – הכוונה שביקש גם לזרעו ולא קיבל. B. למה אצל שאול כתוב הלום? 1. בנו מלך אחריו. 2. מלכותו היתה אמורה להימשך אך נפסקה כי הגיס דעתו.
[רב ששת – החידוש לבע"מ קבוע (חמור יותר), רב אשי – החידוש לבע"מ עובר (אולי על קבוע התורה חסה, אך על עובר – שיחכה שיעבור (כמו טמא)].
ב. כל שאינו ראוי לעבודה אינו חולק
מקור – "הכהן המחטא אותה יאכלנה" (ויקרא ו,יט, לגבי חטאת).
A. מה הקריטריון לזכאים לחלוקה
בפשט – – תלוי בעבודה.
קשה: 1. בעל מום חולק. 2. נדייק – מי שראוי לעבודה כן חולק (והרי טמא בקרבן ציבור עובד ולא חולק).
תשובות:
1. תלוי באכילה.
פותר את קושיא 1 + 2.
אך עכשיו 2 קשה מחדש – קטן אוכל ולא חולק. תשובה – לא צריך לדייק הפוך.
2. תלוי בעבודה.
קושיא 2 – לא נדייק.
קושיא 1 (בע"מ) – יוצא דופן.
B. ראוי בשעת הקטר חלבים
1. האם צריך להיות ראוי –
ממשנתנו – לא (כתוב רק שראוי בשעת זריקת הדם)
אבא שאול – צריך להיות טהור גם בשעת ההקטר.
2. בעי רב אשי – לפי אבא שאול – האם צריך רצף? תיקו.
C. למה יש שני פסוקים (חטאת ומנחה)?
1. בחטאת (כאמור) – "הכהן המחטא אותה יאכלנה", 2. במנחה – "לכהן המקריב אותה לו תהיה". 3. שלמים – "לכהן המקריב את דם השלמים לו יהיה".
הקדמה לצריכותא – לגבי הקרבת קרבן פרטי יש הבדל – בחטאת הכהן המקריב מקבל את הבשר, במנחה לא. (שתי זויות הסתכלות: מצד הכהן המקריב – חטאת>מנחה. מצד כהנים אחרים – מנחה>חטאת).
ממילא:
a. אם היה כתוב רק בחטאת – ניתן היה לטעון למנחהשלא בקל וחומר (בהנחה שחטאת>מנחה – מצד הכהן המקריב), אם בחטאת טבו"י לא חולק כל שכן במנחה. דחייה – (את אותו כוח ניתן להפנות לכהנים הטהורים), דווקא בחטאת לא – כי גם לשאר הכהנים יש כוח, אך אולי במנחה כן?
לכן צריך פסוק במנחה.
b. ולהפך – אם היה כתוב רק במנחה –
ניתן היה לטעון לחטאתשלא בקל וחומר (בהנחה שמנחה>חטאת) – אם במנחה לא חולק, כש"כ בחטאת.
דחייה – (את אותו כוח ניתן להפנות לכהנים הטהורים), דווקא במנחה לא – כי גם לשאר הכהנים יש כוח, אך אולי בחטאת כן?
לכן צריך פסוק בחטאת.
c. אם היה כתוב רק חטאת ולא שלמים –
ניתן היה לטעון לשלמים שלא בקל וחומר (חטאת>שלמים – שכהנים מקבלים כל הבשר) – אם בחטאת לא, כש"ש שבשלמים.
דחייה – (דחייה אחרת משני המקרים האחרים) – שלמים>חטאת – (שמחלק לבני נשיו ועבדיו).
לכן צריך פסוק בשלמים.
למה לא הוזכר מקרה דומה של בכור – ניתן היה לטעון לבכור שלא בקו"ח מחטאת (בהנחה ש בכור>חטאת בזה שהכהן נותן לנשיו ועבדיו) – מזוית הכהן הטהור – אם בחטאת טבו"י לא מקבל, קל וחומר בבכור.
ודחייה – (את אותו כוח יש להפנות לכהן הקריב) – שבבכור כן יקבל.
ואז נביא פסוק שלא מקבל – "את דמם תזרוק על המזבח… ובשרם יהיה לך".
סוגיות מהדף היומי זבחים ק"ב ללמוד על כבודה של מלכות מאליהו הנביא. אחאב המלך לא היה ידוע בתור צדיק, בלשון המעטה- ולמרות זאת אליהו הנביא רץ לפניו כדי לכבדו. מדוע כבודה של מלכות חשוב כל כך? הרב יעקב רט מסביר בתכנית 'סוגיות מהדף היומי' זבחים ק"ב
תגובה אחת
סוגיות מהדף היומי זבחים ק"ב
ללמוד על כבודה של מלכות מאליהו הנביא.
אחאב המלך לא היה ידוע בתור צדיק, בלשון המעטה- ולמרות זאת אליהו הנביא רץ לפניו כדי לכבדו. מדוע כבודה של מלכות חשוב כל כך? הרב יעקב רט מסביר בתכנית 'סוגיות מהדף היומי' זבחים ק"ב
http://www.orot.tv/Article.aspx?Id=257