{enclose zevahim_108.mp3}
(זבחים קז: שליש תחתון – קח: למטה).
א. עבודה בחוץ בזמן הזה
A. מחלוקת אמוראים
רי"ח – חייב (קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולעתיד לבוא)
ר"ל – לא חייב (לא קידשה לעתיד לבוא).
B. בתנאים
ר' יהושע – הקריבו בלי קלעים – קידשה לעתיד לבוא.
ר"א – שמו קלעים. הבנה 1 – לא קידשה לעתיד לבוא. הבנה 2 – שמו בשביל צניעות.
ב. צירוף לשיעור כזית
A. בשר + עצם
רי"ח – מצטרפים וחייב – חיבורי עולין כעולין.
ר"ל – לא מצטפרים
B. בעי רבא – איבר + מלח
רבא מפרזיקא – תלוי במחלוקת הנ"ל.
רב אשי – זאת שאלה אחרת: מצד אחד – לא מחובר ולא ממינו, מצד שני – יש מצווה להקריב המלח.
ג. חיוב על הקטרה בחוץ על שחוטי חוץ
רי"ס הגלילי – פטור – שהרי כבר פסול.
רבנן – חייב – הרי גם כשמוציא כבר נפסל.
מה יענה רי"ס הגלילי – פטור דווקא כש:
רבי – לא היתה לו שעת הכושר.
ר"א בר"ש – דווקא כשגם בדיעבד אם עלה – ירד.
נפק"מ –
1. זעירי – נשחט בלילה. 2. רבה – קיבל בכלי חול. שבשניהם – לא היתה שעת הכושר, אך אם עלו – לא ירדו.
[בדרך אגב – טמא שאכל בשר טמא –
להשלים.
ד. השוואה בין שחיטה להקטרה בחוץ –
לשם הדיוט – בשחיטה חייב, בהקטרה פטור.
שניים ביחד – בשחיטה פטור, בהקטרה – רבנן – חייב, רי"ס (בגמרא) – פטור.
מקורות
המקורות בהם נשתמש –
לה' – דווקא לשם ה', להוציא שעיר המשתלח
איש איש – גם לשם הדיוט/2 שעשו חייבים
ההוא – 1 ולא שניים/למעט שוגג
הבעיה היא שהנל מופיעים גם בשחיטה וגם בהקרבה, אלא ש:
בשחיטה –
יש פעמיים ההוא – 1 ולא שניים + לא שוגג
ממילא – איש איש – גם לשם הדיוט,
לה' – להוציא שעיר המשלחץ
בהקרבה –
משנתנו + ר"ש בברייתא –
ההוא (פעם אחת) – למעט שוגג,
ממילא – איש איש – אפילו שניים,
לה' – דווקא לשם ה'.
רי"ס
ההוא – אחד ולא שניים,
ההוא – שלא שוגג (ור"ש לא דורש),
איש איש – דיברה תורה כלשון בני אדם (ובשחיטה – לומד שחייב להדיוט מ"דם יחשב").
לה' – דווקא לה'.
ה. העלה וחזר והעלה
A. הקדמה:
1. אתמול – חייב דווקא כשאינו חסר – רי"ש (מקל) – גם בשחוטי פנים וגם בשחוטי חוץ, ר"ע (מחמיר) – בשחוטי פנים חייב גם אם חסר.
2. מה הכוונה חסר (חסר ממה?) – 1. כל הבהמה. 2. איבר שלם. 3. כזית.
B. המחלוקת במשנה
העלה וחזר והעלה – ר"ש – חייב על כל העלאה, רי"ס – רק אחת.
C. במה מדובר:
5 שיטות, נחלק אותם לשתי קבוצות (לא לפי הסדר):
a. לפי כולם צריך שיעור שלם, והמחלוקת מה נחשב שיעור שלם
1. ר"ל –
העלה בהמה שלימה איבר איבר –
ר"ש – השיעור הוא איבר, ולכן חייב על כל איבר, רי"ס – השיעור הוא בהמה – ולכן חייב 1.
2. עולא (1) –
הוא העלה איבר בחתיכות של כזית.
ר"ש – כזית (ולכן חייב על כל זית), רי"ס – איבר (לכן חייב 1).
[בנוסף – עולא סובר שכולם כר"ע, שבמוקטרי פנים לא צריך שיעור וחייבים כמה לפי כולם[.
b. המחלוקת סביב רי"ש ור"ע (האם בשחוטי פנים צריך שלם).
מדובר שהעלה שיעור שלם אך בשלבים
במוקטרי חוץ – חייב 1 (כי כל העלאה חסרה).
במוקטרי פנים – מחלוקת (האם צריך שלם) –
ר"ש (כר"ע) – חייב על חסר (ולכן חייב על הכל העלאה) , רי"ס (כרי"ש) – צריך שלם – ולכן רק 1 בסוף.
(רי"ח – השיעור השלם הוא איבר. עולא (2) ואבוה דשמואל לא נכנסים לשאלה מה נחשב שיעור שלם. אבוה דשמואל מוסיף, שהסברא לחייב בפנים על חסר, היא שאם חלק קפץ מהמזבח צריך להחזירו).
ו. האם חייב דווקא במעלה על מזבח
רי"ס (מקל) – דווקא במזבח – "ויבן נוח מזבח לה'" (דחייה – כדי שיהיה גבוה ונוח).
ר"ש (מחמיר) – גם אל סלע/אבן – 1. "ויקח מנוח את גדי העיזים… ויעל על הצור לה' (דחייה – הוראת שעה). 2. "וזרק הכהן את הדם על מזבח ה' פתח אוהל מועד…" – ובבמה אין מזבח.
[לרי"ס – שבבמה יש מזבח, האם צריך גם קרן, כבש, ריבוע ויסוד? תניא – צריך רק בבמה גדולה (גלגל (לפני שילה), נוב, גבעון (בין חורבן שילה למקדש)].
