(כז. באמצע – כז: במשנה)
חלק א – המשך ביאור המשנה (זרק למעלה/למטה)
א. ר"ל –
מבחינת הדין הוא כמו שמואל: זריקה למעלה/למטה ולהפך – הבשר פסול, הדם מכפר.
המשנה שפוסלת פוסלת לגמרי, כי גם חשב מחשבת חוץ לזמנו (="אמירה", בניגוד ל"שתיקה").
אך אינו פיגול, כי זו זריקה שלא מתירה את הבשר.
והגמרא מקשה על ר"ל את שתי הקושיות שהקשתה על שמואל ומתרצת כנ"ל.
רי"ח – חולק על ר"ל ושמואל:
זריקה למעלה/למטה פסולה לגמרי (פסול פאסיבי), ולא מכפרת, ולכן במשנה פסול.
וקשה:
1. למה במשנתנו כתוב פסול ובדף לב. כתוב לקבל שוב?
כאן לא נשאר דם הנפש, שם נשאר ויכול לקבל שוב.
2. למה כתוב במשנתנו – פסול, ואין בו חיוב כרת.
לר"ל זה מובן, כי חשב מחשבת חוץ לזמנו ויש חידוש שאינו פיגול,
לשמואל זה מובן באופן דומה: שהמשנה מחדשת שגםאם היה חושב מחשבת חוץ לזמנו, זה לא מפגל).
אך לרי"ח – אכן קשיא, כי הרי הזריקה פסולה לגמרי, אז ברור שאינו כרת.
3. סברא – אם לא נחשב כמקומו, שיחשב כמו דם שקיבלו אותו ואז נשפך על הרצפה, שאפשר לאסוף ולזרוק שוב(לשמואל ור"ל ודאי שלא ניתן, כי הדם כבר כיפר).
דחייה – אמנם לא נחשב כמקומו והקרבן פסול לגמרי, אבל המזבח קולט את הדם ולא ניתן לאסוף אותו.
(כז. 7-)
חלק ב – ברייתות לגבי נזרק שלא במקומו + האם המזבח קולט
ברייתא א –
הברייתא לא מובאת, אבל האמוראים מתייחסים אליה:
נזרק במיקום לא נכון, האם יאספנו? מחלוקת ר"ש ור' יוסי.
קודם כל, ברור שלפי שניהם פסול לגמרי (כדעת רי"ח). כי אם מכפר – ודאי שלא ניתן לאסוף.
ברור גם שזהו פסול פאסיבי, כלומר אם נשא רדם אפשר לקבל שוב, ואם ניתן לאסוף אז ניתן לאסוף.
המחלוקת היא האםכשנזרק לא במקום הנכון – המזבח קולט, ואז לא ניתן לאסוף.
גרסת רי"ח –
אם נזרק למשל ביד שמאל או מחשבה פסולה אך במקום הנכון – אי אפשר לאסוף.
המחלוקתכשנזרק למעלה/למטה –
ר"ש – מותר, רי"ס – אסור. והמשנה כרי"ס.
רב חסדא –
אם נזרק למעלה/למטה – לפי כולם לא אוסף,
והמחלוקתאם נזרק בפנים/בחוץ –
רי"ס – מותר, ר"ש – אסור (והמשנה שאוסרת גם בפנים/בחוץ כר"ש).
[הערה: יוצא מכאן ומהמשך המסכת שמחלוקת האמוראים בנוגע לזריקה שלא במקום היא בעצם גם מחלוקת תנאים:
רי"ס ור"ש (ורי"ח) כאמור – פסול (ועקרונית ניתן לקבל שוב/לאסוף)
ר"י (לו., שמואל ור"ל) – הדם מכפר (ואז ברור שלא ניתן לקבל שוב או לאסוף).
ברייתא ב: ראיה שגם לר"י המזבח קולט
"זאת תורת העולה היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה"
תורת העולה – מרבה שגם אימורים של קרבנות פסולים, אם עלו לא ירדו.
זאת, היא, העולה – בא למעט. מה ממעט?
ר"י – שלושה פסולים שכן ירדו: נשחטה בלילה, נשפך דמה, יצא דמה. כל השאר לא ירדו.
ר"ש – מרבה כל שפסולו בקודש שלא ירדו (גם את השלושה וגם נתן למעלה/למטה ועוד),
וממעט שלא פסולו בקודש (רובע ונרבע, נעבד לע"ז ועוד).
יוצא שלפי ר"י –
נשפך הדם, "אם עלו – ירדו",
נזרק למעלה/למטה, אם עלו – לא ירדו.
למה? לכאורה כי נשפך הדם, ניתן לאסוף, ואם לא אספו, פסול לגמרי, וירדו.
אך נזרק למעלה/למטה, המזבח קולט, ואמנם פסול לגמרי, אבל הדם התקדש. ואם עלו – לא ירדו.
[ומקשה התוס': הרי בדף לו ר"י אומר שלא במקומו כמקומו, אז ממילא הדם מכפר ולכן לא ירדו, ולא בגלל שהמזבח קולט, עי"ש (כז: ד"ה לאו)].
חלק ג (אגב) – ר' אלעזר: גם במזבח הפנימי אומרים שאם עלו לא ירדו
ולכן, אם העלו קומץ מנחה או אימורים במזבח הפנימי – לא ירדו.
שאלות:
1. זה ברור.
הרי בבברייתא של "אם עלו" ראינו שאם נתנו דם חיצוני בפנימי, והעלו את האיברים (בחיצוני) – לא ירדו.
ובפשטות זה גם בחטאת, אפילו שדם שחטאת שנכנס נפסל.
מכאן שמזבח הפנימי מקדש גם פסולים.
דחייה – יכולנו לומר שזה לגבי דם, שבכל זאת יש מצבים שמוקרב בפנימי.
אבל קומץ או איברים אולי לא. קמ"ל שכן.
2. יש ברייתא סותרת:
אומרים אם עלו לא ירדו – רק בחיצוני ורק בראוי לו!
דחייה – הכוונה כך: בחיצוני אומרים את זה רק בראוי לו, בפנימי – אפילו בלא ראוי לו
(כי הפנימי קדוש יותר – הוא לא אדמה אלא כלי שרת שנמשך).
