(לא. 3+ עד לא: סוף פרק כל הזבחים)
צירוף חצי זיתים
במשנה – חוץ לזמנו וחוץ למקומומצטרפים לכזית לפסול, אך לא לפגל.
גמרא – מה הדין אם היו 3 חצאי זיתים – שניים מהם חוץ לזמנו ואחד חוץ למקומו?
זמן – מקום – זמן:
רב המנונא – פסול. כי הזמן והמקום מצטרפים ופוסלים, והזמן השני כבר לא משפיע.
רבא – פיגול. הזמן הראשון חוזר וניעור ומתחבר לשני.
ברייתא של בר קפרא (3 גרסאות):
רב דימי – מסכים לרב המנונא. אבל מקום – זמן – זמן – כן פיגול, כיון שהם צמודים, הם מתחברים.
רבין – גם מסכים לרב המנונא, ולדעתו גם מקום – זמן –זמן לא מפגל,
אבל – זמן – זמן – מקום – מפגל.
רב אשי – מסכים לרבא, והברייתא מוסיפה שגם זמן – מקום + זמן (על כזית אחד) – מפגל, אפילו שהיה מקום לומר שכיוון שבאו יחד אולי הם כיחידה אחת ורק פוסלים. קמ"ל שעדיין הזמן מצטרף לזמן ומפגל.
ראיות רב המנונא ורבא:
טהרות א,ה:
רישא –
חצי ביצה ראשון שהתערבב עם חצי ביצה שני – מטמאים כקל שבשניהם (שני).
סיפא –
ביצה ראשון וביצה שני שבללן יחד, מטמאים כראשון.
חילק לשניים – מטמאים כשני (כי אין ביצה ראשון בכל חצי).
חזר ובללן – שוב מטמאים כראשון (כי כעת יש שיעור).
רב המנונא לומד מהרישא:
כי הוא מדייק שהם מטמאים כקל שבשניהם,ף גם אם אחר כך ערבב אותם עם עוד חצי ביצה ראשון. כלומר שהחצי הקודם לא חוזר וניעור.
דחייה: לא נכון. אולי כשערבב אז כן חוזר וניעור.
רבא לומד מהסיפא:
שאם חזר ובללן – הראשון חוזר וניעור.
דחייה – שם כבר היה ביצה שלימה של הראשון, בזה גם רב המנונא מודה,
אך אצלנו (במחשבת זמן) החצי של המקום נכנס עוד לפני שבכלל היה שיעור שלם של זמן, ובזה לא אומרים שהראשון ניעור.
(לא. שליש תחתון)
חלק ב – 3 איבעיות על מחשבת אכילה והקטרה
בסוף המשנה: מחשבת הקטרה ואכילה לא מצטרפים לכזית וכשר. הגמרא מביאה 3 איבעיות ובשלושתם עולה הדין הנ"ל.
1. ר' ינאי – חישב על אכילת כלבים למחר זה פיגול (שיש פסוק שנקרא אכילה).
מתקיף ר' אמי – אז גם אכילת אש?
והרי מהמשפט הנ"ל במשנה למדנו שאכילה והקטרה לא מצטרפים (שפת אמת – משמע שגם בבשר אכילה ושריפה לא מצטרפים), כלומר שאכילת אש לא נחשבת כאכילה ביחס לבשר.
תשובה: אכן אכילת אש וכלב נחשבים אכילה בבשר. מה שבמשנה לא מצטרף זה כי דיבר על הקטרה, שזה ביחס לאימורים, ומחשבה על האימורים והבשר לא מצטרפים (שפת אמת).
2. רב אשי – חשב ששני בני אדם יאכלו כל אחד חצי כזית?
האם הולכים לפי הבהמה, וזה כזית אחד, או לפי האכילה – וזה שני חצאים?
אביי – ממשנתנו: חצי לאכול וחצי להקטיר – כשר, משמע ששתי אכילות של שני אנשים של חצי זית כן מצטרפות. שמע מינה.
3. רבא – חשב שאחד יאכל אך לא תוך כדי אכילת פרס?
האם כפי שהקטרת המזבח איננה תוך אכילת פרס כך גם אכילת האדם (הרי שניהם נלמדו מאותו הפסוק, אז אולי יש להקיש).
אביי – שוב ניסיון להביא ראיה דומה ממשנתנו: דווקא אכילה והקטרה לא, אבל אכילה ואכילה שדומה להקטרה באורך הזמן שלה – מצטרף.
דחייה – אולי במשנה מדובר שחשב על הקטרה על אש חזקה שהייתה שורפת מהר.
(לא: רבע עליון)
חלק ג – עוד על המשפט האחרון
כאמור, המשפט האחרון – מחשבת הקטרה ואכילה לא מצטרפים לכזית וכשר. הגמרא מביאה 3 איבעיות ובשלושתם עולה הדין הנ"ל.
הגמרא מניחה שהמשפט מיותר.
כי ברישא למדנו שמשחבת אכילה על אימורין לא מפגלת
וממילא: מחשבת אכילה על חצי זית בשר ואכילה על חצי זית אימורים ודאי שלא מפגלת,
וקל וחומר שמחשבת אכילה על חצי זית בשר והקטרה של חצי זית אימורין לא מפגלת (שכאן זה 2 פעולות שונות).
בסוף הגמרא תדחה את זה:
אכילה על אימורין לא מפגל, ולכן לא מצטרף לאכילה על בשר
אבל הקט רה על אימורין שזה דרכו, אולי כן מצטרף לאכילה על בשר.
בזמן שהגמרא חשבה שהמשפט מיותר – מה לומדים ממנו?
1. שאכילה והקטרה לא מצטרפים, משמע שאכילה ואכילה של בשר מצטרפים (כלומר הדין הפשוט שמחשבה על שני חצאים מצטרפים).
דחייה: את זה ניתן ללמוד מהרישא (שמחשבה על חוץ לזמנו וחוץ למקומו לא מצטרפים לפגל, משמע שחוץ לזמנו וחוץ לזמנו כן מצטרפים).
2. שאכילה (בשר) והקטרה (אימורים) לא מצטרפים, אך אכילה (בשר) ואכילה (אימורים) כן!
כלומר שגם מחשבה על "שלא כדרכו" מפגל (אכילת אימורים, הקטת הבשר).
וזה קשה, כי בהמשך המשנה מפורש ש"שלא כדרכו" לא מפגל,
תשובה: זו מחלוקת תנאים (לה.) – תחילת המשנה כרבנן שלא מפגל, המשפט האחרון כר"א שמפגל.
].
