Download

סיכום הדף יומי, זבחים לד

(זבחים לד. שורה 11)

חלק א – המשך ענייני טומאה ומחלוקות רי"ח ור"ל

א. תזכורות:

ביאה במקצת – ר"ל – לוקה, רי"ח – לא לוקה.

טמא שנגע בקודש – ר"ל – לוקה, רי"ח – לא לוקה.

טמא שאכל קודש – אחרי זריקת הדם – יש כרת וכן לוקה (ר"ל – בכל קודש לא תגע, רי"ח – גז"ש לביאת מקדש בטומאה)

לפני זריקת הדם – אין כרת,

האם לוקה? ר"ל – לוקה ("בכל קודש לא תיגע")

            רי"ח – לא לוקה (הגז"ש רק על אחרי הזריקה).

א. טהור שאכל בשר טמא

אחרי זריקת הדם (ויקרא ז) – "יט – וְהַבָּשָׂר אֲשֶׁר-יִגַּע בְּכָל-טָמֵא לֹא יֵאָכֵל בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף וְהַבָּשָׂר כָּל-טָהוֹר יאכַל בָּשָׂר. כ –  וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל בָּשָׂר מִזֶּבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר לה' וְטֻמְאָתוֹ עָלָיו וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ".
לפני זריקת הדם – כאן לא נחלקו, אלא:

אביי – לכו"ע שלוקה (וְהַבָּשָׂר – לרבות עצים ולבנוה שנטמאו, וכן בשר לפני זריקה).

רבא – לכו"ע לא לוקה (היקש לכרת באדם טמא, שזה רק אחרי הזריקה).

    מה עם הדרשה שהביא אביי? שם קדשו בכלי שרת, למשל שחתה במחתה של קודש (אך בבשר – צריך שיקרבו מתיריו), ואז יש כרת על אכילתם כשהאיש טמא, ומלקות כשהם טמאים.

ג. המעלה איברי בהמה טמאה (כלב) על המזבח

עשה – "דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לה' מִן-הַבְּהֵמָה מִן-הַבָּקָר וּמִן-הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת-קָרְבַּנְכֶם… אם עולה קרבנו מן הב

הבנה א – האם לוקין על לאו שבא מכלל עשה? ר"ל – לוקים, רי"ח – לא לוקים.

דחיית ר' ירמיה לר"ל – ברייתא – "אותה תאכלו" ולא הבא מכלל עשה – עשה (ולא לוקים).

אלא –

הבנה ב (ר' יעקב), בטמאה – לפי כולם רק עשה,

והמחלוקת בחיה טהורה (צבי) –

רי"ח – עשה (מהפסוק הנ"ל)

ר"ל – כלום (הפסוק למצווה. אמנם מודה שאסור טמאה ("רש"י מנחות ו. "ממשקה ישראל").

דחיית רבא לר"ל מברייתא – שלומדת מהחזרה של בקר וצאן – שלא רק שאין חיוב להביא אלא גם לא כשר (כרב האומר לתלמידו להביא רק חיטין, והביא גם שעורים).
תיובתא דר"ל, ויש איסור עשה (ולא לוקין).

חלק ב – פסולים שעבדו וניתן לתקן

א.האם זריקה פסולה עושה שיריים לשאר הדם ופוסלת?

הקדמה על שאריות הדם – הדין הרגיל – לא צריך לזרוק את כל הדם מהצואר והכלי, ומה שלא זרק:ו מהכלי – שיריים ונשפך ליסוד המזבח, ומצואר הבהמה – נשפך לאמת המים.

1. שואל ר"ל – אם פסול קיבל וזרק – האם מה שבצוואר נדחה וכבר אי אפשר לקבל שוב (כמו "שיריים") והכל פסול? (ראשונים – א. הדם שבכוס ודאי נדחה. ב. מחלוקת אם כשר קיבל ופסול זרק).

עונה רי"ח – לא עושה שיריים.

2.שואל ר"ל – אם זרקו דם פסול (שיצא), האם השאר שיריים? רי"ח – אותו דין כמו בפסול שזרק.

3. שואל אביי – מה דין שאר הכוסות שקיבלו בהם דם אך לא זרקו מהם? רבה: מחלוקת תנאים – רבנן – לאמת המים (כמו מהצוואר), ר"א בר"ש – ליסוד מזבח (כמו מהכוס ממנה זרקו). (מקור המחלוקת "ואת כל דמה" "ואת דמו").

ב. גם תהליך שנעשה לא טוב, ניתן לתקן

A. פעולות אחרי הקבלה: העברה לפסול/שמאל/כלי חול – ניתן לתקן. צריכותא – בכל אחד מהם יש סיבה להקל.

B. המשך המשנה – נשפך הדם – ניתן לאסוף ולזרוק. זרקו במקום שגוי – יקבלו שוב.

C. למה אין כאן בעיית דיחוי?

1. רב ירמיה – המשנה כחנן המצרי שאין דיחוי.

2. רב אשי – גם לר"י שיש דיחוי, כאן לא נדחה כי בידו לתקן (כמו שאמר ר"י שבפסח זרקו למזבח  דם מהרצפה).