(מד. 10+ עד מה. במשנה)
תזכורת מהמשנה: רק דבר שיש לו מתירים (בשר ואימורין) יש לו פיגול.
א. מקור מברייתא (עם ביאורי הגמרא)
המקור של פיגול מפסוק בשלמים: "וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל מִבְּשַׂר זֶבַח שְׁלָמָיו בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי לֹא יֵרָצֶה הַמַּקְרִיב אֹתוֹ לֹא יֵחָשֵׁב לוֹ פִּגּוּל יִהְיֶה וְהַנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת מִמֶּנּוּ עֲוֹנָהּ תִּשָּׂא" (ויקרא ז, יח).
שלב א – נלמד רק לדברים הדומים לשלמים שני ימים ולילה אחד) – בכור.
איך נלמד?
1. במה מצינו.
דחייה – אפשר לפרוך שבשלמים יש סמיכה, נסכים ותנופת חזה ושוק.
2. כלל פרט וכלל (האכל – כלל, יאכל – כלל, שלמיו – פרט) מרבה כל מה שדומה לפרט
(וכפי שאמרו במערבא שניתן לדרוש כלל פרט כלל גם כשזה כלל כלל פרט).
שלב ב – לימוד לשאר הקרבנות מריבויים בפסוק
מבשר – לרבות כל קרבן ששייריו נאכלים (חטאת, אשם).
זבח – לרבות כל זבח (עולה)
שלב ג – לימוד גז"ש מטומאה:
באכילת קרבן בטומאה כתוב "וְלֹא יְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר הֵם מַקְדִּשִׁים לִי" (ויקרא כב),
ובנותר כתוב – "וְאֹכְלָיו עֲוֹנוֹ יִשָּׂא כִּי אֶת קֹדֶשׁ ה' חִלֵּל" (ויקרא יט, ח),
ובפיגול כתוב "פִּגּוּל יִהְיֶה וְהַנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת מִמֶּנּוּ עֲוֹנָהּ תִּשָּׂא" (ויקרא ז, יח)
מכאן מרבים עופות, מנחות ואפילו לוג שמן.
שלב ד – אז מה בכל זאת לומדים משלמים?
1. שהאיסור פיגול רק בדבר שיש לו מתירים (בשר, אימורים).
2. ר"ש – שרק בקרבנות שנעשים בחוץ ולא בחטאות הפנימיות,
וחכמים חולקים.
(מד. רבע תחתון)
ב. לוג שמן של מצורע ונסכים
הסבר:
לוג שמן –
ביום ה-8 לטהרת המצורע הוא מביא בין השאר קרבן אשם עם לוג שמן.
מקריבים את האשם, ומהדם הנותר הכהן נותן על אוזנו, ובהן ידו ורגלו הימניים.
אחר כך הכהן נותן שמן לכף יד כהן (אחר) השמאלית,
ומאותו שמן עושים 3 דברים:
1. מזה מהשמן 7 פעמים לכיוון קה"ק,
2. מהנותר הוא נותן שמן על אותם מקומות שנתנו את הדם,
3. מהנותר הוא יוצק מהשמן על ראש המיטהר,
שאר השמן שבכלי הולך לכהנים.
את כל עניין השמן אפשר להביא ולעשות גם כמה ימים אחרי האשם.
נסכים –
בקרבן עולה, שלמים וחטאת ואשם של מצורע צריכים להביא גם נסכים: מנחת סולת ונסך יין.
גם את הנסכים אפשר להביא אחרי כמה ימים.
במשנה ראינו מחלוקת:
אם הם באו בנפרד – ודאי שאין פיגול.
כי גם אם פיגלו את הקרבן, זה לא מפגל אותם כי הם מנותקים,
וגם לא ניתן לפגל אותם בנפרד כי אין להם מתיר.
אם הם באו עם הקרבן באותו יום:
רבנן (ר"ש) – עדיין אין פיגול, כי הם עדיין באופן עקרוני מנותקים.
ר"מ – יש פ יגול, כי כיוון שבאו עם הקרבן, פיגול הקרבן מפגל גם אותם.
בברייתא הנ"ל לכאורה יש סתירה:
בלוג שמן – יש פיגול, כר"מ,
בנסכים – אין, כרבנן.
תירוצים:
1. רב יוסף – הברייתא כרבי, שסובר כרבנן שפיגול הקרבן לא מגפל את הנסכים והשמן גם כשבאו באותו יום,
ומה שכתוב שיש פיגול בשמן זה אם חשבו מחשבת פיגול במתנות השמן.
וזה כרבי, שמועלים בשמן עד להזיה לקה"ק, כלומר שהזיה זו נחשבת עבודה.
דחייה – גם לפי רבי, לא ניתן לפגל בזמן ההזיה (פיגול זה רק בעבודת הדם או הקומץ (רש"י)). הראיה – כשמביא את השמן במנותק מהאשם, שאז ברור שמה שמתיר אותו זה רק ההזיה, בכל זאת ר"מ אמר שאין פיגול.
2. ר' ירמיה – הברייתא כר"מ, ויש למחוק מהברייתא את הדין בנסכים.
3. אביי – הברייתא כר"מ, בשמן מדובר שבאו ביחד, במסכים מדובר שבאו בנפרד.
(מד: רבע עליון)
ג. חטאת העוף נאכל לכהנים
אחת הדוגמאות במשנה לדבר שיש בו פיגול זה הבשר של חטאת העוף שניתן לכהנים. לכאורה היא אמורה להיות נבלה, שכן לא נשחטה בשחטה רגילה אלא במליקה. מה המקור לכך שזה ניתן לכהנים?
ברייתא עם אוסף של מתנות כהונה שיש בהם חידוש:
"זֶה יִהְיֶה לְךָ מִקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים מִן הָאֵשׁ כָּל קָרְבָּנָם לְכָל מִנְחָתָם וּלְכָל חַטָּאתָם וּלְכָל אֲשָׁמָם אֲשֶׁר יָשִׁיבוּ לִי קֹדֶשׁ קָדָשִׁים לְךָ הוּא וּלְבָנֶיךָ" (ויקרא יח, ט). ארבעת ה"כל" באים לרבות:
1. כל קרבנם – לרבות שיירי לוג שמן של מצורע הולך לכהנים.
אפילו שאינו "מן האש", שהשמן אינו עולה על האש.
2. כל מנחתם – לרבות שיירי מנחת העומר ומנחת קנאות,
אפילו שאינם באים לכפר אלא להתיר את העומר ולברר את עוון האישה,
3. ולכל חטאתם – לרבות חטאת העוף,
אפילו שלא נשחטה אלא נמלקה – אינה נבלה,
4. לכל אשמם – לרבות אשם נזיר ואשם מצורע,
אפילו שאינו בא לכפר אלא להכשיר את הנזיר שנטמא להתחיל את הנזירות מחדש.
וקשה: הרי באשם מצורע זה כתוב במפורש?
תשובה: כוונה הברייתא לרבות אשם נזיר כאשם מצורע.
5. אשר ישיבו לי – לרבות גזלן שמשיב את גזל הגר שמת (=אין לו יורשים).
(מד: מתחת לאמצע)
ד. פיגול בחטאות הפנימיות
במשנה:
רבנן – יש פיגול,
ר"ש – אין.
בברייתא: ר' אלעזר משום רי"ס הגלילי – עקרונית יש,
אבל רק בזמן פעולה בחוץ (שחיטה) על פעולה שבחוץ (הקטרת אימורים),
אבל על פעולה שבפנים (זריקת הדם) – לא מפגל.
מקור: כתוב בפר כהן משיח "כאשר יורם משור זבח השלמים", בא ללמד שמחשבת פיגול בחטאת פנימית היא רק בדברים שיש גם בשלמים (עבודות חוץ).
הלכה: רב נחמן – הלכה כר' אלעזר.
רבא: הלכתא למשיחא?
אביי – אז אולי לא נלמד בכלל סדר קודשים? דרוש וקבל שכר!
רבא: ללמוד כןף אבל מה הטעם בפסיקת ההלכה?
