זבחים מח – גמרא דף יומי

(מח. שורה 1 – מט. שליש עליון)

[ביאור סדר הפרק –
הלמרות שהמקור לצפון בעולה, הפרק צתחיל בחטאת כי דרשה חביבה, ומתחיל בחטאות הפנימיות כי חביבות כי נכנסות פנימה].

א. קרבן עולה
בעולת צאן – (ויקרא א) "וְאִם-מִן-הַצֹּאן קָרְבָּנוֹ… וְשָׁחַט אֹתוֹ עַל יֶרֶךְ הַמִּזְבֵּחַ צָפֹנָה לפני ה'…".
בבן בקר – "וְאִם-מִן-הַצֹּאן…" – ו"ו מוסיף על עניין הראשון (בן בקר), וילמד עליון (בן בקר) מתחתון (צאן).
זה בהנחה לפי כולם מלמדים.

(רבע עליון)
ב. מאמר מוסגר – סוגיית "ילמד עליון מתחתון"
פרשיית אשם (ויקרא ה) –
טו – אשם מעילות –  "נֶפֶשׁ כִּי-תִמְעֹל מַעַל וְחָטְאָה בִּשְׁגָגָה מִקָּדְשֵׁי ה', וְהֵבִיא אֶת-אֲשָׁמוֹ לַה' אַיִל תָּמִים מִן-הַצֹּאן בְּעֶרְכְּךָ כֶּסֶף-שְׁקָלִים בְּשֶׁקֶל-הַקֹּדֶשׁ לְאָשָׁם…
יז – אשם תלוי (מסופק אם חטאבחטא שמחייב חטאת) – "וְאִם-נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וְעָשְׂתָה אַחַת מִכָּל-מִצְו‍ֹת ה' אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה, וְלֹא-יָדַע וְאָשֵׁם וְנָשָׂא עֲו‍ֹנוֹ. וְהֵבִיא אַיִל תָּמִים מִן-הַצֹּאן, בְּעֶרְכְּךָ לְאָשָׁם אֶל-הַכֹּהֵן".

האם בספק מעילה יש בינתיים קרבן אשם תלוי?
ר"ע – כן, רבנן – לא.
מקור המחלוקת –
ר"ע – היקש (למידין – ילמד עליון מתחתון).

רבנן –
1. לא למדין.
2. רב פפא – רבנן מסכימים שלמדין, אלא ש: A. גזירה שווה לחטאת ("מצות")- אשם תלוי זה רק על מה שבודאי מביא חטאת (דבר שזדונו כרת).
+ B1. הגזירה שווה לחטאת > היקש למעילות (או ( B2. – היקש>גז"ש, אלא שההיקש כבר תפוס שגם באשם תלוי צריך שווי שני כסף) .

ור"ע – חולק על אחת ההנחות:
A. לומד דין אחר מהגזירה שווה – דווקא חטא שבודאי יש לו קרבן קבוע (לאפוקי חטאי עולה ויורד כטומאת מקדש).
דחייה – רבנן – אין גז"ש למחצה (ותלמד גם לגבי זדונו כרת), וסביר שגם לר"ע אין!
B1. מסכים לגז"ש, אלא ש – היקש> גז"שויוצר גז"ש למחצה.
B2 – לומד שני שקלים ממקור אחר ("זאת תורת האשם, בערכך, איל (בשפחה חרופה)).

ג. חטאת
A. יש ארבעה פסוקים שקושרים את מיקום החטאת למיקום העולה:
1. בשעיר הנשיא – "…וְשָׁחַט אֹתוֹ בִּמְקוֹם אֲשֶׁר-יִשְׁחַט אֶת-הָעֹלָה" (ד, כד)
2. בשעירת יחיד – "…וְשָׁחַט אֶת-הַחַטָּאת בִּמְקוֹם הָעֹלָה" (ד, כט).
3. בכבשת יחיד – "…וְשָׁחַט אֹתָהּ לְחַטָּאת בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁחַט אֶת-הָעֹלָה" (ד, לג).
4. בפסוק כללי על החטאת – "…זֹאת תּוֹרַת הַחַטָּאת, בִּמְקוֹם אֲשֶׁר תִּשָּׁחֵט הָעֹלָה תִּשָּׁחֵט הַחַטָּאת…" (ו, יח).

שלב א – שחיטה למצווה –
פסוק 2 (שעירת יחיד). קבלה – פסוק אח"כ (לפי רש"י) – "ולקח הכהן מדמה" – באותו מקום של השחיטה. עמידת המקבל – "ולקח"= יקח לו (את עצמו).
שלב ב – לעכב (ברייתא) –
למצווה – פסוק 4.
פסוק 1 – לכאורה דווקא שעיר הנשיא ("אותו") למצווה, קמ"ל פסוק 2 – כל החטאות למצווה.
לעכב – פסוק 3.

 

B. מה ממעט "אותו" בשעיר הנשיא? (מה לא צריך צפון?) (בכל האפשרויות (חוץ מ-2) אכן יש ברייתא שכך לומדת מ"אותו")
1. שעיר נחשון.
למה שנחשוב שצריך?
a. בחטאת הנשיא "וסמך ידו על ראש השעיר" (במקום "ראשו") בה לרבות: ר"י – חטאת נחשון, ר"ש – שעיר ע"ז.
דחייה – 1. רבינא – רק לר"י יש הו"א.  2. מר זוטרא – אפילו לר"י אין הו"א (למאי דאתרבי אתרבי).
b. אולי בניין אבמחטאת נשיא? דחייה – אין בניין אב (מחטאת דורות לחטאת נחשון), ולראיה- שאחרת לא צריך לרבות לגבי סמיכה.

2.a. שהאדם השוחט לא צריך לעמוד בצפון
דחייה – יש מקור אחר (ברייתא) – "ושחט אותו על ירך המזבח צפונה" (בעולה)
b. שבקבלה כן צריך עמידה בצפון – וחולק על המקור דלעיל ("ולקח" – ג,A שלב א)

3. בן עוף לא צריך צפון
למה שנחשוב שצריך?
דתניא – קל וחומר מצאן (עוף>צאן, שצריך כהן למליקתו).
דחייה – צאן>עוף – שחיטתו בכלי.

4. שפסח לא צריך צפון
למה שנחשוב שכן?
דתניא – 1. קל וחומר מעולה (פסח>עולה – שזמנו קבוע).
דחייה – עולה>פסח (שעולה כליל).
2. נצרף את חטאת.
דחייה – חטאת מכפרת על חייבי כרת.
3. נצרף את אשם.
דחייה – כולם קודשי קדשים.

ד. עולה
למדנו לכתחילה לשחיטה וקבלה (לא ברור מאיפה למדנו קבלה (א.ב)),

רב אדא בר אהבה –

A. רב אדא בר אהבה –

a. הרי העיכוב בחטאת נלמד מעולה, קל וחומר שבעולה צפון מעכב!

דחייה – חטאת חמורה שמכפרת על חייבי כריתות.

b. לא ייתכן שהטפל חמור מהעיקר.

מר זוטרא – הרי יש מקרים בהם הטפל חמור:

1. מעשר שנטמא בירושלים נפדה, ולקוח במעשר לא. דחייה – זה נובע מקלותו (הקדושה פחות חזקה).

2. תמורה חלה על בעל מון וקדושה ראשונית לא. דחייה – התמורה חזקה כי באה מכוח קדושה קיימת.

3. פסח לא טעון תנופה ונסכים, ומותרו כן. דחייה – כי זה כבר לא פסח אלא שלמים.

B. אב"ע – "ושחט את החטאת במקום העולה" – במקומה תהא.