הלימוד הראשון

לימוד מלימוד בקודשים

ד. בניין אב

ג. קל וחומר

ב. גזירה שווה

א. היקש

ספק – אין ניסיון

מחלוקת

רב פפא – כן

מר זוטרא – תיקו

מחלוקת

רב פפא – כן,

מר זוטרא – דוחה

לא

1. היקש

הלימוד השני

ספק – אין ניסיון

כן

כן

לא

2. גזירה שווה

ספק – אין ניסיון

כן

כן

כן

3. קל וחומר

ספק –

כן, ואולי נדחה

ספק

(כן, ונדחה)

תיקו

ספק

(לא, אך נדחה)

4. בניין אב

הלימוד הראשון

לימוד מלימוד בקודשים

(ד) בניין אב

(ג) קל וחומר

(ב) גזירה שווה

(א) היקש

(נא. 6+)

ספק – אין ניסיון להוכיח

(ב שליש)

1. לרב פפא – כן

היקש-גז"ש – לא.

גז"ש-היקש – כן (רב פפא),

היקש-קו"ח-כן,

קו"ח-היקש – כן!

2. למר זוטרא – תיקו.

(א אמצע)

רב פפא – כן

אם נדר מראש להביא נדבה (כמו תודה) ממעשר שני – יכול.

מניין –

מעשר שני ->גז"ש לשלמים ("שם")->היקש לתודה ("…וזאת תורת זבח השלמים… אם על תודה יקריבנו…")

(לכאורה כאן לא מדובר בלימוד דין מהלמד, כי הגז"ש הראשונה לא למדה דין ממע"A לשלמים, אלא רק קישרה ביניהם, וצ"ע).

דוחה מר זוטרא –

מעשר הוא חולין.

מתרץ רבינא – מספיק שאחד מהם קודשים. (יש שיטות שונות איזה מהם, בדף ס: משמע שהאחרון קובע).

לא

למדנו בדף מט: –

רבינא – אשם הוקש לעולה ולא חטאת לדין צפון.

רבא – שעירי עיזים הוקשו לפר העלם ובו כביכול נכתב דין האימורים.

1. היקש

הלימוד השני

ספק – אין ניסיון להוכיח

(ב אמצע)

כן

קו"ח>גז"ש:

היקש-גז"ש – לא,

גז"ש-גז"ש – כן,

היקש-קו"ח – כן,

=קו"ח-גז"ש- כן!

(א שליש תחתון)

כן

1. רמי בר חמא – ממנחה, תניא –

"והקריב על זבח התודה: 1. חלות מצות בלולות בשמן. 2. ורקיקי מצות משוחים בשמן. 3. וסולת מורבכת חלות בלולות בשמן".

ולומדים דין סולת:

3->1 (גז"ש חלות) -> 2 (גז"ש מצות).

דוחה רבינא –

אולי הכוונה ללמוד את ה-2 ממנחת מאפה תנור (שם מפורש סולת, וגם כתוב מצות).

2. רבא – מהחטאות הנשרפות

(שתי ברייתות) –

לומדים ניתוח לפני השריפה:

עולה->גז"ש לפר הכהן ("ראשו וכרעיו")->גז"ש פר ושעיר יו"כ ("עור ובשר")

לא

א. בהתחלה למדים שכן –

מכך שלומדים את הדין שאם הצרעת פרחה בכולו:

נגעי בשר->היקש לנתק->גזירה שווה (גבחת וקרחת) לבגדים

אך דוחה רי"ח – שם זה לא קודשים.

ב. רי"ח – ראיה שלא – מצפון באשם: הרי היה ניתן ללמוד צפון באשם:

עולה -> היקש לחטאת->גז"ש לאשם ("קדשי קדשים").

אלא שלא למדים!

(ניסיון דחייה – יש פירכא – חטאת חמורה מאשם שמכפרת על כרת.

דחיית הדחייה – לא פורחים גז"ש כשמוםנית משני צדדים ("קדש קדשים" מיותר בשניהם).

2. גזירה שווה

ספק – אין ניסיון להוכיח

(ב שליש תחתון)

כן

1. קו"ח>גז"ש:

היקש-גז"ש – לא

גז"ש-קו"ח (*) – כן,

היקש-קו"ח-כן

=קו"ח-קו"ח – כן!

וזהו קו"ח בן קו"ח (*).

דחייה:

"בן בנו של קו"ח הוא"!

תוס' – הרי הקו"ח בנוי על קו"ח, וזה גופא השאלה האם עושים קו"ח-קו"ח!

2. קו"ח>גז"ש:

היקש-היקש – לא,

היקש-קו"ח – כן,

היקש-קו"ח – כן,

=קו"ח-קו"ח – כן!

(3. אחרונים: לכאורה זה פשוט קו"ח:

א>ב>ג!)

(ב 3+) מכאן זה כבר לא לימודים חדשים אלא ניצול הלימודים הקיימים

כן

קל וחומר מהיקש-קו"ח:

מניין שגז"ש טובה יותר:

1. מגז"ש-היקש:

היקש-היקש – לא.

(היקש-קו"ח – כן).

גז"ש-היקש – כן,

=גז"ש-קו"ח – כן!

דחייה – מר זוטרא –

גז"ש-היקש – לא.

2. מגז"ש-קו"ח

היקש-היקש – לא.

היקש-קו"ח -כן.

גז"ש-גז"ש – כן,

גז"ש-קו"ח – כן!

כן

(מט: 1-)

מדתנא רי"ש (מ:)

שלמד "את בדם וטבילה" –

פר כהן-> היקש לשעירי ע"ז->קל וחומר לשעיר יו"כ.

(אין מקור, רק דעה)

3. קל וחומר

כן

ראיה מהדין של "אם עלו לא ירדו"

בשר שלמים->בניין אב לאימורים שלנו->בניין אב לדם שלן

דחייה – וכי לומדים פסול מכשר?

אלא – הלימוד הראשון אינו באמת בניין אב, אלא גילוי מילתא לאלו פסולים המזבח מכשיר ואלו לא.

(ב 11-)

רב ירמיה – כן

ראה הקדמה למטה לגבי מליקת עוף טריפה.

ר"מ –

שחיטת בהמה-> לשחיטת עוף בחולין בקל וחומר->למליקת עוף בקודשים בבניין אב.

(ור"י – דיו לבא מן הדין להיות כנידון)

דחייה – שם המקור הראשוני הוא חולין.

ספק – תיקו

ספק

ר' ירמיה – לא – מצפון בעולה –

1. הרי היה ניתן לללמוד צפון באשם:

עולה -> היקש לחטאת->בנ"א לאשם.

אלא שלא למדים!

דחייה – יש פירכא שחטאת מכפרת על כרת (הראיה שגם מעולה לא נלמד, כי יש פירכא שעולה כליל).

2. היה ניתן ללמוד מעולה+חטאת ב"צד השווה".

יש פירכא ששניהם גם בציבור.

[הגמרא עצמה דנה לגבי שלושתם למה לא ניתן ללמוד אחד משני האחרים].

4. בניין אב