סיכום הגמרא, זבחים דף נז
(נו: במשנה – סוף פרק איזהו מקומן)
משנת בכור מעשר ופסח
א. המשנה –
כמו קדשים קלים אחרים – שחיטה בכל העזרה,
זריקת הדם – רק מתנה אחת.
אכילת הבשר –
מי אוכל – בכור – רק לכהנים, המעשר – רק לישראל, הפסח – לישראל המנויים עליו.
זמן האכילה – בכור ומעשר – שני ימים ולילה (כמו שלמים), פסח – רק באותו לילה עד חצות.
צורת האכילה – מעשר ובכור – בכל צורה (מבושל, צלי וכו'), פסח – רק צלי.
ב. זריקת הדם
A. זריקה או שפיכה
בבכור כתוב – (במדבר יח) "אַךְ בְּכוֹר-שׁוֹר אוֹ בְכוֹר כֶּשֶׂב אוֹ בְכוֹר עֵז, לֹא תִפְדֶּה, קֹדֶשׁ הֵם: אֶת-דָּמָם תִּזְרֹק עַל-הַמִּזְבֵּחַ, וְאֶת-חֶלְבָּם תַּקְטִיר אִשֶּׁה לְרֵיחַ נִיחֹחַ, לה'. וּבְשָׂרָם, יִהְיֶה-לָּך, כַּחֲזֵה הַתְּנוּפָה וּכְשׁוֹק הַיָּמִין, לְךָ יִהְיֶה".
למה זה לשון רבים:
רי"ס הגלילי – שגם מעשר ופסח צריכים הקטרה וזריקת דם, וכן משנתנו.
רי"ש – פשוט כי כתוב שלושה סוגי בכורות (שור, כשב ועז). ובמעשר ופסח צריך שפיכה ("ודם זבחיך יישפך").
B. מניין שכנגד היסוד?
בבכור – גז"ש מעולה (בשניהם זריקה על המזבח), ומשם גם למעשר ופסח.
בעולה – 1. מ"אל יסוד מזבח העולה" בחטאת הנשיא (ראה דף נא). (2. שם ראינו מקור אחר – קל וחומר משפיכת השיריים, ומחטאת נשיא למדנו שפיכת שיריים בעולה. ורש"י מבאר שגמרא כאן קיצרה).
(א. רבע עליון)
ג. זמן אכילת בשר הבכור
A. בתורה לא כתוב. במשנה – שני ימים ולילה (כשלמים).
מקור – ת"ר:
רי"ס הגלילי שאל, וקיבל 3 תשובות:
1. ר"ט – בניין אב משלמים (שניהם קדשים קלים + לא באים על חטא.
דחייה – ניתן לדמות לחטאת, ששניהם מתנה לכהן + אין באים בנדר ונדבה,
2. ר"ע 1 – היקש לשלמים – "ובשרם יהיה לך, כחזה התנופה וכשוק התרומה לך יהיה".
בפשטות – חזה ושוק של שלמים.
דחייה – אולי הכוונה לחזה ושוק של תודה (יום ולילה). ר"ע מקבל את הדחייה.
תירוץ רי"ש – לא ניתן להקיש לתודה, כי נלמד משלמים, וזה היקש מהיקש.
3. ר"ע 2 – "ובשרם יהיה לך… לך יהיה" – הכפילות מוסיפה יום נוסף של הויה.
(א 😎
B. דיונים על הברייתא
a. ולרי"ש – מה נלמד מ"לך יהיה"? שהכהן מקבל גם בכור בעל מום שלא הוקרב.
(ור"ע – מבשרם – לשון רבים, ורי"ש- זה לשון רבים כי יש כמה בכורות בפסוק, כדלעיל בA (ולפי זה גם לר"ע בשאר בשפיכה)).
b. מה מחלוקת ר"ע ורי"ש (לגבי לימוד היקש של בכור מתודה)?
רי"ש – זה היקש מהיקש, ר"ע – אין כאן בעיית היקש מהיקש, במה נחלקו?
"הימנו ודבר אחר" – רי"ש – זה היקש מהיקש, ר"ע – אין בעיית היקש מהיקש.
(בקרבן תודה כתוב זמן אכילה (יום ולילה), ורק את החזה ושוק לכהן למדו משלמים. זה נקרא – "הימנו ודבר אחר").
קושיות:
A. פר ושעיר של יו"כ
הנתונים: בפר כתוב בפנים 7 למטה, ובשעיר בפנים 1 למעלה. היקש ראשון – היקש הדדי שבשניהם 1 למעלה ו-7 למטה. היקש שני – שגם על הפרוכת משניהם 1 למעלה ו-7 למטה.
תירוצים:
1. ההיקש השני הוא לא היקש מפר לפר או שעיר לשעיר, אלא בין הפנים לחוץ.
2. כיוון שהחוץ נלמד גם ישירות מפר/שעיר, ורק חלק מהדין צריך היקש מהיקש, זה אפשרי.
B. גודל חלות התודה
היקש ראשון – גודל חלות החמץ הם עישרון כל אחד (=10 עשרונים) – משתי הלחם של שבועות.
היקש שני – שאר החלות (30) מחלות החמץ, שכולם יחד 10 עשרונים (כל חלה שליש).
(כאן זה "הימנו ודבר אחר", כי את מספר חלות התודה למדנו ממקור אחר (גז"ש לתרומת מעשר), ולא מההיקש).
תירוץ – הלימוד הראשון אינו היקש אלא ריבוי – "ממושבותיכם תביאו לחם תנופה" – בא ללמד לחלות החמץ של התודה.
ד. זמן אכילת הפסח
A. במשנה – עד חצות.
B. מחלוקת ראב"ע ור"ע
נתונים – מכת בכורות בחצות, חיפזון היציאה – בבוקר.
ראב"ע – עד חצות מהתורה (ואכלו את הבשר בלילה הזה – ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה).
ר"ע – ואכלתם אותו בחיפזון – זמן חיפזון. אך רבנן גזרו עד חצות כדי להרחיק את האדם מהעבירה.
C. כמי המשנה –
רב יוסף – כראב"ע (שכתוב "אלא עד חצות").
