להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת זבחים לחץ כאן
להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן
(ס. 7- עד סא: 4+)
חלק א – ר' אלעזר: מזבח שנפגם – גם לא אוכלים את הקרבנות
כלומר גם אם כבר שחטו וזרקו את הדם והקטירו את האימורים/קומץ, אם אחר כך נפגם – לא אוכלים.
מקור:
במנחה – "קחו את המנחה… ואיכלוה אצל המזבח, כי קודש קודשים היא" (ויקרא י, יב).
בשאר קודשי קודשים – "קודש קודשים" – מכאן גזירה שווה לשאר קודשי קודשים.
בקדשים קלים? (דילוג לאמצע ס:) – אביי: אפשר ללמוד את זה מר' יוסי:
בסוגיית אכילת מעשר שני בירושלים (נרחיב על זה בחלק ב), אומר ר' יוסי בשם ר' ישמעאל לפי ההסבר של רבינא:
כתוב בפרשת מתנות כהונה: "אַךְ בְּכוֹר שׁוֹר… לֹא תִפְדֶּה, קֹדֶשׁ הֵם. אֶת דָּמָם תִּזְרֹק עַל הַמִּזְבֵּחַ, וְאֶת חֶלְבָּם תַּקְטִיר… וּבְשָׂרָם, יִהְיֶה-לָּךְ…" (במדבר יז-יח) – מקיש את הבשר לדם, כמו שהדם חייב מזבח, כך גם הבשר.
(דילוג ס: 9-)
ר' ירמיה – בבלאי טיפשאי, הרי יש שתי ברייתות סותרות לגבי אכילה כשאין מזבח:
1. בשעת סילוק מסעות קודשים נפסלים (לא ניתן לאוכלם).
2. "בשני מקומות הקודשים נאכלים" – משמע שנאכלים גם בסילוק מסעות.
ויש לתרץ את הסתירה שבקודשי קודשים צריך מזבח, ובקודשים קלים לא צריך מזבח.
תירוץ:
1. אכן זו מחלוקת תנאים, ואביי אמר כרי"ש שלמד בבכור שצריך מזבח.
2. הברייתא השנייה התכוונה שאוכלים אם רק סילקו את הקלעים, אך עוד לא הזיזו את המזבח עצמו, ואז אכן אוכלים גם בקודשים קלים וגם בקודשי קודשים
("ונסע אוהל מועד" – אף על פי שנסע (באופן חלקי) הוא עדיין אוהל מועד).
(דילוג חזרה לס. 1-)
חלק ב – סוגיית ר' יוסי ברי"ש: האם אוכלים מעשר שני בירושלים בזמן הזה?
א. ההתלבטות (גמרא בהמשך):
אם המקדש עדיין קדוש (קדושה ראשונה קידשה גם לעתיד לבוא) – יכול לאכול.
אם המקדש לא קדוש (קדושה ראשונה קידשה רק לשעתה) – יש להתלבט האם ירושלים עדיין קדושה בקדושת ירושלים (האם עדיין נחשבת "לפני ה'").
ב. בברייתא:
מע"ש צריך הבאה לירושלים, וכן בכור וביכורים, ואותם אי אפשר לעשות כשאין מקדש.
תחילה רי"ש מנסה ללמוד מהם למע"ש בבניין אב
(רי"ש מנסה מכל אחד בנפרד, הגמרא מציעה ללמוד משניהם ביחד (ה"הצד השווה"),
אבל דוחה כי ניתן לפרוך: הם צריכים את המזבח
(בכור זה קרבן, זורקים את הדם ומקטירים אימורים), ביכורים צריך להניח ליד המזבח לפני שנותנים לכהן), אבל מע"ש לא צריך כלל מזבח, אז אולי אפשר.
לכן בסוף הוא לומד מהיקש לבכור.
ג. בגמרא – למה בבכור ברור לו שצריך מזבח ובמע"ש הוא מתלבט?
אמנם בדרך כלל בכור חייב מזבח (הוא קרבן), ואז ברור שבלי מזבח הוא פסול,
אבל ייתכן מצב שבו הוא כבר לא חייב מזבח אלא רק את ירושלים, ואז יש מקום להתלבט גם לגביו.
כאן מגיע רבינא הנ"ל – ולומד היקש מהדם לבשר שאכילת הבשר של בכור חייבת מזבח ולא מספיק ירושלים.
[אם זה היקש, איך לומדים עוד היקש מכור למע"ש, הרי לא עושים היקש מהיקש בקודשים?
1. מע"ש זה חולין, וכיון שהדבר הלמד הוא חולין – אפשר לעשות היקש מהיקש.
2. ההיקש מהדם לבשר לא נחשב כי זה רק החרבה של הדין בתוך אותו קרבן. לכן יש רק היקש אחד מהבכור למע"ש.
