אכילת הבשר על ידי הכהנים
חלק א – אכילת וקבלת הבשר
א. למי מותר או אסור לאכול
קטן ובע"מ – מותר, טמא ואונן – אסור.
מי מקבל מהחלוקה –
רמה 1 – טבו"י, מחס"כ, אונן בערב – למרות שבערב מותרים, לא מקבלים (כיוון שביום היו אסורים באכילה/בעבודה)
רמה 2 – קטן, מותר לאכול אך לא מקבל.
רמה 3- בע"מ – מותר לאכול ומקבל בחלוקה (אפילו שאסור בעבודה).
ב. המקור
1. קטן – בגמרא במנחות.
2. בעל מום – שני פסוקים שמתירים לו לאכול (מכאן שגם אוכל וגם מקבל).
3. טבו"י, מחס"כ ואונן
"הכהן המחטא אותה יאכלנה" – כלומר שמחלקים בשר רק למי שבזמן זריקת הדם היה ראוי ל:
גישה 1 – עבודה (ובעל מום הוא יוצא דופן, כי יש לימוד)
גישה 2 – (רב יוסף) – אכילה.
ג. נפקא מינות לשתי הגישות והכרעה
1. ר"ל – בע"מ שגם היה טמא. 2. רב אושעיא – טמא בקרבנות ציבור.
בשתי השאלות: אם תלוי בעבודה – מקבל, אם באכילה – לא מקבל.
הכרעה – תלוי באכילה (שהרי כה"ג אונן, שהראוי לעבודה ולא לאכילה, ולא מקבל).
חלק ב – אונן
טואמת אונן
במשנה – אונן נוגע, (אך לא עובד ואוכל),
אך במשנה בחגיגה – אונן צריך טבילה לקודשים (אך לא צריך הערב שמש, ולא לתרומה).
תשובות:
1. מדובר אצלנו שטבל.
דחייה – צריך לטבול אחרי האוננות.
2. במשנה בחגיגה הסיח דעתו.
[הסיח דעתו ממה?
אם מטומאת מת – צריך הזאה ג +ז.
אם מטומאת שרץ – צריך הערב שמש + גם לתרומה.
אלא – מטומאות דרבנן (=פוסל ולא מטמא), ולכן לא צריך הערב שמש.
[ראיה שיש הסחת דעת רק מדרבנן –
מגריפה בתוך סל תאנים, ונזהר על התאנים ולא על המגריפה, היא טמאה והם לא. והיא לא מטמאת אותם, כי גם עליה – שמר מטומאת דאורייתא (המטמאות) ורק לא נשמר מטומאות דרבנן (הפוסלות – שלישי, דגו' בסוף תוס' ש"ה מדבר)].
3. ר' אבא בר ממל – ע"פ רי"ח – במשנה בחגיגה מדובר בגזירת רבנן – לא הסיח דעתו כלל, ובכל זאת חז"ל גזרו, וגזרו רק על אכילה ולא נגיעה ולא הצריכו הערב שמש.
[דוגמא – גזרו על כהן שאוכל תרומה שלישית לטומאה – שגם הוא יהיה שלישי, ואסור לו לאכול תרומה טהורה אך לגעת מותר].
