בבא מציעא ב – דף יומי קצר

לרפואת ליאור בן דבורה הי"ו
ולרפואת לרפואת שמואל אליעזר בן אהרון הי"ו
ולרפואת החייל הצדיק משה אהרון בן לאה בילא שנפצע קשה בעזה בתוך שאר חולי ישראל
להקדשת שיעור (וממש בזכותכם עוד שיעור יעלה לאוויר), ליחצו כאן

Download

להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת קידושין לחץ כאן

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

דף יומי בבא מציעא דף ב

(ב. תחילת המסכת עד ג. 8+)

המשנה – שניים אחוזים בטלית,

וכל אחד אומר אני מצאתי וכולה שלי – חולקים בשבועה

חלק א – דיון מילולי: למה יש כפלות?

למה יש כפלות – זה אומר אני מצאתיה וזה אומר אני מצאתי, זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי?

תשובות:

1. אין כפלות,
   אלא הכוונה – "זה אומר אני מצאתי, וממילא כולה שלי".

ולמה צריך לכתוב את שני הדברים?
מצד אחד – שלא מספיק לראות את המציאה (אני מצאתיה) אלא צריך להגביה (כולה שלי).
ומצד שני – שזה לא דווקא פה שצריך להגביה ממש (כולה שלי) אלא גם בכל התורה (אני מצאתיה).

דחייה – בלשון "זה אומר… וזה אומר" משמע שמדובר בשני מקרים נפרדים.

2. אכן יש שני מקרים במשנה:
   מציאה – כל אחד אומר אני מצאתי
   מקח וממכר – כל אחד אומר כולה שלי (אני קניתי), ומדובר שהמוכר לא יודע למי מכר.

ומה הצריכותא:

שבאחד מהמקרים הוא מורה היתר לעצמו לשקר,

רש"י – במקרים שמורה היתר לא משביעים, כי גם יישבע לשקר
תוס' להפך – דווקא כשמורה היתר כן משביעים, כי השבוע תעצור אותו מלהמשיך בשקר, אבל כשלא מורה – הוא באמת חושב שהוא צודק והשבועה לא תעזור.

באיזה מהמקרים הוא מורה היתר לשקר?

או במציאה – כי השני הרי לא השקיע כסף, זה רק מציאה,
או במקח וממכר – כי השני לא ממש יפסיד, אז ילך לקנות במקום אחר.

(ב: שליש)

חלק ב – לכאורה המשנה לא כמו הדעות הבאות:

1. בן ננס – בחנווני על פנקסו
   אני חייב ליוסי כסף, אני שולח אותו לחנווני שיקח מממנו, ואני אשלם לחנווני.
   יוסי טוען שהחנווני לא נתן לו, החנווני טוען שנתן, ושניהם תובעים אותי,

רבנן – שניהם ישבעו שאני חייב להם – ואני אשלם לשניהם.
בן ננס – כיצד אלו ואלו באים לידי שבועת שווא?! אלא יקבלו שניהם בלי שבועה.

אז לכאורה משנתנו לא כבן ננס (שהרי שניהם נשבעים, ואחד משקר!)

תשובה – אצלנו זה לא ודאי שקר, כי אולי באמת הרימו יחד.

(ב: באמצע)

2. סומכוס – בשור שנגח את הפרה ונמצא עוברה בצידה,
   ולא יודעים האם השור הרג גם את העובר,

רבנן – המוציא מחברו עליו הראיה

רבנן מסתדרים עם משנתנו – כי שם הוא מוחזק בכספו, ולכן לא משלם,
ואילו אצלנו שניהם מוחזקים בטלית – לכן חולקים (בשבועה).

סומכוס – ממון המוטל בספק חולקים ללא שבועה,

לא מסתדר עם משנתנו!
שהרי אם שם, שרק אחד מוחזק – חולקים בלי שבועה, אז אצלנו ששנינו מוחזקים – כל שכן שבלי שבועה.

תשובות –

1. שם שניהם שמא, אז אין איך להשביע,
   אצלנו שזה ברי וברי – נשבעים.

דחייה – רבה בר רב הונא – סומכוס אומר שחולקים בלי שבועה גם כששניהם ברי וברי.

1. שם יש דררא דממונא ולכן חולקים בלי שבועה (תוס' – שהמציאות עצמה יצרה את הספק)
   אצלנו לעומת זאת הספק רק בגלל הטענות שלהם – אז צריכים להישבע על הטענות.

דחייה – להפך!
דווקא כיוון שאצלנו כיוון שאין ספק במציאות, אלא הכל תלוי בהם, ולכן גם ייתכן שזה באמת של שניהם, יש יותר סברא לחלק, ולכן יותר סברא לחלק גם בלי שבועה.

1. באמת גם אצלנו מעיקר הדין חולקים בלי שבועה,
   והשבועה היא רק תקנת חכמים כדי שלא יהא כל אחד הולך ותוקף טליתו של חברו.
2. ר' יוסי – את זה נראה מחר.

דף יומי סיני – הגירסה הישנה

Download