בבא מציעא טו – הדף היומי

הלימוד מוקדש לתשובה שלמה מאהבה למור מנשה בן דבורה
ולהבדיל,
לרפואת שלמה בן מרים דהן
להקדשת שיעור (וממש בזכותכם עוד שיעור יעלה לאוויר), ליחצו כאן

Download

להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת קידושין לחץ כאן

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

דף יומי בבא מציעא דף טו

תקציר הדף יומי

שני נושאים עיקריים:
א. גזל שדה ומכרה, ובא הנגזל ולקח את השדה,האם הקונה יכול לתבוע את השבח או רק את ערך השדה עצמה מהמוכר (גזלן) – רב – כן, שמואל – לא (מחזי כריבית. ניתן לפיתרון אם משלם בקרקע או שקנו מידו). אם הקונה ידע שהיא גזולה – לרב יקבל מעות השדה, לשמואל – כלום.

ב. מכר שדה ובא בעל חוב של המוכר וגבה אותה, הוא יכול לגבות גם שבח, והקונה יקבל חזרה השבח מהמוכר (אא"כ החוב נמוך ממחיר השדה+שבח, ואז יקבל את החזר הוצאותיו מהבעל חוב).

סיכום הדף יומי

חלק א – השלמה לאתמול – כשנגזל תובע את הגזלן

כאמור: את הקרן גובה גם ממשועבדים, אבל פירות רק מבני חורין.

שואלים – למה את הקרן גובה ממשועבדים – הרי אין לזה קול? (כמו מלווה על פה)
תשובה – מדובר שהיה קול, שבי"ד כבר פסק לגזלן שצריך לשלם, ורק אח"כ מכר את השדה.

חלק ב – גביית קרן שבח ופירות

תזכורת מאתמול: אדם מכר שדה, יש שני מצבים בהם מישהו יקח לקונה את השדה –

1. המלווה (בעל חוב) של המוכר – גובה את השדה (קרן) + השבח, אבל לא את הפירות,
   והקונה יגבה חזרה מהמוכר את השדה (קרן) והשבח בחזרה.
2. הנגזל של המוכר (הגזלן) – לוקח שדה (קרן) + שבח + פירות

והקונה יגבה חזרה מהמוכר (הגזלן –

רב – את הכל: קרן, שבח, פירות
שמואל – רק את המעות, ולא שבח ופירות

הערות:

א. לגבי שמואל – שהקונה גובה מהמוכר הגזלן רק מעות – עוד קושיא:

שמואל המליץ שכשכותבים שטר, לכתוב שהמוכר אחראי גם על שבח ופירות.
ובמה מדובר –
אם הכוונה להגן מבעל חוב – לא ייתכן, כי הרי את הפירות הוא בכלל לא גובה,
אלא הכוונה להגן מנגזל – אז הנה רואים שהקונה תובע גם שבח ופירות, ודלא כשמואל.

תשובה – הסיבה שלשמואל הקונה לא גובה שבח ופירות זה כי זה מיחזי כריבית,
אבל אפשר לפתור את זה (ועל זה שמואל דיבר כשאמר שכן יתבע גם את השבח ופירות):

או – אם המוכר מחזיר לקונה לא בכסף אלא בקרקע
או – אם "קנו מידו", שכתבו מראש במכירה שהוא אחראי.

ב. לגבי שבעל החוב גובה מהקונה את הקרקע + השבח:

סיועים לשמואל:

1. בנוסח השטרות כתוב שמוכר אחראי כלפי הקונה על כסף השדה + השבח,
   ואם המוכר אחראי על השבח, כנראה שהמלווה יכול לגבות גם את השבח (אחרת, על מה יש להיות אחראי?)

קשה – והרי במתנה לא כותבים שהנותן אחראי על השבח, אז האם בעל החוב במתנה לא לוקח את השבח?
תשובה – אכן, במתנה בעל החוב לא לוקח את השבח.

2. ר"נ – ברייתא (דומה למשנה בגיטין שראינו אתמול):
   כשהקונה תובע מהמוכר את השדה שלקחו לו, את הקרן גובה ממשועבדים, אבל שבח ופירות רק מבני חורין,

ומזה שהוא גובה את השבח ופירות מהמוכר, יוצא שבעל החוב גבה ממנו (הקונה) גם שבח והפירות כמובן.

דוחה רב הונא – שם לא מדובר בבעל חובה אלא בנגזל, שבזה לפי כולם הוא אכן גובה גם שבח ופירות.

(אבל אז שמואל לא יסתדר עם הברייתא,
כי לדעתו, כאמור, בגזולה הקונה גובה מהמוכר רק קרן ואל שבח ופירות,
ואילו בברייתא גובה (מבני חורין, אבל גובה), אא"כ עשו קנו מידו/קרקע.

קשה מברייתא –

מכר שדה, ובא בעל חוב של המוכר וגבה את השדה,
השדה היתה שווה 100, השקעת 10, והיא שווה עכשיו:

אופציה ב – 105 –

בעל החוב יקח את כל ה120, הקונה יקח 100 מהקונה, ו5 מבעל החוב.

אופציה א – 120 –

בעל החוב לוקח את כל השדה (120), והקונה יקח את ה100 + 10 שבח מהמוכר, ואת ה10 שהשקיע מבעל החוב.

וברור שלא מדובר בגזולה, כי בגזולה הקונה תובע חזרה רק את הקרן,
אלא ודאי מדובר בבעל חוב.

וזה קשה על שמואל –
כי לשמואל הקונה גובה את כל השבח מהמוכר,
ואילו כאן חלק גובה מבעל החוב!

תשובות:

1. תלוי בשלב השבח –
   בשבח המגיע לכתפים (כמעט מוכן) – זה מתפצל: בעל חוב משלם את ההוצאות (10) והמוכר את הרווח (10).
   בשבח שעוד לא מגיע לכתפים – המוכר משלם את כל השבח.

דחייה – זה פשוט לא נכון, אנחנו רואים שלשמואל הקונה גובה מהמוכר את השבח גם במגיע לכתפים.

2. תלוי בגודל החוב –
   אם החוב הוא 120 – בעל החוב לוקח הכל, והקונה תובע הכל מהמוכר.
   אבל אם החוב רק 100 – בעל החוב יחזיר 10 לקונה, ואת השאר יתן המוכר.

הסתייגות: הרי אם הקונה יכול לסלק את בעל החוב בכסף (במקום השדה) –יכול לדרוש שישאיר לו חלק מהקרקע במקום ה10,
תשובה – נכון, אלא שפה מדובר שעשו אפותיקי, שאז לא יכול לסלקו בכסף.

ג. לגבי מחלוקת רב ושמואל בנגזל –

1. A. כאמור – מה הקונה יכול לתבוע מהגזלן:

רב – הכל,
שמואל – רק מעות (קרן).

1. B. כעת – מה אם הקונה ידע שהשדה גזולה? הכל יורד בדרגה:

רב – רק מעות

כי הקונה ידע שזה גזול, והתכוון לתת את הכסף למוכר (הגזלן) כפיקדון, ולכן מקבלו בחזרה.

שמואל – לא גובה כלום.

הקונה התכוון לתת את הכסף כמתנה.

1. C. הערה – נחלקו בזה כבר לגבי מקדש אחותו,
   שהרי יודע שזה לא תופס, אלא התכוון לתת את הכסף בתור –

רב – פיקדון,
שמואל – מתנה

ולמה צריך להשמיע את המחלוקת פעמיים? (בקונה מגזלן ובמקדש אחותו) –
כי יותר סביר שהתכוון לתת מתנה לאחותו מלאיש זר,
ולכן צריך להשמיע את המחלוקת בשניהם.

1. D. רבא –

הלכה כרב שהקונה מגזלן תובע את הכל (קרן, שבח ופירות),

וגם – הלכה שאחריות טעות סופר גם בהלוואה וגם במקח וממכר.