לאה אימנו עוברת בפרשת ויצא מהפך גדול באישיותה. החל מתחילת נישואיה לאה עסוקה בדבר אחד בלבד – לזכות בחזרה באהבתו של יעקב, שלפי הבנתה נגנב לה על ידי רחל ("המעט קחתך את אישי…"). היא יולדת בן אחר בן כדי לעשות זאת, ולכולם היא קוראת על שם אותה משימה: ראובן – "ראה ה' בעניי כי עתה יאהבני אישי", שמעון – "שמע ה' כי שנואה אני" וכן הלאה.
רחל ביאושה מוסרת את שפחתה ליעקב וזוכה ממנו לשני בנים "מאומצים" – דן ונפתלי. לאה רואה את זה, וגם היא לא מוותרת ועושה את אותו הדבר, וגם זוכה לשני בנים מאומצים – גד ואשר. המדרש אומר שלאה ידעה ברוח קודשה שבסה"כ יהיו ליעקב 12 בנים, והם אלו שיבנו את עם ישראל. כרגע 8 מקומות כבר תפוסים – 4 ללאה, ו4 לשפחות. אם לאה "תתן" עכשיו לרחל ללדת את שאר ה4, הם יהיו "תיקו" – 4 לכל אם. אבל לאה לא מפסיקה, ו"שוכרת" את יעקב (בדודאי ראובן), ויולדת עוד שני בנים – יששכר וזבולון, על חשבון המקומות האפשריים של רחל אחותה.
נשארו עוד שני מקומות, ולאה שוב בהריון עם בן.
וכאן פתאום משהו נסדק אצלה. זאת אולי הפעם הראשונה שהיא מרימה את העיניים ורואה גם את רחל. לאה מבינה שאם היא תלד עכשיו בן נוסף, רחל תוכל ללדת רק בן אחד, ויהיה לה אפילו פחות מלשפחות. ובפעם הראשונה – היא מוכנה לוותר, ולתת מקום גם לרחל. היא מתפללת שהבן שבתוכה יהפוך לבת (בראשית רבה וברש"י), ולבת הזו היא קוראת דינה. כי היא עשתה "דין בעצמה" – כלומר היא מנעה מעצמה משהו, כדי לעשות חסד עם אחרים, עם רחל. רק אחרי שלאה הצליחה לרצות גם בטובתה של רחל, כתוב מיד אחרי זה – "ויזכור אלקים את רחל… ויפתח את רחמה".
זהו השם דינה – היכולת להסתכל החוצה, לתת לאחר. לאמנו קראו דינה, והשם כל כך הלם אותה. כל כולה היתה נתינה לאחרים, לתת לאחרים הרגשה טובה, עזרה, שמחה. היתה בה תכונה יוצאת דופן בכל קנה מידה, היכולת ליצור קשר משמעותי פשוט ומשמח עם כל אדם שפגשה. אם זה המנקה הערבייה בבית הספר, החשמלאי, המורות, השכנים, החברות, קרובי המשפחה, אנשים בני 15 ובני 70. כל אדם חדש שהגיע לארץ, לשכונה, לעיר, לעבודה שלה, היא זו שגרמה לו להרגיש שייך ורצוי. בדיבור, בחיוך, וגם בעזרה מעשית.
את התכונה החדשה הזו של לאה, לאה הורישה לביתה דינה. כתוב על לאה "ותצא לאה", וכך גם על דינה "ותצא דינה לראות בבנות הארץ". לצאת מעצמך, להיות נוכח בחייהם של אחרים. אותה תכונה לכאורה סיבכה את דינה, כשהובילה לאונס על ידי שכם, אבל המדרש (פרקי דר"א) אומר שגם זה היה חלק מהמהלך של התיקון: מאותו אונס נולדה לדינה בת, והיא קראה לה אסנת. אחי דינה רצו להרוג את אסנת, כדי שהיא לא תכתים את שם המשפחה כולה, אז יעקב נתן לה צידה לדרך ושילח אותה, כדי להצילה. אסנת התגלגלה למצרים ואומצה על ידי פוטיפרע. אותו פוטיפרע ששידך את אסנת ויוסף.
וכך יצא שאותה תכונה של יציאת לאה, ואחריה יציאת דינה, היא שהובילה ללידת יוסף, והיא גם שהובילה בסופו של דבר לחיבור המחודש בין לאה ורחל, כשנכדתה של לאה מתחנת עם בנה של רחל.
שנזכה ללכת בדרכיה. תנצב"ה.
לעולם יהא אדם ערום ביראה,
מענה רך משיב חמה,
ומרבה שלום עם אחיו ועם קרוביו ועם כל אדם,
ואפילו עם גוי בשוק,
כדי שיהא אהוב למעלה ונחמד למטה, ויהא מקובל על הבריות (ברכות יז,א).
