מסכת נידה דף לב – הדף היומי

Download

להורדת חוברת של סיכומי הדף היומי בכתב על מסכת נידה לחץ כאן.

(לא: תחילת פרק בנות כותים – לב: 9-)

(לב. 11-)

חלק א – מקור שדיני נידה, זבה, קרי וזיבה נוהג גם בקטנים

א. קטנה

הפסוקים (ויקרא טו):

יח – טומאת בעילה: וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אִישׁ אֹתָהּ שִׁכְבַת זָרַע וְרָחֲצוּ בַמַּיִם וְטָמְאוּ עַד הָעָרֶב

יט – נידה – וְאִשָּׁה כִּי תִהְיֶה זָבָה דָּם יִהְיֶה זֹבָהּ בִּבְשָׂרָהּ שִׁבְעַת יָמִים תִּהְיֶה בְנִדָּתָהּ וְכָל הַנֹּגֵעַ בָּהּ יִטְמָא עַד הָעָרֶב.

כה – זבה – וְאִשָּׁה כִּי יָזוּב זוֹב דָּמָהּ יָמִים רַבִּים בְּלֹא עֶת נִדָּתָהּ…

לב-לג – סיכום כללי  – זֹאת תּוֹרַת הַזָּב וַאֲשֶׁר תֵּצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זֶרַע לְטָמְאָה בָה. וְהַדָּוָה בְּנִדָּתָהּ וְהַזָּב אֶת זוֹבוֹ לַזָּכָר וְלַנְּקֵבָה וּלְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב עִם טְמֵאָה.

הלימודים –

1. A. נידה –
2. בהתחלה: פסוק יט – מהו"ו – "וְאִשָּׁה כִּי תִהְיֶה זָבָה…" – אפילו בת יום
3. אך בהמשך הגמרא (בדיון על זבה) – אפשר ללמוד נידה מזבה!

ומה לומדים מהפסוק? למעט איש מאודם.

1. B. נבעלה –
2. בברייתא: פסוק יח – מהו"ו – "וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אִישׁ אֹתָהּ" – אפילו בת 3 ויום אחד.

אך קשה – למה לנידה ריבינו בת יום ובבעולה בת 3?

2. רבא – אלא בעולה זה "הלכתא" והפסוק רק אסמכתא.

אז מה לומדים מהו"ו – "וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אִישׁ אֹתָהּ" – למעט איש מאודם.

1. C. זבה –

למה צריך לימוד? שיילמד בניין אב מנידה?
תשובה: בנידה יש חומרא – שאפילו על יום אחד טמאה 7 (משא"כ בזיבה שזה יהיה זבה קטנה).

הלימוד:

1. פסוק כה – מהו"ו – "וְאִשָּׁה כִּי יָזוּב זוֹב דָּמָהּ…" – בת 10 ימים לזיבה
   (לפני כן אין אפשרות טכנית, כי צריכה קודם להיות נידה).
2. (ע"פ תוס' – בהמשך הגמרא (בדיון על זכר קטן) יש מקור נוסף:
   רי"ש בן רי"ח בן ברוקה – "לזכר ולנקבה" – כלשהו זכר, כלשהי נקבה.

[ולמה יש שני פסוקים למעט איש מאודם?
למעט זרע אדום ולמעט דם].

(לב: רבע)

ב. קטן

הפסוקים (ויקרא טו):

ב – זב – "אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה זָב מִבְּשָׂרוֹ…"

טז – בעל קרי – "וְאִישׁ כִּי תֵצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זָרַע…".

לב-לג – סיכום כללי  – זֹאת תּוֹרַת הַזָּב וַאֲשֶׁר תֵּצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זֶרַע לְטָמְאָה בָה. וְהַדָּוָה בְּנִדָּתָהּ וְהַזָּב אֶת זוֹבוֹ לַזָּכָר וְלַנְּקֵבָה וּלְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב עִם טְמֵאָה.

1. A. זב –
2. ר"י – "איש איש – לרבות קטן בן יום אחד.
3. רי"ש בן רי"ח בן ברוקה – "לזכר ולנקבה" – כלשהו זכר, כלשהי נקבה.
   (ומ"איש איש" לא לומד כלום, כי דיברה תורה כלשון בני אדם).
4. B. בעל קרי (אותו מהלך כמו בנבעלה לעיל)
5. בברייתא – מהו"ו – "וְאִישׁ כִּי תֵצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זָרַע…".

דחייה – למה בזב ריבת בן יום ובבעל קרי מגיל 9?

2. רבא – "הלכתא", והפסוק רק אסכמתא.

ומה לומדים מהו"ו? למעט אישה מלובן.

ג. למה צריך פסוק גם לזכר וגם לנקבה (בזיבה ונידה – שכולם בני יום אחד)?
שילמדו זה מזה?

כי בכל אחד יש חומרא:
בזכר – נהיה זב ב3 ראיות אפילו באותו יום (אבל באישה ב3 ימים).
בנקבה – נטמאת גם באונר (משא"כ זב).

(חוזרים לתחילת הפרק)

חלק ב – בנות כותים

א. המשנה – שתי גזרות (מספק, ולא חייבים על ביאת מקדש ולא שורפים תרומה):

1. גדולות – טמאות, כי לא מקפידים על צבעי הדם כמו שצריך, ויושבות גם על ירוק, ואז אם יראו אדום לא סופרות מחדש.
2. קטנות – סתם בת כותים היא טמאה.

הנושא שלנו הוא בנות קטנות:

למה טמאות?
אם ראתה – אז גם יהודיה טמאה (כאמור – גם בקטנה יש נידה וזיבה),
ואם לא ראתה – למה טמאה?

רב ששת – יש חשש שאולי ראתה, ולכן (לב. שליש תחתון):

ביהודיות – כיוון שדורשים "ואישה" ויודעות שיש טומאה בקטנות – מקפידות ומטבילות,
אבל כותים – שלא דרשו כך ולא הטבילו, יש לגזור על כולן.

(לב. 1+)
ולמה גוזרים בגלל החשש הרחוק שאולי ראתה?

תשובה: הגזירה היא לפי ר"מ שחושש למיעוט.

והרי הוא חושש רק במיעוט שכיח? (לב. רבע)
תשובה: גם כאן זה מיעוט שכיח (כמו שקרה בעין בול, ובבית שערים ובפומפדיא שהטיבלוה קודם לאימה!).

ב. השלמות:

(לב. 1+)

1. איפה רואים שר"מ חושש למיעוט?
   קטן וקטנה לא חולצין ולא מייבמין.
   לא חולצים – כי כתוב "איש" (ומזה לומדים גם לאישה).
   לא מייבמין – כי חוששים שיימצאו סריס/איילונית ואז אין להם ייבום! – חוששים למיעוט.

(לב. באמצע)

1. למה הטיבלו תינוקת בפומפידא?

הרי בחו"ל התרומה רק תקנת נביאים, והתקנה היא שרק אוסר לאוכלו בטומאה, ואין איסור לגעת.
ומן הסתם תינוק בן יומו לא יאכל תרומה אלא ישתה חלב אם.

תשובה: כמו שאסור לאכול גם אסור לסוך.