(מב: במשנה – מג: במשנה)
ציורים ועבודה זרה
הקדמה: בדף זה נדבר על שלושה דינים הקושרים לציורים:
1. "מוצא" – ציורים של גויים שחשודים שנעשו לשם ע"ז או שנעבדו כע"ז.
2. "עושה" – האיסור ליהודי צייר ציורים שונים גם אם אינם ע"ז.
3. הצורך של יהודי לא לעורר חשד אצל אחרים שהוא עובד ע"ז.
א. איסור "מוצא" ציורים החשודים שהם ע"ז
A. במשנה – מצא כלי עם ציור, הציורים הבאים חשודים שהם ע"ז: חמה, לבנה ודרקון (דומה לנחש אך עם סנפירים על הצוואר), ולכן ישמידם בים המלח.
למה רק שלושה ציורים אלו? והרי אדם ששוחט לשם הים, מדבר או אפילו שלשול קטן (תולעת) – זה ע"ז!
עונה אביי: נכון, אם ידוע שעבדו הר או שלשול – זה ודאי ע"ז,
אך כאן הנושא הוא האם ציור חשוד כע"ז, וזה רק בשלושה אלו.
B. הברייתא של רב ששת –
רישא: כל המזלות מותרות, חוץ ממזל חמה ולבנה,
אמצע: וכל הפרצופין מותרין חוץ מפרצוף אדם,
סיפא: וכל הצורות מותרות חוץ מדרקון.
וקשה – הרישא והסיפא כמשנתנו, אבל האמצע, שאוסרת גם צורת אדם, לא!
אביי – הרישא והסיפא ב"מוצא" ציורים החשודים,
האמצע באיסור "עושה" כלומר אסור לצייר צורת אדם (כרב הונא בריה דרב יהושע)
רבא – כל הברייתא באיסור "מוצא",
והאמצע שאסרה גם מוצא צורת אדם היא כר"י, שאסר בצורת אדם ספציפית – אישה מיניקה וסר אפיס.
C. סיפור על צורת דרקון
ר' אלעזר הקפר מצא בדרך צורת דרקון ופקד על גוי גדול (בוגר) לבטלו , והגמרא למדה מכך 3 דברים:
1. גוי יכול לבטל גם ע"ז של גוי אחר (משנה נב:), ואפילו אם לא עובד את אותו סוג של ע"ז (ר"ן).
2. רק גוי היודע בטיב ע"ז ומשמשיה (לכן ביקש מגדול ולא מקטן).
3. גם ביטול בעל כורחו נחשב ביטול.
ושאל ר' חנינא – הרי המאבד בדרך או בזוטו של ים מתייאש מזה (וזה שייך למוצא), אז למה בכלל צריך ביטול?
תשובה – הייאוש במאבד בדרך או בזוטו של ים הוא ייאוש ממוני, אבל לא מבחינת הע"ז (הוא מניח שאם גוי ימצא הוא יעבוד אותה, ואם יהודי ימצא הוא ימכור לגוי).
(דילוג מג. שליש תחתון עד מג: 😎
D. רשב"ג במשנה – החשש רק ב"מכובדים"
רב – הכוונה במיקום מכובד בכלי, כלומר מעל מקום המים שבכלי.
שמואל – הכוונה לכלי מכובד, לא כלי אחסון או חימום אלא למשל צמידים נזמים וטבעות.
(מג. שליש תחתון)
ב. איסור "עושה" – לצייר ציורים מסוימים
הזכרנו את האיסור בדיון על הברייתא של רב ששת, כעת הגמרא תיכנס לפרטים. והיא מתחילה את זה משאלה:
תנן התם (בראש השנה) – לרבן גמליאל היו צורות שונות של הירח כדי לחקור את עדי קידוש החודש.
והרי אסור לצייר צורות כאלה?
1. כמו שכתוב בברייתא א – "לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם" (שמות כ, כ – מיד אחרי עשרת הדברות). ודורשת הגמרא: לא תעשון כדמות שמשי המשמשים לפני .
אביי – הפסוק לא אוסר ציור של דברים כמו הירח, אלא רק דברים שניתן לעשות בדיוק בגודל שלהם (כמו לבנות בית לפי מידות ההיכל).
2. והרי בברייתא ב כתוב – " לא תעשון כדמות שמשי המשמשים לפני במרום"!
אביי – הכוונה רק לציור של חיות עם ארבעת הפנים (אדם, אריה, שור ונשר, ממעשה המרכבה של יחזקאל).
וקשה – הרי פרצוף אדם גם אסור? (כפי שראינו בברייתא של רב ששת לפי אביי),
זה נלמד מדרשה בצורה אחרת – "לא תעשון איתי" – לא תעשון אותי (האדם נברא בצלם אלקים).
בכל מקרה, בשלב הזה ירח מותר.
3. והרי בברייתא ג כתוב – לא תעשון כדמות שמשי המשמין לפני במרום כגון אופנים ושרפים וחיות…
אביי – רק שמשמים במדור העליון אסור, אבל ירח מותר.
4. [והרי בברייתא ה גם הירח מוזכר – "לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ" (שמות כ, ד, בעשרת הדברות) – בשמיים – לרבות שמש וירח.
דחייה – שם הכוונה לעובדם, לא לצייר אותם].
5. והרי בברייתא ד מפורש – לא תעשון כדמות שמשי המשמשים לפני במרום כגון חמה ולבנה כוכבים ומזלות.
וכאן אין דחייה.
אז איך ר"ג עשה את זה?
1. אחרים עשו לו.
והרי כשלרב יהודה היתה צורה בולטת על טבעת שאחרים עשו לו אמר לו שמואל למעך אותו?
שם זה לא מצד איסור הציור, אלא מצד האיסור שיחשדו בו שהוא עובד את זה (והחשד הזה קיים רק בצורה בולטת).
ולמה אין חשש שיחשדו בר"ג?
כיון שהוא נשיא ורבים נמצאים אצלו, ברבים אין חשד.
2. היה של פרקים (מתפרק ומתחבר).
3. זה כמו מי שעושה כדי להתלמד שזה מותר.
